פרק כז · אות י
י וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ (ויקרא כב, כז), וְלָמָּה שִׁבְעַת יָמִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּבָּדֵק, שֶׁאִם נְגָחַתּוּ אִמּוֹ אוֹ שֶׁנִּמְצָא בּוֹ מוּם הֲרֵי זֶה פָּסוּל וְלֹא יִהְיֶה כָּשֵׁר לְקָרְבָּן, דִּתְנִינַן תַּמָּן יוֹצֵא דֹפֶן אֵין יוֹשְׁבִין עָלָיו יְמֵי טֻמְאָה וִימֵי טָהֳרָה וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו קָרְבָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד. דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְגָזַר וְאָמַר כָּל אַכְסְנָאִין שֶׁיֵּשׁ כָּאן לֹא יִרְאוּ פָנַי עַד שֶׁיִּרְאוּ פְּנֵי הַמַּטְרוֹנָא תְּחִלָּה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא תָבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן עַד שֶׁתַּעֲבֹר עָלָיו שַׁבָּת, שֶׁאֵין שִׁבְעַת יָמִים בְּלֹא שַׁבָּת וְאֵין מִילָה בְּלֹא שַׁבָּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כב, כז): וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִשְׁפַּט אָדָם וּמִשְׁפַּט בְּהֵמָה שָׁוִים, מִשְׁפַּט אָדָם (ויקרא יב, ג): וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, וּמִשְׁפַּט בְּהֵמָה וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה, כְּלוֹמַר אִם הֵבֵאתָ לְפָנַי קָרְבָּן בְּרָצוֹן וּבְטוֹבָה הוּא קָרְבָּנִי, וְאִם בְּאֹנֶס עַל כָּרְחֲךָ אֵינִי מַעֲלֶה לְךָ שֶׁתַּקְרִיב לְפָנַי אֶלָא (ויקרא כב, כז): אִשֶּׁה לַה', וְדִכְוָתָהּ (במדבר כח, ב): צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, מַאי לְאִשַּׁי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הֲבֵאתֶם בְּרָצוֹן וּבְטוֹבָה הוּא קָרְבָּנִי, וְאִם בְּאֹנֶס הֲרֵי הוּא לְאִשַּׁי וְאֵינוֹ לַשֵּׁם.