פרק כז · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ג, טו): מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאִלּוּ לֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאָכַל מֵאוֹתוֹ הָעֵץ הָיָה חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם, אֱמֹר לוֹ אַתָּה, כְּבָר הָיָה אֵלִיָּהוּ שֶׁלֹּא חָטָא הוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם. וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת לָנוּ מֵתִים, אֱמֹר לוֹ כְּבָר הָיָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ וְעַל יְדֵי אֱלִישָׁע וְעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל. רַב אַחָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲלַפְתָּא כָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת וּלְחַדֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא כְּבָר הִקְדִּים וְעָשָׂה מִקְצָתוֹ עַל יְדֵי נְבִיאָיו הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא שֶׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת יָם יַבָּשָׁה, וְלֹא כְבָר עָשִׂיתִי עַל יְדֵי משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות יד, טז): וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ וגו', אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִפְקֹד עֲקָרוֹת, כְּבָר עָשִׂיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּחֲוּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, כג): וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ, כְּבָר עָשִׂיתִי עַל יְדֵי דָנִיֵּאל שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְדָנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מו): בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד. אֲנִי פּוֹקֵחַ עִוְרִים לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּבָר עָשִׂיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, יז): וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, שֶׁל אֱלִישָׁע.