פרק כו · אות ה
ה רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְיִשְׂרָאֵל וְכֹהֵן שֶׁנִּכְפּוּ, נִמְסַר לָהֶן רוֹפֵא מֻמְחֶה וְהָיָה מְצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וּמֵנִיחַ אֶת הַכֹּהֵן, אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן מִפְנֵי מָה אַתָּה מְצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה מַנִּיחֵנִי. אָמַר לוֹ זֶה יִשְׂרָאֵל הוּא וְדַרְכּוֹ לְהַלֵּךְ בֵּין הַקְּבָרוֹת, אֲבָל אַתָּה כֹּהֵן וְאֵין דַּרְכְּךָ לְהַלֵּךְ בֵּין הַקְּבָרוֹת, לְפִיכָךְ אֲנִי מְצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וּמַנִּיחֲךָ. כָּךְ הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע מָצוּי בָּהֶם אֲמִירָה אַחַת דַּיָּהּ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, יד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא, אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יֵצֶר הָרָע הַלְּוַאי לִשְׁתֵּי אֲמִירוֹת יַעַמְדוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וגו'.