פרק כב · אות ז
ז רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר הֲרֵי זֶה הֶתֵּר מִכְּלַל אִסּוּר, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִין בִּבְשַׂר תַּאֲוָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָּא הַכָּתוּב וְהִתִּיר לָהֶם אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הֲרֵי זֶה אִסּוּר מִכְּלַל הֶתֵּר, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹחֲרִין וְאוֹכְלִין בַּמִּדְבָּר לֹא בָּא הַכָּתוּב וְאָסַר לָהֶם כֵּן אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִין בִּבְשַׂר תַּאֲוָה בַּמִּדְבָּר, לְפִיכָךְ הִזְהִירָן הַכָּתוּב שֶׁיְהוּ מְבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן שׁוֹחֵט וּמְקַבֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִים יוֹשְׁבִים וּמְחַשְּׁבִים כָּל הַיּוֹם אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא לְאַחַר הַשּׁוֹחֵט, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי שְׁחִיטוֹת, אֲשֶׁר יִשְׁחַט שְׁתֵּי פְּעָמִים, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן שְׁנֵי דִקְדּוּקֵי שְׁחִיטָה הֵן, רֹב שְׁנַיִם בִּבְהֵמָה וְרֹב אֶחָד בְּעוֹף.