פרק כב · אות ה
ה רַבִּי חָמָא בַּר פָּפָּא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּאִסּוּר בָּמָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, דְּתָנִינַן תַּמָּן עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת וְהָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּמִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וְהָעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין בְּאִסּוּר הַבָּמָה בַּמִּדְבָּר, וְהָיוּ פֻּרְעָנֻיּוֹת בָּאוֹת עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין עוֹבְדִין לִשְׁמוֹ וְהוּא הוֹרְגָן, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל (ויקרא יז, ג ד): אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ.