פרק כא · אות יב
יב וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא טז, כג), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא מְלַמֵּד שֶׁטְעוּנִין גְּנִיזָה וְאֵין כְּשֵׁרִים לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר, רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר כְּשֵׁרִין הֵן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. (ויקרא טז, יז): וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְֹּאהֶל מוֹעֵד, בַּשָּׁנָה שֶׁמֵּת בָּהּ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אָמַר לָהֶם בְּשָׁנָה זוֹ הוּא מֵת, אָמְרוּ לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אָמַר לָהֶם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הָיָה זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ לְבָנִים וּמְעֻטָּף לְבָנִים נִכְנַס עִמִּי וְיָצָא עִמִּי, שָׁנָה זוֹ נִכְנַס עִמִּי וְלֹא יָצָא עִמִּי. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ וּמִי יֹאמַר שֶׁאָדָם הָיָה וַהֲלוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ הָיָה נִכְנַס עִמּוֹ וְיוֹצֵא עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ וְכֹהֵן גָּדוֹל לֹא אָדָם הָיָה, אֶלָּא כְּהַהוּא דְּאָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁרוּי עָלָיו הָיוּ פָּנָיו בּוֹעֲרוֹת כְּלַפִּידִים עָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי ב, ז): כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וגו'.