פרק כ · אות ו
ו רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (משלי יז, כו): גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁעָנַשְׁתִּי אֶת אַהֲרֹן וְלָקַחְתִּי שְׁנֵי בָּנָיו מִמֶּנּוּ, לֹא טוֹב, אֶלָּא (משלי יז, כו): לְהַכּוֹת נְדִיבִים עֲלֵי ישֶׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַחֲרֵי מוֹת. תָּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לֹא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי משֶׁה רַבָּן, וּמַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהוֹרָה לִפְנֵי רַבּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לְאִמָּא שָׁלוֹם אִי לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל זֶה אֵינוֹ מוֹצִיא שַׁבַּתּוֹ, לֹא בָאת שַׁבַּתּוֹ עַד שֶׁמֵּת, נִכְנְסוּ חֲכָמִים אֶצְלוֹ אָמְרוּ לוֹ נָבִיא אַתָּה, אָמַר לָהֶם (עמוס ז, יד): לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא, אֶלָּא כָּךְ מְקֻבְּלַנִּי כָּל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב מִיתָה.