פרק כ · אות ד
ד רַבִּי יוּדָן דְּגַלְיָיה פָּתַח (איוב לט, כז): אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן עַל מֵימַר פּוּמָךְ הָיִיתִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן, אוֹ עַל מֵימַר פּוּמָךְ הָיִיתִי מְסַלֵּק שְׁכִינָתִי מֵעַל גַּבֵּי הָאָרוֹן. (איוב לט, כח): סֶלַע יִשְׁכֹּן, מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. (איוב לט, כח): וְיִתְלֹנָן, לִינָה אֶחָת. מִקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי (איוב לט, כח): עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה, לִינוֹת הַרְבֵּה. דְּתָנִינַן תַּמָּן מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן הָיְתָה שָׁם אֶבֶן שְׁתִיָּה, וְלָמָּה נִקְרֵאת כֵּן, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נ, ב): מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי. כֵּיצַד הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּצֵאתוֹ מִן הַקֹּדֶשׁ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא שָׁנָה זוֹ גְשׁוּמָה שְׁחוּנָה וּטְלוּלָה שְׁנַת רָצוֹן שְׁנַת בְּרָכָה שְׁנַת זוֹל שְׁנַת שׂוֹבַע שְׁנַת מַשָּׂא וּמַתָּן וְאַל יִצְטָרְכוּ בָהּ עַמְךָ יִשְׂרָאֵל אֵלּוּ לָאֵלּוּ וְאַל יַגְבִּיהוּ יִשְׂרָאֵל שְׂרָרָה אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְאַל תִּפְנֶה לִתְפִלַּת עוֹבְרֵי דְרָכִים. רַבָּנָן דְּקֵיסָרִין אָמְרוּ עַל אַחֵינוּ שֶׁבְּקֵסָרִין שֶׁלֹּא יַגְבִּיהוּ שְׂרָרָה. רַבָּנָן דְּדָרוֹמָא אָמְרוּ עַל אַחֵינוּ שֶׁבַּשָּׁרוֹן שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן, (איוב לט, כט): מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל, מִשָּׁם הָיָה מְיַלֵּל נוֹטֵל אֹכֶל שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, (איוב לט, כט): לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ, מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה יוֹדֵעַ מַה בְּסוֹפָהּ, הָא כֵיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה צוֹפֶה וְרוֹאֶה עָשָׁן שֶׁל מַעֲרָכָה עוֹלֶה לַדָּרוֹם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדָּרוֹם שָׂבֵעַ, עוֹלֶה לַמַּעֲרָב הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּעֲרָב שָׂבֵעַ, עוֹלֶה לַמִּזְרָח הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַמִּזְרָח שָׂבֵעַ, וְכֵן כֻּלָּם, עוֹלֶה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂבֵעַ, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (איוב לט, ל): וְאֶפְרֹחָו יְעַלְעוּ דָם, רָאָה אֶפְרוֹחָיו מִגַּעְגְּעִין בָּאֲדָמָה וְשָׁתַק, אֶלָּא (איוב לט, כט): וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים, נָדָב וַאֲבִיהוּ, (איוב לט, כט): שָׁם הוּא, הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ (ויקרא י, ד): קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ, מֵאֵת פְּנֵי הָאָרוֹן אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַעֲבֵר הַמֵּת הַזֶּה מֵאֵת פְּנֵי הָאָבֵל הַזֶּה, עַד מָתַי אָבֵל זֶה מִצְטָעֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.