פרק כ · אות א
א אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא טז, א), רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (קהלת ט, ב): הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, לַצַּדִּיק זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ו, ט): אִישׁ צַדִּיק, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ הָאֲרִי וּשְׁבָרוֹ וְלֹא הָיָה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, וְהִקְרִיב שֵׁם בְּנוֹ תַּחְתָּיו. וְלָרָשָׁע זֶה פַּרְעֹה נְכֹה, כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב עַל הַכִּסֵּא שֶׁל שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מִנְהָגָיו, הִכִּישׁוֹ אֲרִי וּשְׁבָרוֹ, זֶה מֵת צוֹלֵעַ וְזֶה מֵת צוֹלֵעַ, הַיְנוּ דִכְתִיב: מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, לַטּוֹב זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, וְלַטָּהוֹר זֶה אַהֲרֹן, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּטַהֲרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב, ו): בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן. וְלַטָּמֵא אֵלּוּ מְרַגְּלִים, אֵלּוּ אָמְרוּ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵלּוּ אָמְרוּ גְנַאי, אֵלּוּ לֹא נִכְנְסוּ וְאֵלּוּ לֹא נִכְנְסוּ, הַיְינוּ דִכְתִיב: לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא. (קהלת ט, ב): וְלַזֹּבֵחַ זֶה יֹאשִׁיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לה, ז): וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים. (קהלת ט, ב): וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, זֶה אַחְאָב שֶׁבִּטֵּל קָרְבָּנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יח, ב): וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב, זָבַח לוֹ זֶבַח וְלֹא קָרְבָּנוֹת, זֶה מֵת בְּחִצִּים וְזֶה מֵת בְּחִצִּים, הַיְנוּ דִכְתִיב: לַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ. (קהלת ט, ב): כַּטּוֹב כַּחֹטֶא, כַּטּוֹב זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא טוֹב רֹאִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹב רֹאִי בַּהֲלָכָה, כָּל הָרוֹאֵהוּ נִזְכַּר לְתַלְמוּדוֹ. כַּחֹטֶא זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כד): וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, זֶה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְזֶה הֶחְרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, הֱוֵי: מִקְרֶה אֶחָד וגו', (קהלת ט, ב): הַנִּשְׁבָּע, זֶה צִדְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לו, יג): וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד. (קהלת ט, ב): כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא, זֶה שִׁמְשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טו, יב): וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי. זֶה מֵת בְּנִקּוּר עֵינַיִם (מלכים ב כה, ז): וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, וְזֶה מֵת בְּנִקּוּר עֵינַיִם (שופטים טז, כא): וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִקְרֶה אֶחָד לַנִּשְׁבָּע וגו'. דָּבָר אַחֵר, מִקְרֶה אֶחָד, אֵלּוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, דִּכְתִיב בְּהוֹן (מלאכי ב, ו): בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר. לָרָשָׁע, זֶה עֲדַת קֹרַח, דִּכְתִיב בְּהוֹן (במדבר טז, כו): סוּרוּ נָא וגו', אֵלּוּ נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב בְּמַחְלֹקֶת וְיָצְאוּ שְׂרוּפִין וְאֵלּוּ נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב שֶׁלֹּא בְמַחְלֹקֶת וְיָצְאוּ שְׂרוּפִין.