פרק יד · אות ה
ה דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נא, ז): הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, רַבִּי אַחָא אָמַר אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ צַד אֶחָד מֵעָוֹן, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּלוּם נִתְכַּוֵּן אַבָּא יִשַּׁי לְהַעֲמִידֵנִי וַהֲלוֹא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לַהֲנָאָתוֹ, תֵּדַע שֶׁהוּא כֵּן שֶׁמֵּאַחַר שֶׁעָשׂוּ צָרְכֵּיהֶן זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו לְכָאן וְזוֹ הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ לְכָאן וְאַתָּה מַכְנִיס כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְהוּא שֶׁדָּוִד אָמַר (תהלים כז, י): כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי (תהלים נא, ז): וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֵין הָאִשָּׁה קוֹלֶטֶת אֶלָּא אַחַר נִדָּתָהּ וּבְסָמוּךְ, וּבְיוֹתֵר אִם הָיָה זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר.