פרק יב · אות ד
ד אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִמֵּיהּ לָא יָכְלָה בֵיהּ וְאַתְּ יָכֵיל קָאֵים בֵּיהּ, הֲדָא גֻּפְנָא מִסְתַּמְּכָא בְּכַמָּה קָנֵי וּבְכַמָּה דּוֹקְרִין וְלָא יָכְלִין קָיְימִין בֵּיהּ, וְאַתְּ יָכֵיל קָאֵים בֵּיהּ, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַקָּרְבָּנוֹת נָתַתִּי סִיקוֹסִים וּלְךָ אֵינִי נוֹתֵן סִיקוֹסִים, לַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח, יד): וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר, וּלְךָ אֵינִי נוֹתֵן סִיקוֹסִים. אָמַר אָבִין אִילָנַיָּא מִתְקַרְיָיא לִשְׁמָתְהוֹן, חִיזוּרָא מִתְקְרֵי חִיזוּר, רִמּוֹנָא מִתְקְרֵי רִמּוֹן, תְּמַרְתָּה מִתְקְרֵי תְּמָרָה, גֻּפְנָא מִתְקְרֵי תְּלַת שְׁמָהָן, מִתְקְרֵי גֻּפְנָא, וְנָפְקִין מִן גּוּפָנָא עִנְבִין, מִן עִנְבִין חֲמַר, לוֹמַר לָךְ מָה עֲנָבִים הַלָּלוּ כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה מְמַרְסָן אַתָּה מוֹצִיא מֵהֶן כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן, כָּךְ כָּל מִי שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן הַרְבֵּה סוֹף שֶׁמֵּקִיא אֶת כָּל מַה שֶּׁבְּמֵעָיו.