פרק י · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, יא): הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג וגו', אַנְטוֹנִינוּס סָלַק לְגַבֵּי רַבִּי אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְתַלְמִידָיו קַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִינוּן דְּאַתְּ מַגְלֵיג עֲלֵיהוֹן, אָמַר לֵיהּ אִין, זְעֵירָא דְּאִית בְּהוֹן מְחַיֵּה מֵתִין. בָּתַר יוֹמִין נָטָה עַבְדוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס לְמִיתָה שְׁלַח וַאֲמַר שְׁלַח לִי חַד מִן תַּלְמִידָךְ דְּהוּא מְחַיֶּה לִי הָדֵין מִיתָא, שָׁלַח לֵיהּ חַד מִן תַּלְמִידוֹי וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה, אָזֵיל אַשְׁכְּחֵיהּ רְבִיעַ, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ רְבִיעַ וּמָרָךְ קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, מִיָּד נִזְדַּעֲזַע וְקָם לֵיהּ. דָּבָר אַחֵר, הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, אֵלּוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ, אֵלּוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁהָיוּ בְּצַד הַמִּיתָה, אָמַר רַב חָנָן כְּתִיב (שמות לב, ד): וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, תָּבוֹא לְקִיחָה שֶׁל כָּאן וּתְכַפֵּר עַל לְקִיחָה שֶׁלְּהַלָּן, מֵתוּ שְׁנַיִם וְנִשְׁאֲרוּ שְׁנַיִם, קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו.