פרק טו · אות ט
ט שְׂאֵת זוֹ בָּבֶל, עַל שׁוּם (ישעיה יד, ד): וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שָׁבְתָה מַדְהֵבָה, מַלְכוּת שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת מְדֹד וְהָבֵא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מַלְכוּת שֶׁהִיא מַדְהֶבֶת פָּנִים שֶׁל אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁבָּא אֶצְלָהּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שׁוּם רֵישֵׁיהּ דִּדְהַב (דניאל ב, לח): אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. סַפַּחַת זוֹ מָדַי שֶׁהֶעֱמִידָה הָמָן הָרָשָׁע שֶׁשָּׁף כְּנָחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. בַּהֶרֶת זוֹ יָוָן שֶׁהָיְתָה מַבְהֶרֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֶרֶת לָהֶן כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. נֶגַע צָרַעַת זוֹ אֱדוֹם, שֶׁבָּאתָה מִכֹּחָהּ שֶׁל זָקֵן. (ויקרא יג, ב): וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַכֹּהֵן רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם.