פרק טו · אות ג
ג דָּבָר אַחֵר, אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, כה): מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִית אַתְרִין דְּצָוְחִין לְשַׂעֲרָא שִׁיטְפָא, מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאָמַר אֵין לְךָ כָּל נִימָא וְנִימָא שֶׁלֹּא בָּרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוּמָא בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת מֵהֶן נֶהֱנֵית מֵחֲבֶרְתָּהּ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לָתוּר פַּרְנָסָתְךָ, תִּיב וּבָרְיָךְ קָאֵים לָךְ. שָׁמַע לָהּ וִיתִיב לֵיהּ וְקָם לֵיהּ בָּרְיֵהּ. (איוב לח, כה): וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת, אֲפִלּוּ קוֹל שֶׁיּוֹצֵא מִן הָרָקִיעַ עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁבִיל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לְגִנַּת יָרָק שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ, כָּל זְמַן שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ יַרְקָהּ מַשְׁחִיר, פָּסַק הַמַּעְיָן הִלְבִּין יַרְקָהּ. כָּךְ זָכָה אָדָם (ויקרא יג, לז): וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא, וְאִם לָאו, (ויקרא יג, ג): וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָדָם כִּי יִהְיֶה, אוֹ דָם.