פרק ט · אות ד
ד אָמַר רַבִּי פִּנְחָס מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּאוּ אֲרִיסָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ לְכַבְּדוֹ, בָּא אֶחָד וְכִבְּדוֹ, וְאָמַר מִי הוּא זֶה, אָמְרוּ לוֹ אֲרִיסְךָ הוּא, אָמַר לָהֶן טְלוּ סִדּוּרוֹ. בָּא אַחֵר וְכִבְּדוֹ, וְאָמַר מִי הוּא זֶה, אָמְרוּ לוֹ בֶּן בֵּיתְךָ הוּא, טְלוּ סִדּוּרוֹ. בָּא אַחֵר וְאָמַר מִי הוּא זֶה, אָמְרוּ לוֹ לֹא אֲרִיסְךָ וְלֹא בֶּן בֵּיתְךָ אֶלָּא בָּא לְכַבְּדֶךָ, אָמַר יַהֲבוּ לוֹ סֶלָיְרָא וְיֵשֵׁב עָלֶיהָ. כָּךְ חַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא וְאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא, תּוֹדָה אֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא, אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ.