פרק ז · אות ד
ד רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי חָנָן תַּרְוֵיהוֹן בְּשֵׁם רַבִּי עֲזַרְיָה דִּכְפַר חִטַּיָּיה אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי מְגֵירָסִין, בִּשֵּׁל לוֹ הָאֶחָד תַּבְשִׁיל, אֲתָא וַאֲכָלוֹ וְהָיָה עָרֵב לוֹ, וְעָשָׂה הַשֵּׁנִי תַּבְשִׁיל וַאֲכָלוֹ וְעָרַב לוֹ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיזֶה מֵהֶם עָרַב לוֹ יוֹתֵר, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁהוּא מְצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאוֹמֵר לוֹ כַּתַּבְשִׁיל הַזֶּה תַּעֲשֶׂה לִי, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַשֵּׁנִי עָרַב לוֹ יוֹתֵר. כָּךְ הִקְרִיב נֹחַ קָרְבָּן וְהָיָה עָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּחֹחַ, הִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל וְהָיָה עָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיזֶה מֵהֶם עָרַב לוֹ בְּיוֹתֵר, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁהוּא מְצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם (במדבר כח, ב): רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁשֶּׁל יִשְׂרָאֵל הוּא עָרֵב בְּיוֹתֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי ג, ד): וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיוֹת. כִּימֵי עוֹלָם, כִּימֵי משֶׁה. וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת, כִּשְׁנֵי שְׁלֹמֹה. רַבִּי אוֹמֵר כִּימֵי עוֹלָם, כִּימֵי נֹחַ. וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, כִּימֵי הֶבֶל, שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיָמָיו. רַבִּי אָבִין אָמַר תַּרְתֵּי, רַבִּי אָבִין אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מוּסָב עַל אַקֻבִּיטוֹן שֶׁלּוֹ, הִכְנִיסוּ לוֹ תַּבְשִׁיל הָרִאשׁוֹן וַאֲכָלוֹ וְהָיָה עָרֵב לוֹ, הִתְחִיל מַמְחֶה בַּקְּעָרָה, כָּךְ (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה, כָּזֶה שֶׁהוּא מַמְחֶה בַּקְּעָרָה. רַבִּי אָבִין אָמַר חֳרֵי, רַבִּי אָבִין אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר הִגִּיעַ לַבּוּרְגִין הָרִאשׁוֹן וְאָכָל שָׁם וְשָׁתָה שָׁם, הִגִּיעַ לַבּוּרְגִין הַשֵּׁנִי, אָכַל שָׁם וְשָׁתָה שָׁם וְלָן שָׁם, כָּךְ בַּמֶּה שֶׁהוּא מְתַמֵּהַּ עַל הָעוֹלָה, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, מִכָּאן שֶׁהָעֹלָה כֻּלָּה כָּלִיל לָאִשִּׁים.