פרק ז · אות ב
ב זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וגו' (תהלים נא, יט), זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פֶּטְרָס וְרַבָּנָן, חַד אָמַר, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי כָּבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְעָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה לְפָנֶיךָ, אִם אַתָּה מְקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה הֲרֵי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשְּׁלֹמֹה בְּנִי עוֹמֵד וּבוֹנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹנֶה אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמַקְטִיר עָלָיו אֶת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הָדֵין קְרָיָא: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. וָחֳרָנָא אָמַר מִנַיִן לְמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם וּבָנָה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָנָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמַקְרִיב עָלָיו כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הָדֵין קְרָיָא: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, וְרַבָּנִין אָמְרֵי מִנַּיִן לְעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר עֲבוֹדָה וְקָרְבָּנוֹת וְלָשֹׁחַ, מִן הֲדָא בִּרְכָתָא, רְצֵה אֱלֹהֵינוּ שְׁכֹן בְּצִיּוֹן מְהֵרָה יַעַבְדוּךָ בָּנֶיךָ. אִית דְּבָעֵי מַשְׁמַעְנָא מִן הֲדָא, זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן כָּל מַה שֶׁפָּסַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְהֵמָה הִכְשִׁיר בְּאָדָם, פָּסַל בִּבְהֵמָה (ויקרא כב, כב): עֲוֶרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת, וְהִכְשִׁיר בְּאָדָם (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי הַהֶדְיוֹט הַזֶּה אִם מְשַׁמֵּשׁ הוּא בְּכֵלִים שְׁבוּרִים גְּנַאי הוּא לוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שְׁבוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לד, יט): קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, (תהלים קמז, ג): הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, (ישעיה נז, טו): וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר, רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וּבָא אוֹהֲבוֹ וְכִבְּדוֹ בְּכַלְכָּלָה אַחַת שֶׁל תְּאֵנִים וְחָבִית אַחַת שֶׁל יַיִן, אָמַר לוֹ זֶה כִּבּוּד גָּדוֹל, אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְפִי שָׁעָה כִּבַּדְתִּיךָ, אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה נִכְנַס לְתוֹךְ פָּלָטִין שֶׁלְךָ, אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה אֲנִי מְכַבְּדֶךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לְפִי שָׁעָה הִקְרַבְנוּ לְפָנֶיךָ, אֲבָל לִכְשֶׁתֵּיטִיב (תהלים נא, כ כא): בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עֹלָה וְכָלִיל.