פרק ו · אות ד
ד רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַר קְרָיָא בַּסּוֹטָה, וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, הִיא שֶׁחָטְאָה עַל בַּעֲלָהּ שֶׁהוּא זָנָהּ וּמְפַרְנְסָהּ וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר, וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה (במדבר ה, כא): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה. וְהוּא עֵד (במדבר ה, יג): וְעֵד אֵין בָּהּ. אוֹ רָאָה (במדבר ה, יג): וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָּׁהּ וְלֹא מֵעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אוֹ יָדָע (במדבר ה, יג): וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה. אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, אִם לֹא תַגִּיד לַכֹּהֵן (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ.