פרק ה · אות ד
ד מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ (משלי יח, טז), מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְחוֹלוֹת אַנְטוֹכְיָא לְעֵסֶק מִגְבַת צְדָקָה לַחֲכָמִים, וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ וַהֲוָה שְׁמֵיהּ אַבָּא יוּדָן, וַהֲוָה יָהֵיב פַּרְנָסָה בְּעַיִן טוֹבָה, פַּעַם אַחַת יָרַד מִנְּכָסָיו וְרָאָה רַבּוֹתֵינוּ שָׁם וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָנָיו, הָלַךְ לוֹ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי מָה פָּנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לָהּ רַבּוֹתַי כָּאן וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת מִמֶּנּוּ אָמְרָה לוֹ לֹא נִשְׁתַּיֵּר לָנוּ אֶלָּא שָׂדֶה פְּלוֹנִי בִּלְבָד, לֵךְ מְכֹר חֶצְיָהּ וּתְנָהּ לָהֶן, הָלַךְ וּמָכַר חֶצְיָה וּנְתָנָהּ לָהֶן, נִתְפַּלְּלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ. לְאַחַר יָמִים הָלַךְ לַחֲרשׁ בַּחֲצִי שָׂדֵהוּ, עִם כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ נִפְתְּחָה הָאָרֶץ לְפָנָיו וְנָפְלָה פָּרָתוֹ שָׁם וְנִשְׁבְּרָה רַגְלָהּ, יָרַד לְהַעֲלוֹתָהּ וְהֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינוֹ וּמָצָא שָׁם סִימָה, אָמַר לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי. בַּחֲזִירַת רַבּוֹתֵינוּ לְשָׁם שָׁאֲלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ מָה אַבָּא יוּדָן עָבֵיד, אֲמַר לְהוֹן הוּא אַבָּא יוּדָן דְּעַבְדֵי, אַבָּא יוּדָן דְּעִזְּיָן, אַבָּא יוּדָן דִּגְמַלֵּי, אַבָּא יוּדָן דְּתוֹרֵי, מַן יָכוֹל לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפּוֹיָא דְאַבָּא יוּדָן. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע יָצָא לִקְרָאתָן, אָמְרוּ לֵיהּ מָה אַבָּא יוּדָן עָבֵיד, אֲמַר לָהֶן עָשְׂתָה תְּפִלַּתְכֶם פֵּרוֹת וּפֵרֵי פֵּרוֹת, אָמְרוּ לוֹ חַיֶּיךָ אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנוּ אֲחֵרִים יוֹתֵר מִמְּךָ לְךָ כָּתַבְנוּ בָּרֹאשׁ, נְטָלוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ אֶצְלָן וְקָרְאוּ עָלָיו זֶה הַפָּסוּק: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָזַל לְבָצְרָה וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ וַהֲוָה שְׁמֵיהּ אַבָּא יוּדָן רַמַּאי, וְחַס וְשָׁלוֹם לָא הֲוָה רַמַּאי, אֶלָּא דַּהֲוָה מְרַמֵּי בְּמִצְוָתָא, כַּד הַוְיָן פָּסְקִין כָּל עַמָּה, הֲוָה פָּסֵיק כָּל קֳבֵל כֻּלְּהוֹן, נְטָלוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא עָבֵיד פְּסִיקָה לְמִתַּן בְּבֵי מִדְרְשָׁא דִטְבֶרְיָא, וַהֲוָה תַּמָּן חַד בַּר נָשׁ מִן בְּנוֹ דְסִילְכָא וּפָסַק חָדָא לִיטְרָא דִּדְהַב, נְטָלוֹ רַבִּי חִיָא בַּר אַבָּא וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב (דברים יב, יט): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (דברים יב, כ): כִּי יַרְחִיב ה' אֶת גְּבֻלְךָ, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי מַתְּנוֹתֶיךָ מַרְחִיבִין לְךָ. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא עֶבֶד מֵבִיא פָּר וְרַבּוֹ מֵבִיא פָּר, הָעֶבֶד קֹדֶם לְרַבּוֹ, דִּתְנַן תַּמָּן (גמרא הוריות יב, ב): פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים, פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה לְכָל מַעֲשָׂיו.