פרק ד · אות ח
ח וְכִי מָה רָאָה דָּוִד לִהְיוֹת מְקַלֵּס בְּנַפְשׁוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אָמַר הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מְמַלָּא אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וגו', תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא מְמַלְּאָה אֶת הַגּוּף וּתְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְמַלֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת סוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁסּוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ. הַנֶּפֶשׁ מְבַלָּה אֶת הַגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא מְבַלָּה אֶת הַגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְבַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, כז): הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת יְחִידָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא יְחִידָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אֵינֶנָּה אוֹכֶלֶת בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו אֲכִילָה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְפָנָיו אֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, יג): הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וגו'. הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ טְהוֹרָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא טְהוֹרָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק א, יג): טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אֵינָהּ יְשֵׁנָה בַּגּוּף וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵינָהּ יְשֵׁנָה בַּגּוּף וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן.