פרק א · אות טו
טו דָּבָר אַחֵר, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר ה', מִכָּן אָמְרוּ כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת, נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, צֵא וּלְמַד מִמּשֶׁה אֲבִי הַחָכְמָה, אֲבִי הַנְּבִיאִים, שֶׁהוֹצִיא יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַל יָדוֹ נַעֲשׂוּ כַּמָּה נִסִּים בְּמִצְרַיִם וְנוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף, וְעָלָה לִשְׁמֵי מָרוֹם וְהוֹרִיד תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְנִתְעַסֵּק בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְלֹא נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים עַד שֶׁקָּרָא לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, א): וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר, לְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שמות ג, ד): וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וגו', בַּסְּנֶה הִפְסִיק אֵלָיו בֵּין קְרִיאָה לְדִבּוּר, בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֵין כָּאן הַפְסָקָה. בַּסְּנֶה מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל עַבְדּוֹ וְצִוָּה לְחָבְשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, כְּשֶׁהוּא מְצַוֶּה אֶת הַשָּׁלִיחַ אֵינוֹ מְצַוֶּה אֶלָּא מִבַּחוּץ, אֲבָל בְּאֹהֶל מוֹעֵד כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שְׂמֵחִים, כְּשֶׁהוּא מְצַוֶּה אֶת הַשָּׁלִיחַ אֵינוֹ מְצַוֵּהוּ אֶלָּא מִבִּפְנִים, כְּמִי שֶׁהוּא מוֹשִׁיבוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וּכְיַד אָדָם עַל בְּנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה,