ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן יט
מעשה שהיה שבא לי אדם אחד שרצה לחייב עצמו במזונות אשתו אחר מותו יתר על כתובתה והנפקותא בזה הוא דאינה מפסדת מזונותיה בקביעת שטר כתובתה מהיורשים כמ"ש הריב"ש סימן ת"ף ופסקו מרן בא"ה סי' צ"ג ס"ו ולא עוד אלא אפילו נפרעה בשטר כתובתה כמ"ש הב"ש והט"ז שם וכן מעשה ידיה שלה כמ"ש הריב"ש שם וכן מוציאה מן המשועבדים שמכר אח"ך כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאו הב"י שם ופסקו מור"ם שם סכ"א וכתב שם הרשב"א היינו שכתב כן מזונות שלאחר מיתה והיינו משום דמזונות שלאחר מיתה בתנאי ב"ד הוא ולא טרפא ממשעבדי ולכן צריך לבאר משא"כ בזן את חבירו שאין עליו שום חיוב כתב מרן בח"מ ס"ס המתחייב לזון את חבירו סתם או לזונו על שלחנו ומת המתחייב חייבין היורשין לזונו כמו שהיה חייב מורישן ומ"ש שם מור"ם בא"ה הקנה הקנין על המזונות ל"ד קאמר דהא איירי במזון דאחר מיתה והוא דבר שלא בא לעולם וצריך להיות בלשון חיוב כמ"ש מרן בח"מ שם:
ומכל מקום כדי שלא להפקיע יורשו מירושתו לא רציתי לכתוב לו רק כל זמן שלא תבעה כתובתה כי האשה זאת קשת רוח וכוונתה להפקיע בניו שיש לבעלה מאשה אחרת כי היא לא יש לה רק בת אחת מבעל זה: