אור ברסלב
ויצא יצחק לשוח - א המסר של בראשית

ויצא יצחק לשוח - א

המסר של בראשית

הקדמה

"אני מאמין באמונה שלמה שיכול לבוא משיח כל יום", צריך להבין מה בדיוק גדר האמונה הזאת? הרי מי שלא מאמין במשיח, הרמב"ם אומר שהוא נקרא כופר, הביאור הוא: משיח זה אומר שהשם ישלוט בעולם באיתגליא ואילו הוא אומר שהשם יתברך לא ישלוט בעולם באיתגליא אלא רק באיתכסיא.

אבל הרמב''ם אומר נקודה נוספת שאני מפחד לצטט, אפילו מי שמאמין בביאת המשיח אבל הוא לא מצפה לבואו גם כן נקרא כופר, וצריך להבין למה הוא כופר? לכאורה אתה יכול להגיד שהוא לא כל כך צדיק שהוא לא מחכה לכבוד ה' אבל למה כופר? ואיזה תועלת יש בעצם הציפייה למשיח?

האדם מצד עצמו מכיר את מצבו פחות או יותר, וכשרוצה לעשות תשובה הוא חושב אם הייתי בא לבית הכנסת בשעה עשרה לשש בבוקר, מהיום אני אבוא ברבע לשש, אם הייתי נותן לצדקה כל יום מאה שקל, אני אתן כל יום מאה חמישים שקל, אם כל פעם הייתי מדקדק בברכת המזון, הייתי מכוון ברמה מסוימת אני אכוון יותר בריכוז, והאמת שכל זה נכון, אבל השי"ת רוצה ממך רוח הקודש!! יהודי זה נקרא רוח קודש. רבינו חיים ויטאל זצ"ל כותב מלפני כארבע מאות שנה בהקדמתו לספרו "שערי קדושה", לפי שראיתי היום בני עלייה והם מועטים וקשה להם לדעת איך אפשר להגיע לרוח הקודש, לכן כתבתי בקיצור ספר שערי קדושה כדי לדעת כמה הקדמות איך אפשר להגיע לזה.

רבינו חיים ויטאל זצ"ל מציג את זה כדבר פשוט, שיש כמה אנשים שנמצאים כבר בשלב הזה והם רוצים לדעת מה זה רוח קודש ולהשיגה, אצלו רוח קודש היה דבר פשוט ורק יש איזה קושי מסוים כרגע להגיע אליו ולכן כתב כמה הקדמות שידעו איך להגיע לזה.

והנה אם אחד יבוא היום ויאמר דבר כזה אנחנו נצחק ונגיד שהוא קצת תלוש מהמציאות או שהוא אולי בעל גאוה, (אלא אם כן הוא יהיה הסטייפלר וכדומה) נאמר לו מה אתה מדבר? אתה יודע מה זה רוח קודש בכלל? רוח קודש זה רק אחרי שאדם שבר את כל מידותיו, ובקיצור בדור שלנו קשה מאוד, ולפני כארבע מאות שנה רבינו חיים ויטאל זצ"ל כתב את זה כדבר פשוט, אצלו היה ברור שרוח קודש זה דבר פשוט לכל יהודי, רק מה? יש איזה קושי אז אני אסדר לך את הקושי הזה, אבל היום אם אני אומר לכל יהודי אתה עכשיו רוצה להיות בעל תשובה, ובעל תשובה זה אומר שיהודי צריך להיות בעל רוח קודש, הוא יגיב מה שאתה אומר לי עכשיו אני לא מבין? אם היית אומר לי להקדים חמש דקות לבית כנסת, להוסיף עוד חצי שעה בלמוד כל יום הייתי מבין אותך, אבל מה שאתה אומר לי עכשיו להיות בעל רוח קודש לא מדבר אלי כל כך כי אצלנו רוח הקדש זה דבר מופשט.

כיוון שאנחנו כל כך רחוקים מזה, וזה לא מדבר אלינו אז אולי במקום רוח הקודש נדבר על דבר יותר קל שהוא מקביל לרוח הקודש, בעצם הם אותו דבר רק יותר קל לדבר על זה ודבר שהוא מוחשי לגבנו יותר משפיע והלוואי שהיינו מאמינים שזה מקביל כי אם היינו מאמינים שזה מקביל אז היינו מקיימים את זה.

האם אתה מאמין שעכשיו אתה יכול לשבר את מידת הכעס? אני יכול להגיד שאם בא לפני ניסיון לכעוס על מישהו אז אני אדבר אליו בכעס יותר עדין או אפילו אדבר איתו בצורה רגילה אבל שאני בכלל לא ארגיש כעס?! זה אני לא מסוגל, אתה חושב שאני יכול להיות מלאך?! להרים בניין באוויר לגבי זה אותו דבר, אני יכול לא לצעוק עליו זה נשלט או לדבר בשקט אבל להגיד שאני לא אכעס כלום? לגבי זה נראה בלתי אפשרי.

אחרי שאתה אומר שאתה מאמין בביאת המשיח ומשיח עומד להגיע כל יום ואתה מאמין שהוא יכול להגיע ברגע הזה, האמונה הזאת כוללת עכשיו שיש בניו יורק אנשים כאלה שלא יודעים כלום מראשם ועד לרגלם, אפילו יהודים וכל שכן גויים, יש עכשיו בהוליווד או באיטליה או צרפת אנשים כאלה שבכלל אי אפשר לדבר עליהם, אלה מקומות הכי רחוקים שיש בעולם, וביום אחד יהיה רוח קודש כזה בעולם שיראו את בית המקדש מכל העולם, כל העולם ישתעבד רק לרצון ה', אפילו אלה בגרמניה פתאום כולם ישתעבדו, אם אתה מאמין שזה כן יכול להיות ואכן זה יהיה כך, לא יודעים בדיוק מתי ובאיזה רגע, אבל זה עומד להיות כך אם אתה מאמין שעכשיו ברגע זה צרפת עם כל הקלקולים והעבירות שלה יכולה להיות גילוי של ה' אחד, אז אני הקטן שאין לי עבירות כמו צרפת, כל שכן שאני יכול להיות צדיק ברגע אחד.

אם כל העולם יכול להשתנות בשנייה אחת ולהתהפך מגדר של גוי רשע לגדר של צדיק ורוח קודש של ה' אחד, של משיח, שפירושו הוא-שכל העולם זה רק ה' אחד, "והיה לעת ערב יהיה אור", לעתיד לבוא בערב יהיה שמש-יהיה אור בלילה, אז אם אפשר להאיר את הלילה הזה שאין לך חושך יותר ממנו, ושאי אפשר להאיר אותו בשום פנים ואופן, ואתה אומר שכל העולם יאיר בלילה כמו שמש, כל שכן שאת החושך שלי הקטן, בטח שאפשר להאיר אותו.

הלילה עצמו הוא ג'ונגל שלם שאי אפשר לראות בו, זה ממש כמו לעצום עיניים, ולעתיד לבוא הוא יהיה אור כמו שהיה לעם ישראל בליל יציאת מצרים שחצות הלילה היה מאיר כמו צהריים, ולא כמו צהריים של כסלו בחורף שהשמש חלשה אלא כצהריים של תמוז שזה שיא השמש, והנה המצריים כתוב שהם כושים וגם הזמן עצמו זה לילה שהוא שחור כמו כושי, אז אם את זה אפשר להאיר בתוך ארץ מצרים שזה שיא החושך שבעולם, ואתה לוקח אותו, ומאיר אותו ברגע אחד כמו צהריים של תמוז כל שכן שאני עם החושך הקטן שלי יכול להיות צדיק, כי אני רואה שהיו דברים מעולם אז אם היו דברים בכאלה מקומות רחוקים, כל שכן שאני יכול, אבל כל זה רק אם אתה מאמין שזה יכול להשתנות, אם אתה תאמין בזה, זה יעזור לך להאמין שגם אתה יכול להשתנות, וזה הבדל גדול מאוד אם אדם מאמין שהוא יכול להשתנות או לא, כי אם הוא לא מאמין שהוא יכול להשתנות, הוא אכן לא ישתנה והוא לא יוכל להיות צדיק כי הוא לא יכול לרצות דבר שהוא לא מאמין בו, אם אני לא מאמין שאני יכול להיות בעל רוח קודש שלגבינו ברמה שלנו זה לא לכעוס וזה אותו דבר, כי אם אדם לא כועס אפילו בלב שנה שלמה, ואפילו פחות מזה הוא יבוא לרוח קודש, זה מובטח, זה ברור כהוכחה. שאני נמצא באיזשהו מקום בודד כחורשה או יער שם וודאי שאני לא אכעס כי אני לא עם אנשים, ואם לא מרגיזים אותי זה לא חכמה לא לכעוס, וכן אם נותנים לי כל הזמן עוגיות וגלידה למה שאני אכעס? אבל כשאני נמצא במקום שיש אנשים שמרגיזים אותי, האם אני יכול להאמין שאני מסוגל לא לכעוס בלב על אף אחד אפילו יום אחד?! אני יכול להגיד שאני לא אצעק עליו, וכן אני לא אדחוף אותו, זה כן, אבל שלא אכעס עליו בלב, לזה אני לא מאמין שאני מסוגל.

אם יאבד לך מפתח בבוקר בשעה שאתה עומד לצאת מהבית ואתה צריך להגיע עוד עשר דקות למקום מסוים האם אתה יכול להאמין שתגיד עכשיו "אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם" בלי לכעוס בלב? אני לא מסוגל להגיד את זה, אני מסתכל כל הזמן איפה המפתח שלי, לא מסוגל להגיד שה' העלים ממני את המפתח לכך וכך זמן וזה גזירה משמים, אם הייתי מסוגל להגיד את זה בלב שלם ולהאמין בלב שלם שזה רצון השם ודאי היה לי רוח קודש.

האדם אומר לעצמו "מה אתה רוצה ממני, שבשעה כזו שנאבד לי המפתח ואני לחוץ שאגיד שה' עשה את הכול? וכי עד כדי כך אתה מצפה ממני"?! אבל אם אתה מאמין שיכול להיות כזה מצב, וחשבון פשוט אומר שזה כך, ואכן זה עומד להיות כך שכל העולם כולו ואפילו המקומות הגרועים ביותר שבעולם יכול להפוך ברגע אחד לה' אחד, אז כל שכן שאתה יכול, אם כן ברור שאתה צריך להיות כך כבר עכשיו, אז מה מעכב אותך? רוח שטות! כי אם עכשיו תשאל את היצר הרע, אתה מאמין ברגע זה שבורא עולם עושה את הכל, הוא יגיד לך כן, אז למה אתה כועס? אין הסבר, זה רוח שטות.

אם אתה מאמין ברגע זה שיכול להגיע משיח, אז המשיח שלך הפרטי גם יכול לבוא, לכן אפילו אם אנחנו ברגע זה לא נוכל לדבר על משיח כללי, נדבר על המשיח הפרטי כי רק צדיק יכול לדבר על משיח כללי.

יש לנו תמיד שני חלקים של עבודה: עבודה כללית ועבודה פרטית. עבודה פרטית כל אחד יכול לעבוד, עבודה כללית, רק צדיק יכול לעבוד, כמה שהוא פחות צדיק הוא יותר פרטי, עד כמה שהוא יותר צדיק הוא יותר כללי, והוא יכול להגיע אפילו לילד בן שלוש ואפילו לרשע הכי גדול שיש בעולם, משה רבנו הגיע לערב רב ולפרעה מלך מצרים שהם שיא הטומאה, וכל אדם לפי עניינו, אם הוא קצת צדיק הוא יכול להגיע לקרוב, אם הוא צדיק יותר גדול הוא יכול להגיע אפילו למישהו יותר רחוק, אם הוא צדיק גמור, הוא יכול להגיע אפילו לרשע הגדול ביותר, כמו שר' זושא מאניפולי היה הולך ליהודים שהיו מומרים כבר דור שני והם היו מחוברים לנוצרים ועשו מעשים הכי גרועים שיש בעולם, היה בא אליהם הביתה, נכנס בכניסות שהן לא כניסות, שזה ממש מסירות נפש, עשה תיקון חצות בתוך הבית של אותו אדם, בלי לשאול אותו, הבן אדם רצה להרוג אותו, ובסוף תיקון חצות נהיה בעל הבית בעל תשובה.

צדיק זה האש על דרך משל והרשע זה הקרח, אם האש לא כל כך חזקה, אז הקרח עומד נגדה ואם היא חזקה היא ממיסה את הקרח.

דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב, המרחק בין הפה והלב זה דרגות אין סופיות, פה ולב זה רק שמות, זה רק תחנה של סוף והתחלה, אבל בין ההתחלה והסוף יש המון המון דרגות, אם אתה מוציא מהלב הפנימי שלך, מוציא מתוך פנימי דפנימי, אתה נכנס אליו אל אותה נקודה פנימית ואז אתה יכול להגיע גם לרשע הגדול ביותר כי הרשע בנקודה הפנימית הפנימית שלו הוא כן צדיק, כי אליבא דאמת אין רשע כי וודאי שהרשע נברא מהשם ואם הוא נברא מהשם, אז יש לו נקודת קודש, רק עוטף אותו עבירות, אז אם אתה לא מדבר מהעטיפה שלך אלא מתוך עצמך, אתה בוקע את העטיפות שלו ומגיע לפנימיות שלו והוא עצמו בפנימיות שלו כן צדיק, אבל אם אתה מדבר רק מתוך העטיפות של עצמך ועל פי רוב זה ככה אז אתה מגיע גם כן רק לעטיפות שלו והעטיפות שלו הם לא כ"כ צדיקות, כי הרשע יש לו עטיפות של עבירות, א"כ אתה מגיע לעבירות שלו והעבירות שלו לא רוצים לשמוע אותך, אבל כשאתה מדבר מתוך הלב שלך, אתה חוצה את העבירות שלו וזה דרגה גבוהה מאוד. מי שמגיע לזה הוא בעצמו סמינר, ולכן באמת אצל גדולי ישראל מספיק מילה אחת כדי להחזיר אלף אנשים בתשובה, אפילו אלף רשעים, הרב אהרון הגדול מקרלין, החזיר שמונים אלף אנשים בתשובה, רק הוא לבד, ובתקופתו לא היו כל כך הרבה בעלי תשובה, כי רובם היו כן צדיקים, מדובר לפני מאתיים שנה, וכל זה בלי שהוא התכוון להחזיר ולא עשה סמינר, והוא נפטר רק בגיל שלושים ושלש.

עכשיו אני שואל את עצמי, האם אני מאמין שאני יכול להשתנות ולהיות צדיק? אם אני חושב כך אני יכול להאמין במשיח, כי אם אני לא מאמין בזה זה סותר, אם אתה מאמין במשיח, אתה גם צדיק ואם אתה לא מאמין אז אתה לא צדיק ולא יכול להיות צדיק, כל מה שאתה יודע שכתוב בחז"ל על המשיח, זה עדיין לא מגיע אליך זה מגיע אל המחשב שלך והמחשב שלך זה לא אתה, כי אם אתה עצמך סובר ומרגיש שאתה לא יכול להשתנות, אז איך אתה יכול לומר שיבוא המשיח וכל העולם ישתנה? אפשר להאמין בזה בראש, לא בהרגשה, כי בהרגשה, אם אפילו על עצמי הקטן אני לא מאמין איך אני יכול להאמין על הגדול? הרי הגדול יותר מהקטן ואם אני עצמי הקטן שנמצא בבית כנסת לא מאמין שאני יכול לחזור בתשובה ולהיות צדיק וכי אני יאמין שפריז וצרפת יחזרו בתשובה?!

זה סותר. זאת החשיבות להאמין במשיח, שאני מאמין במשיח של עצמי כי אם אני לא מאמין במשיח הפרטי של עצמי, גם במשיח הכללי אני לא מאמין.

במעשים כל אחד יכול להשתנות, קצת קשה אבל אפשר, כל אחד יכול להבין שאפשר לשלוט במעשים, אם באתי בשעה רבע לשש, אני אבוא בעשרים לשש ואם לא עשיתי תיקון חצות, אני אעשה תיקון חצות, אפשר להבין את זה, זה נשלט, אבל להגיד שאני צדיק זה קשה, ולשנות את עניין התאוות זה כבר יותר קשה, איך לא יהיה לי תאוות? איך אני בדיוק אסנן את התאווה? לקום יותר מוקדם אני יכול לקום, אבל לסנן את התאווה זה בלתי אפשרי, וכי אתה יכול לסנן את האוויר, התאווה יותר דקה מהאוויר, אוויר עוד יש בו איזה אפשרות לסנן אותו על ידי מכשורים מסוימים כי רואים איזשהו חילוקי חומר בו, אף על פי שהחומר חנקן וחמצן ופחמן דו חמצני, מעורבב בו כסלט בתרכובת גמורה, אבל עדיין יש קצת גשמיות משא"כ תאוות זה דבר שהוא מופשט לגמרי, גם כלפי אוויר הוא נקרא מופשט כי אוויר אף על פי שלגבינו הוא מופשט בכל זאת הוא חומר מסוים, אבל תאוה זה שום חומר, זה רק מופשט, זה נטו רוח, אז איך אתה יכול לסנן רוח?

אבל אם אני מאמין שמשיח יכול לבוא כל רגע ורגע, זה נקרא בראשית ברא אלוקים והחינוך של בראשית ברא אלוקים פירושו לא היה כלום ופתאום נהיה הכל, ואם אתה מאמין בזה באמונה שלמה, אז אתה יכול להגיד שגם אם אני לא כלום, אני יכול להיות הכל וכל זה רק אם אני ארצה כי צריך רצון, ואם תשאל איך אפשר? זה לא שאלה כי בורא עולם הוא כל יכול וממילא נשאר לי רק הרצון.

הכל כולל הכל מאת השי"ת, מה שאני עושה זה לא אני עושה, וכי אם אני רוצה עכשיו לשתות כוס תה, אני יכול לשתות? הרי אם אני רוצה להגביה את הכוס, אני צריך סייעתא דשמיא מבורא עולם, שאם המוח לא ייתן פקודה לשרירים של האצבעות על ידי כל מיני טלפונים על גבי טלפונים הוראה איך להחזיק את הכוס היא לא תוחזק, אם המח לא ייתן הוראה למרפק להתכופף על ידי כל מיני פטנטים על גבי פטנטים, על ידי כל מיני גידים ועצמות שאנחנו לא רואים אותם בכלל המרפק לא יתכופף, יוצא שהמעשה שייך לשם יתברך שמו הוא כל יכול, ואף על פי כן אדם עדיין יכול לטעות ולחשוב שהוא עושה משהו.

לגבי המחשבות, ברור לכל שרק השם מפעיל אותם, ובכן אם אתה מאמין שהשם עושה את הכול, תוכל להאמין שגם את המחשבה אפשר לשנות כי השם הרי באמת עושה את הכול יש מאין, אז אם הוא עושה את הכול יש מאין, מה נשאר לי? רק הרצון, בפועל אני רק רוצה לשתות אבל אני לא יכול, רק השם יתברך משקה אותי, לשפוך את התה לתוך הפה זה נס גלוי, אנשים בירח היום לא יכולים לשתות, וכי יש לך דבר יותר פשוט מלשתות? בירח זה לא יהיה, למה? כי אם ישפכו כוס תה לתוך הפה, זה לא ישפך כי אין כוח משיכה בירח, מה עושים אסטרונאוטים כשרוצים לשתות כוס תה? הם לוקחים שם כדורי שתייה, מכניסים את האצבע עמוק חזק, עד בית הבליעה ושם הם בולעים את זה, כי לשפוך זה לא ישפך, זה אומר לך שאם עכשיו אני שותה כוס תה, המגנט הנסתר שבורא עולם סידר בכדור הארץ מושך את אותם המים מהכוס אל הגרון שלי ועל ידי זה אני שותה, זה נכון ופשוט, ובירח שאין את המגנט הזה אז זה לא ישפך, זה אומר שפה צריך שדה מגנטי שישפוך את התה מהכוס לתוך הגרון שלי, אז מי עכשיו שופך למעשה? אתה חושב שאתה שופך, ובעצם אתה לא שופך בכלל, מה שאתה עושה זה לא אתה, המים נשפכים זה גם לא אתה, זה שדה מגנטי, אז מה עכשיו נשאר לך שאתה כן עושה, הרצון, אני רוצה, יותר מזה אני לא עושה כלום זה ביולוגיה פשוטה.

אני לא מחדש עכשיו מצד האמונה כלום אלא כל גוי יאמר כמוני בדיוק ויוסיף הרבה מאוד ויצחק על הרמה הנמוכה שאני מדבר עכשיו, הוא יגיד אתה בכלל לא יודע על מה אתה מדבר, ויביא עוד מיליון ראיות שבורא עולם עושה ומחייה את הכל שאני לא יודע אותם.

בורא עולם עושה את הכול, מה נשאר לי כדי להיות צדיק? הרצון, ואם יש את הרצון בורא עולם יעשה את רצוני, כי אין דבר העומד בפני הרצון.

הבעיה היא למה אין את הרצון? הסיבה לכך היא כי אני לא מאמין שזה יכול להיות, אני לא יכול לרצות דבר שאני חושב שהוא לא יכול להיות וכי אני יכול לרצות שיהיה לי עכשיו עשרים מיליון דולר? לא, למה? כי אני לא מאמין שיכול להיות לי כרגע עשרים מיליון דולר, אז אני ממילא לא רוצה את זה, לא מעסיק אותי הנושא הזה, אני רוצה שיהיה לי עכשיו אלף שקל, זה כן אני, זה מעסיק אותי איך יהיה לי אלף שקל כי אני יודע שיכול להיות לי אלף שקל, דהיינו שכאשר מעסיק אותי דבר שאני לא מאמין שהוא יכול להיות, אז זה נקרא אין לי רצון לגביו, כי רצון זה לא רק שאיפה, רצון זה אומר שהוא עובד בפועל. "הייתי שמח אם יהיה לי" זה לא נקרא רצון זה נקרא תקווה, תקווה זה נקרא לקוות שיהיה לך, רצון זה נקרא עשייה שאני פועל באופן מוחשי שזה יהיה, אם אני לא מאמין שזה יכול להיות לי כרגע אני לא יכול להתקשר עם הדבר, ואם אני לא מתקשר עם הדבר אז אני לא רוצה אותו, הזוהר הקדוש אומר כי רצון זה צינור, רצון וצינור זה אותו דבר, צינור זה חיבור, כשאני רוצה דבר פירושו נפרס צינור ביני לבין הדבר, כמו צינור שמעביר את המים מכאן לכאן, ממילא אני כבר מחובר אליו, מתי יכול להיות חיבורים? אם אני מאמין שהוא קיים אז הוא קשור איתי, אבל אם אני לא מאמין שהוא קשור איתי ואני לא מאמין שאני יכול להגיע אליו לא יכול להיוצר קשר ביני לבינו, אני לא יכול לרצות להיות צדיק עם תקוה מפני שהיא לא משמעותית, היא משמעותית בקדושה כל דבר הוא משמעותי, אבל זה לא פועל את הפעולה, רצון זה אומר שאני בפועל מתייחס ואני מאמין שזה יכול להיות, אז אני מתקשר לדבר.

רצון זה מחייב להיות שאני מאמין שזה יכול להיות, ולהאמין שאני יכול להיות צדיק, זה לא קל כל כך. אני יכול להאמין שאני לא אכעס מחר על אף בן אדם? קשה להאמין! אני יכול להאמין עכשיו שאם אעבור ברחוב ומישהו יעליב אותי או יתן לי סטירה לא יהיה איכפת לי מזה? אני לא מאמין שאני מסוגל לזה, אני יכול להאמין שלא אתן לו סטירה בחזרה או אני לא אצעק עליו אבל שלא יהיה בכלל איכפת לי, אני לא יכול להאמין, זה לא בתחום שלי כרגע.

זהו כוחו של משיח ושל "בראשית ברא אלוקים" שכל רגע ורגע העולם נברא מחדש, אם העולם נברא מחדש זה אומר שאין נתון, ואם אין נתון אז מה שהיה אתמול זה לא מחייב על הרגע הבא, זה יכול להשתנות ברגע הבא, העולם לא נתון וממילא הכללים שאתה מבין עכשיו בדעת שלך הם לא מחייבים שהם נכונים כי אין נתון, אז גם אם הייתי רשע, עכשיו אני יכול להיות צדיק, רק הבעיה היא שלא מאמינים בזה.

אתה רוצה להגיד שאדם ישבור לי עכשיו כוס יקרה בכוונה מול העיניים במזיד ואני לא אכעס עליו? מה אתה אומר פה עכשיו? הוא כזה רשע, מגיע לו עונש, איך אני לא אכעס עליו? זה הכלל אם אתה אומר ומרגיש שהעולם הזה הוא נתון והוא קיים, אז ממלא אני חייב לכעוס עליו, אבל אם אתה חי שהעולם הזה הוא רק רמז לעולם הבא, אז אין סיכוי שתכעס, לדוגמא אם עכשיו נשברה כוס ע"י ילד, מה קרה למעלה? אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, הכריזו משמים שהכוס הזאת גמרה את התיקון שלה בעולם וצריכה להישבר, אעפ"י שלא ידוע למה גמרה את התיקון שלה אבל בשמים וודאי החליטו ככה כי אין אדם נוקף אצבע, ואפילו שלהזיז אצבע שזה לא פעולה חשובה, מכריזים עליה משמים, לא כתוב בגמרא ש"אומרים" אלא "מכריזים" עליה, להכריז זה אומר שיא הפרהסיא, הכריזו עליה בשמים שגמרה את הפעולה שלה וצריכה להישבר יש לה תיקון להישבר יש שבירת הלוחות, יש שבירת הכלים, והיא גם כן כלולה בזה, כל שבירת הכלים יש לה משבירת הלוחות באופן עקיף כי כתוב בספרים ששבירת הלוחות זה שבירת הכלים, אז מה יש לך להתלונן עכשיו על הבן שלך ששבר את הכוס הרי הוא רק ביטא את הרצון העליון.

בורא עולם הוא כל יכול הכריז בשמים שהכוס צריכה להישבר, ובאמת היא יכולה להישבר כאן על השולחן גם בלי שמישהו יפיל אותה רק למעשה צריך שיהיה הסתר פנים שכביכול צריך להראות סיבה כלשהי שהיא תשבר העולם הזה חייב להיות מלובש בסיבות, כיוון שהעולם הזה זה עולם לשון העלם, לשון הסתרה עולם נסתר עולם השקר, קוראים לו "עלמא דשיקרא" דומה ללילה, ודומה ללילה צריך תמיד שיהיה הסתרה מסוימת, שכל דבר יתלבש בסיבה, זה מעין גזירת הכתוב, שעל אף שכל דבר באמת הוא רצון השם יש סיבה שמטעה בעולם הזה לנו נדמה שנשבר בגלל סיבה מסוימת.

אבל בשמים זה עולם האמת, ומהי ההגדרה האמיתית של עולם האמת לשבירת הכוס? שבורא עולם הכריז בעולם האמת, שפשוט מאוד נגמר הזמן של הכוס, בורא עולם יודע בדיוק כמה כוסות נוצרו בעולם ויודע בדיוק כמה מהם כבר נשברו וכמה עוד יש, והוא שיודע על כל כלי וכלי מתי גמר התיקון שלו, כל כוס שהיא יש לה את התיקון שלה ושהוא נגמר מוכרז בשמים על השבירה, אז כשהכוס הזאת נשברה וזאת לא נשברה, הסיבה היא כי הכוס הזאת יש לה תיקון יותר זמן וזאת פחות זמן, כמו ששני אנשים ישבו במכונית, אחד נפגע בתאונה והשני לא נפגע אע"פ ששניהם קיבלו אותה מכה.

כשהכריזו בשמים על הכוס שתישבר מכיוון שגמרה את התיקון שלה סיפרו את הסיפור של הכוס, כל מה שעבר עליה מאז שהיא היתה במחצב זכוכית באיזה יבשת מסוימת ששת אלפים שנה, והיתה במטר מסוים באותו מחצב, ואותו אדם שהביא אותה מאותו מחצב לבית חרושת ושם עשה את הכוס הזאת שנעשתה מאותו מטר או אותו מ"מ באותו מחצב, הגיע הסיום שלה, או יכול להיות לחילופין שמישהו רשע שתה אתמול בכוס הזאת ולא בירך עליה והכוס הזאת שימשה למישהו רשע ונגמר התיקון שלה, זה גם יכול להיות, או מצד ההיסטוריה שלה או מצד המעשים שנעשו בה או מצד דברים אחרים שאני לא יודע אותם, אני רק אמרתי סיבות מינימאליות וזה רק ראשי פרקים על קצה המזלג.

כאשר אמרו בעולם הבא שהכוס הזאת צריכה להישבר, עכשיו היה צריך אותו אדם לומר שמשמים הכוס הייתה צריכה להישבר, אבל מה, היצר הרע ישתוק?! לא, היצר הרע אומר להקב"ה, אל תתן לו להבין בפירוש שאתה רוצה שהיא תשבר, תתן לו אפשרות לומר איזה משהו אחר, שהבן שלו שבר אותו, הדבר חייב להתלבש בטעות, כי אם אין טעות, אז העולם הזה יהיה כמו העולם הבא, ואם לא יהיה עולם הזה לא יהיה שכר ועונש, חייב להיות שהעולם הזה ישקר, אם לא עלמא דשיקרא הוא יהיה עולם הבא, וכשהאמת קיימת בגלוי, אז אם הכוס הזאת עכשיו צריכה להישבר אני מבין את האמת שמשמים היא צריכה להישבר ואין לי מה לדבר ואני מרגיש שזה צריך להיות כך אז אין לי שום ניסיון באיזו צורה אני אגיב א"כ זה לא יהיה עולם הזה שנקרא עלמא דשיקרא, זה יהיה עולם הבא.

המלאך הוא צוחק עלינו, הוא אומר אתה משוגע, אני קיבלתי ציווי ומקיים אותו בדיוק, המלאך הזה הוא מאה אחוז צודק, הוא רוחני, צדיק מאוד גדול אבל אצלו אין ניסיון הוא רובוט הכל זה פשוט אצלו ולכן אין לו עולם הבא, עולם הבא זה בא מחמת החידוש, אם יש לך אפשרות לטעות ואתה מתגבר על הטעות, זה נקרא העולם הבא.

עכשיו כיוון שזה עלמא דשיקרא, אותו כוס שנגמר התיקון שלה ולכן היא צריכה להישבר, על פי העולם הזה איך היא תישבר? יבוא ילד בן שלוש ויסיט באגרוף שלו את הכוס וישפוך אותה על אבא שלו, האבא שלו עכשיו נמצא בדילמה, לכעוס או לא לכעוס, אם הוא בן עולם הבא הוא יודע שההגדרה של הכוס הזאת זה הגדרת עולם הבא ואין אדם נוקף אצבעו בעולם הזה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה, ואם כן אני מבין פשוט מאוד שזה שהבן שלי הזיז את האצבע שלו ושבר, ככה הכריזו, אם כן, ההגדרה אצלי של שבירת הכוס היא שאמרו בשמים שהיא תישבר, אז מה יש לי לדבר? בורא עולם החליט ואתה לא קשור, הילד שבר אותה, ברוך דיין האמת.

אבל אם אני לא צדיק ואני לא שייך לעולם הבא אלא אני בן העולם הזה, איזה הוא בן העולם הבא ואיזה הוא בן העולם הזה? בן העולם הבא הוא מי שתולה את ההגדרה בעולם הבא ובן העולם הזה מי שתולה את ההגדרה בעולם הזה, ולפי הגדרת העולם הזה, מה היה פה? הבן שלי בן שלוש לא שם לב, מתנהג לא יפה, מזיז את היד שלו איך שהוא רוצה בחוסר שימת לב ושובר את הכוס ואתה כועס עליו, אז פירוש הדבר שאתה מאמין שעכשיו הסיבה ח"ו לא משמים, אתה בן העולם הזה, בן העולם הזה סותר לבן עולם הבא, אז אתה לא שייך לעולם הבא.

איזהו בן העולם הבא? שתולה את הסיבות בעולם הבא, אם אתה רוצה לדעת איך לבחון את עצמך אם עכשיו אתה שייך לעולם הבא, תבדוק את זה האם אתה משעבד כל דבר להגדרה הרוחנית שלו, בעצם לא נקרא לזה הגדרה רוחנית אלא האם אתה משעבד כל דבר להגדרה האמיתית שלו או להגדרה השטחית שלו, (לא נקרא לזה גשמית ורוחנית, שאז כאילו יש לנו שם בשם וזה לא נכון, כי שקר ואמת זה לא שם בשם) אם אתה מתייחס לזה כאל ההגדרה הנכונה שלו או שאתה רוצה להיות שקרן, מה אתה מעדיף? להיות שקרן, כי נוח לך להיות שקרן ולחשוב שמישהו אשם ולתת סטירה לפרוק את הכעס, (נוח לי להיות שקרן כדי לפרוק את הכעס) כמו שאדם, לפעמים נוח לו לדפוק את הראש בקיר גם כדי לפרוק את הכעס, מה אתה עושה פה? אתה רק מזיק לעצמך יותר, והוא אומר נוח לי, וזה ממש ספונטניות של הגוף לעשות פעולה מתוך כעס, אם נוח לי לחיות מתוך כעס, אז אני רוצה להתאים את עצמי להגדרת השקר, כי זה יותר מתאים לי מפני שאז אני פורק את הכעס שלי, אבל אם אתה רוצה להיות אמיתי, אין לך שום כעס, כי אתה חי לפי ההגדרה האמיתית ולפי ההגדרה האמיתית אין פה שום מקום לכעס בכלל.

מה אתה מעדיף להיות? אתה מעדיף להיות בן עולם הזה או בן עולם הבא?

בן עולם הזה, זה אומר ההגדרה הגשמית, אדם נפל ברחוב מקלפת בננה הוא יכול להגיד "אני צריך לברר מי שם את הקליפה הזאת, אני תובע אותו מחר למשפט, כזה חצוף, שנפלתי בגללו, איזה ילד אכל פה בננה?" אדם כזה הוא בן עולם הזה, אם אתה בן העולם הבא תבין מה שכאן אותו ילד בן שלוש שם אתמול קליפת בננה פה לא זה הדבר שגרם לך ליפול, כי אם לא היית עושה עבירות לא היית נופל, וכי בורא עולם יתן לילד בן שלוש לגרום שתיפול? למה? וכי בורא עולם הוא ח"ו רשע שיפיל אותך? למה הוא יפיל אותך? כשאתה מאשים מישהו או משהו, אתה אומר ח"ו שבורא עולם הוא לא נהג כדין, כך זה מתרגם, "לי לא מגיע העונש הזה ונפלתי בלי הצדקה." כמו שאומר הרמב"ם, כל מי שאומר שהעולם הזה הוא במקרה, הרי זה מנהג אכזריות. שואלים על הרמב"ם מה האכזריות פה? אתה יכול להגיד שהוא אפיקורס, אבל במה הוא אכזרי? תשובה, אתה אומר שהקב"ה ח"ו הוא אכזרי, זה שהקב"ה הרי עושה את כל העולם, זה כולם יודעים, אם עכשיו אתה אומר במקרה זה קרה, פירושו מחמת סיבה זה קרה, אז בורא עולם נתן יד לסיבה "אז למה אני אשם בזה שאתמול ילד בן שלוש החליט לאכול פה בננה ולהשליך את הקלפה ואני אפול ע"י זה כי העולם הוא אכזרי", אם אתה לא מאמין שזה הפירוש של הסיבות שבהם אתה תולה את מה שקרה לך אתה כאילו אומר שהשם ברא עולם אכזרי ח"ו.

אתה צריך להגיד שההגדרה הנכונה היא שמגיע לי ליפול משום שעשיתי כך וכך, ואפילו אם אני לא זוכר את העבירה שעשיתי אתמול, אבל במשך עשרים שנה אחרונות אני כן זוכר שעשיתי עבירה. וכי אדם יכול עכשיו לומר שבמשך עשרים שנה הוא לא חשב שום מחשבה פסולה או עשה מעשה פסול או שהוציא שם שמים לבטלה!? אף אדם לא יכול לומר את זה, וזה מספיק בשביל העונש הזה, אז אם אתה לא יכול לומר על עצמך שאתה נקי אז מה אתה שואל מה אני אשם שנפלתי!?

אתה יכול לומר על עצמך שלא כעסת אף פעם? אתה לא יכול לומר את זה, אם האר"י ז"ל אומר שכל כעס זה מאה חמישים ואחת תעניות אז מאה חמישים ואחת זה לפחות כמו ליפול על קליפת בננה, מה ההבדל בין זה לזה? תענית זה צער, ונפילה זה גם פונקציה של צער, אתה לא יכול לצום יום שלם אז במקום הצער הזה שמו לך משמים קליפת בננה, מה הנפקא מינא? יודעים שאתה לא יכול לצום מאה חמישים ואחת תעניות. אם אתה כועס פעמיים ביום, אז פעמיים ביום כפול שלש מאות ושישים וחמשה ימים בשנה כפול מאה חמישים ואחת תעניות לשנה, תעשה חשבון (110,230 תעניות על שנה אחת של פעמיים ביום כעס) אז בורא עולם יודע שאתה לא יכול לצום, אז במקום זה הוא יתן לך סטירה במקום אחר, כדי לכפר לך על זה כמו תענית, ולמעשה, מה אתה צריך להגיד? תודה רבה על זה, הרי בורא עולם, כל מידותיו טובות.

אני מאמין באמונה שלמה שהשם עושה את כל העולם, וכולם מאמינים בזה שהשם הוא עשה עושה ויעשה, לא רק למעשים, יש מאיתנו מישהו אחד שלא מאמין בזה? לא, יש בכל השוק של טבריה מי שלא מאמין בזה? וודאי שלא, יש אחד בכל השוק של בורמה ואינדונזיה שלא מאמין בזה? בוודאי שלא, כולם יגידו לך אותו דבר, וודאי שאני מאמין באמונה שלמה שכל פרפר הוא מחושב וכל כדורית לבנה וכל נמלה הכי קטנה בעולם. היא מחושבת, וודאי שהיא מחושבת, כי אין לה בטריה, אז מי יכול להגיד שהוא לא מאמין? וודאי שמאמין, גם בבורמה, גם בתאילנד וודאי שמאמינים בזה באמונה שלמה, אז א"כ מה אמרת פה ב"אני מאמין" שלך יותר מהם?

אלא אצלנו הכוונה היא שאני מאמין באמונה שלמה שהשם עשה עושה ויעשה לכל המעשים וכולם הכי טובים שיש בעולם, זהו האני מאמין באמונה שלמה.

על עצם המעשים להאמין שה' עושה אותם אתה לא צריך להגיד את זה, אתה לא צריך להיות יהודי בשביל זה, זה כל גוי מאמין, ההבדל בין גוי ליהודי הוא שגוי אומר אני מאמין באמונה שלמה שהשם עושה את הכול ואני לא יודע למה, אני לא יודע אם אני מצדיק אותו בשכל שלי יכול להיות שאני חולק עליו אבל אני יודע שאם אני חולק עליו זה שטות, כי הוא מחייה אותי כל שנייה, כל המציאות שלי וכל כדורית שלי זה רק ממנו, אז אם אני חולק עליו, אין לי חיים הרי הוא יכול להפסיק לי את החיים בשנייה אחת, אז אני חייב להסכים איתו, כי אם לא אסכים איתו אז אני משוגע, אני אמות.

הגוי מאמין באמונה שלמה שהשם עושה את הכול, אבל שה' צודק בזה הוא יגיד לא יודע, לא מעניין אותי, לא מכיר את החשבונות שלו, יכול להיות שהוא לא צודק, רק מה שאני לא חולק עליו זה בגלל שכל שנייה אחת שאני חי וכל פרומיל של נקודה לבנה ואדומה בדם שלי זה ממנו וכל אחד מחמישים ושתים אפסים של מולקולות באוויר שאני נושם בכל שנייה ושנייה זה ממנו, אז מה אתה רוצה הוא אינסופי שבאינסופי שבאינסופי ואני כלום, אני לא קיים לגביו ואני לא יכול לחלוק עליו, אבל אם הוא צודק, אני לא יודע, יכול להיות שלא, זה אומר גוי.

מה אומר יהודי? אני מאמין באמונה שלמה שכל מה שהקב"ה עושה זה הכי טוב בעולם וזה הכי חסד בעולם.

כל אדם לא מבין את זה כי האדם לא רואה את העולם מה שהיה לפני ששת אלפים שנה ואני לא יודע מה שיהיה אחר כך. כמה זמן אדם מכיר את עצמו? לכל היותר מגיל שלש עשר וגם אז בגיל שלש עשר הוא לא כל כך מכיר את עצמו כל כך כי אז אדם עדיין לא בדעתו כל כך, ומגיל שלש עשר עד היום אני בן אדם אחר, אז אני מכיר את עצמי מגיל שלש עשר עד היום, וכמה בורא עולם מכיר אותי? מבראשית, חמשת אלפים ושבע מאות ושבעים שנה, ועוד את תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם, הוא מכיר גם את הנשמה שלי שאני לא מכיר אותה בכלל, בורא עולם מכיר את הנשמה האמיתית, אז הוא מכיר אותך בכמות ובאיכות פי מיליון ממה שאתה מכיר את עצמך, ממילא מה שאני "יודע" לחוות דעה כן צודק או לא צודק זה גיחוך וטיפשות כי אני בכלל לא פה, אני כמו ילד בן שלוש, אני לא מבין כלום, ילד בן שלוש רוצה לקבל סוכרייה על מקל, נותנים לו במקום זה מנת בשר, הוא אומר לא רוצה, הוא טיפש הוא לא מבין מה זה מנת בשר, הוא חושב שסוכרייה על מקל זה יותר טוב בשבילו כי הוא לא מבין, אני ילד בן שלוש במקרה הטוב והרבה פחות מזה, המשל הזה רק כדוגמא, תמיד הנמשל הוא פי מיליון מהמשל, אני רק אומר את זה כדי להמחיש ולשבר את האוזן, אז אם אני כן מאמין בזה זה נקרא יהודי, אז מה שייך להגיד עכשיו את דעתי אם אני מקבל את הכל וזה הכי טוב בעולם והכי שמח בעולם וזה אכן כך, הרי בורא עולם הוא הכי טוב בעולם,"הדור נאה, זיו העולם","טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו".מה זה טוב השם לכל? מישהו פתח גמ"ח, הוא איש מאוד טוב, כל מי שבא הוא נותן לו אלף דולר, האם זה הכוונה טוב השם לכל, שכל מי שבא אליו הוא נותן לו, לא זה חיוור מאוד, טוב השם לכל פירושו שכל מקור הטוב בעולם, כל מציאות הטוב בעולם, הבאר שלה זה השם, פשוט ככה.

כל מה שאתה רואה אנשים טובים בעולם, אתה רואה כמה זה האדם טוב, וכמה זה צדיק, כמה ההוא יש לו אהבת ישראל, מוסר את נפשו לעם ישראל, יכול לבכות לילה שלם על אלמנה אחת שנפטר לה בן, כמה הוא בוכה על אשה אחת שצריכה ללדת ויש לה קושי ללדת והוא לא מכיר אותה בכלל, לילה שלם בוכה עליה, כמו החפץ חיים בדור שלנו, ובדורות קודמים היו בעלי חסדים, כמו מר עוקבא ואשתו בהסתרת הצדקה, היו הולכים לעני לשים לו ליד הפתח שלו צדקה באיתכסיא שהוא לא יתבייש, יום אחד העני יוצא, רוצה לראות מי זה, ומר עוקבא ואשתו ברחו ממנו, הוא רודף אחריהם לראות מי זה, הם רואים שהוא משיג אותם אז הם נכנסו לתוך כבשן האש, כל זה בלבד שלא יתבייש אותו עני, לכאורה אני עשיתי את מיטב יכולתי, ברחתי ממנו ועשיתי את כל מה שאני יכול שלא יראה אותי, אכנס לכבשן האש בגלל שהוא החליט לרדוף אחריי? זה מר עוקבא ואישתו, למעשה הוא לא נשרף, לא קרה לו כלום אבל אתה יודע כמה טוב יש במעשה הזה? אתה יכול להגיד לי מה המקור של כל הטוב הזה? מה המעיין? מאיזה באר מר עוקבא ואשתו שאבו את הטוב הזה?

תשובה; מבורא עולם,"טוב השם לכל ורחמיועל כל מעשיו" יש לך מקור אחר לשאוב את הטוב הזה? הרי מר עוקבא לא נולד כזה טוב, גם לו יש יצר הרע לתת איזה "חינוך" לאותו בן אדם, הוא לא נולד צדיק, יש לו יצר הרע יותר משלנו, ועם כל זה הוא כובש את יצרו ועושה כזה מעשה לקפוץ לכבשן האש.

את מה שאנחנו יודעים מר עוקבא היה יודע פי אלף, הוא יכול בשם המפורש אחד להעמיד את העני על מקומו, הוא לא רוצה להגביל את העני הזה בשום הגבלה, מעדיף להכנס לכבשן האש, כבשן האש פחד פחדים, מה אתה מפקיר את עצמך? כן, אני מסכים להיכנס ובלבד שהעני הזה לא יוגבל אפילו בשום הגבלה.

נחום איש גמזו סיפר "שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור, לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין אמרו לו אוי לנו שראינוך בכך אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך".

מה נחום איש גמזו רוצה מעצמו הרי הוא אמר לעני שיחכה עד שיפרוק מהחמור, מה לא טוב? אלא הוא תבע מעצמו "למה לא הבאתי לעצמי אולר בכיס למקרה שיבוא עני? לחתוך את כל החבלים על המקום ואז הכול יפול על הכביש והכול יתפזר ואני אקח שני תפוחים והעני יאכל אותם? אבל כשאני אומר לו המתן, פירושו שאני מפחד שאם אחתוך באולר הכול יפול על הכביש, אז איך אני אפסיד את כל הסחורה שלי? והייתי צריך להפסיד את הכול, שילך הכול לכביש, אעפ"י שלכאורה לחכות עוד חמש דקות זה לגיטימי, בכל זאת הייתי צריך לחשוב שמא הוא כבר לא אכל שלושה ימים והוא בא אלי רק בסוף השלושה ימים, אני צריך לחשוש שאולי במקרה יבוא אלי כזה עני שהוא יבוא אלי בדיוק בסוף השלושה ימים שהוא לא אכל ואז יש פיקוח נפש כל רגע ואז אני צריך לחתוך את הכול, ואז הכול יפול על הכביש והוא יאכל מיד וירוויח כמה דקות, ואם לא עשיתי כך אז מגיע לי עונש, שהעיניים יתעוורו, הרגליים שלי לא יהיו והידיים לא יהיו וכל גופי יהיה מלא שחין וצריכים לשים את המיטה שלו על גבי ארבע כוסות של מים, שהנמלים לא יעלו עליו ולא זו בלבד, אומר הירושלמי, בא אליו רבי עקיבא תלמידו של נחום מאיש גמזו ואמר לו רבי אוי לי שראיתיך בכך, אמר לו נחום איש גמזו, אתה אומר אוי לי שראיתיך בכך ואני אומר לך אוי לי שלא ראיתיך בכך, שאל אותו רבי עקיבא וכי מקללני אתה, אמר לו נחום איש גמזו וכי מבעט בייסורים אתה, ככה אומר הירושלמי, לא נוכל להסביר את זה עכשיו, כי אין לנו סיכוי להסביר את זה, אבל זה נורא ואיום לשמוע את זה, הרי אין לנו כמו רבי עקיבא שחביבין עליו יסורים כמו שהגמרא אומרת, "כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא נענה ר' טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר לו עקיבא זו מנין לך אמר מקרא אני דורש" מה אמר לו רבי עקיבא? חביבין יסורים, שאל אותו ר' אליעזר מה מצאת בי? אמר לו ר' עקיבא וכי חשוד הקב"ה לעשות דין בלא דין, אמנם לא ראיתי בך עוון אבל אם הקב"ה מביא לך יסורים, אף על פי שאתה גדול הדור, אז הברירות שלי שבורא עולם לא עושה דין בלא דין יותר ברורה מאשר הקושייה למה יש לך יסורים, אמנם גדול הדור איך יש לו יסורים, זו קושייה עצומה, אבל הקושייה כלפי הקב"ה, איך הוא הביא יסורים שלא צריך זה יותר קושייה, אז ממילא אומר לו רבי עקיבא חביבין יסורים.

אז אותו רבי עקיבא, שאומר לך חביבין יסורים בכזאת אמונה עצומה שרבי יהושע רבו של רבי עקיבא לא אמר את זה, וכן "בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד", החסיד הכי גדול של היסורים הוא רבי עקיבא ואם כל זה שהוא בא לרבו נחום איש גמזו פה הוא נשבר ואומר אוי לי שראיתיך בכך, אומר לו נחום איש גמזו, אוי לי אם לא ראיתיך בכך, מבעט ביסורים אתה!? וקשה מה מבעט ביסורים פה? הרי אתה הבאת את היסורים לעצמך? לגבי דקות כזאת זה עדיין נקרא מבעט ביסורים, בורא עולם הסכים שאני אביא את היסורים ושלח לי והסכים למה שביקשתי ממנו, סימן שיש פה איזה הצדקה לייסורים אלו, אז גם בזה שייך לומר מבעט ביסורים, גם עצם הדבר שבורא עולם הסכים לבקשה שלי ואתה לא אומר שזה לא נכון אלא רק אומר אוי לי, ואף על פי שאתה תלמיד ואתה אומר את זה בתורת כבוד הרב, זה נקרא שאתה מבעט ביסורים, וכל זה על מה? בגלל שלא הבאתי אולר מלכתחילה לחתוך את כל החבלים, למקרה שאולי יבוא עני שלא אכל שלושה ימים, אתה קולט כזה מידה של טוב לעילא מכל ברכתא.

מה המעיין ששאב ממנו באותו רגע נחום איש גמזו? מאיפה הוא לקח? התשובה, "טוב השם לכל ורחמיו עלכל מעשיו", יש לנו ציור מה זה טוב השם לכל? לא צריך עכשיו להאריך בהרבה מעשים של חסד שבגמרא שהם לעילא מכל ברכתא, סיפרנו כמה מעשים ויש המון מעשים ולא נגמור אותם אין סוף, אנחנו לא יכולים לצייר אותם ויש עוד בכל מיני מדרשים וחז"ל, אם כן יוצא שכל מה שהשם עושה בעולם זה טוב, אבל לא סתם טוב, זה טוב שבטוב שלעילא מכל ברכתא.

אם נחום איש גמזו, שלא היה לו כל ברכתא והוא רק שאב מאותו מעיין גדול היה כך, בוא ניקח עכשיו את החסד של אברהם אבינו, שהוא כבר המעיין של החסד במקורו, לעילא דלעילא ועוד כמה לעילא תגיד, לא תגמור.

משה רבנו אומר "מחני נא מספרך אשר כתבת", מה המשמעות של זה? לא כדאי להאריך בזה, כי מה שנאריך זה רק מקצר ומקלקל, כל המוסיף גורע, רק כל אחד ישמע חכם ויוסיף לקח בעצמו, משה רבנו אומר "מחני נא מספרך אשר כתבת", בזמן שהערב רב עושים את העגל אני משה רבנו מסכים לרדת מכל מה שאני משה רבנו בגלל אותו ערב רב, וזה לא סתם לרדת אלא זה אומר שכל המשה רבנו שבעולם וכל עניין העולם הבא ירד ממני וכל תחיית מתים, אני מסכים לוותר על הכל וכל זה היה מחמת הערב רב, זה לעילא ועוד לעילא וכמה וכמה לעילא, מה המקור שלו? "טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו" אז תבין מה המשמעות של טוב השם לכל? זאת אומרת, שאני מאמין יותר מגוי שהשם עושה את הכול, וזה הכי טוב בעולם, זה העבודה שלנו, כי זה שהשם עושה את הכול, זה לא עבודה שלנו, אפילו גוי מאמין בזה, זה לא עבודה שלי להאמין, אצלי זה מובן מאליו כי אני יותר טוב מגוי. למשל, קומה ראשונה זה גוי, קומה שנייה זה יהודי, אז אם בקומה ראשונה זה קיים ואני בקומה שנייה, זה אומר שהקומה הראשונה כבר קיימת לגבי ממילא, הרי אם אין קומה ראשונה אין קומה שנייה, אז השם עושה את הכול זה לא הנושא שלי, כי אם הגוי וערבי מאמין בזה, אז זה לא הנושא שלי, אם זה הנושא שלי אז אני אהיה גוי, הנושא שלי עכשיו להאמין שכל מה שהגוי מאמין שהשם עושה את הכול, זה הכי טוב בעולם ולא סתם הכי טוב בעולם באופן יחסי, אלא הכי טוב בעולם באפשרויות האין סופיות.

מי שיאמין בזה עכשיו לא שייך אצלו את המילה כעס בכלל, המילה כעס אצלו נפוגה, המילה כעס תהפך אצלו לבדיחה הגדולה ביותר שיכולה להיות בעולם, זה פשוט ככה, זה התפקיד שלנו למעשה ומה שאמרתי עכשיו זה לא חידוש הרי פשיטא כל מה שנשאר לנו זה רק ליישר את הדעת, כי יצר הרע הוא נותן לאדם להגדיר את הכול בהגדרת העולם הזה.

מכיוון שכולנו הרי בני העולם הבא, וכולנו רוצים להיות בעולם הבא והגמרא בתענית הרי אומרת שקשה קצת להיות בן עולם הבא שרב הונא ראה את אליהו הנביא בשוק, אצלנו הוא לא הולך בשוק של טבריה חופשי כל כך כי יש הסתר פנים, אבל לפני אלפיים שנה בזמן חכמי הגמרא, אליהו הנביא הולך בשוק זאת אומרת היתה הארת פנים גדולה בעולם, אליהו הנביא מטייל בשוק ורב הונא מדבר איתו חופשי, תבין איזה הארת פנים יש ובכל זאת כשהוא שואל אותו מי כאן בן עולם הבא, הוא לא מוצא כל כך ואומר לרב הונא אתה ושני אנשים פה הם בני העולם הבא, מיד רב הונא רץ אליהם ושאל אותם מה מעשיכם, אומרים לו אנחנו אנשי שמחה שכל מקום שיש ריב בין אנשים אנחנו משמחים אותם, על כל פנים רואים בגמרא כמה שזה קשה להיות בן העולם הבא, רב הונא הוא אמורא וכל אמורא שכתוב בגמרא זה מחיים מתים, הקטן שבהם מחייה מתים, אפילו מי שנכנס בש"ס רק פעם אחת בשם שלו, הוא מחייה מתים, תעודת זיהוי להיכנס בש"ס זה להיות מחייה מתים, זה המושג אמורא.

אם זה קשה, אז זה מחייב אותנו קצת להסתכל בתוכנו לראות אם אני שייך לעולם הבא, תבחן את עצמך אם לכל מעשה שנעשה אתה נותן הגדרה לפי הגדרת עולם הבא או הגדרת עולם הזה. דוגמא, הכוס שנשברה וקלפת הבננה שדיברנו עליהם קודם וכל אחד יקח את הדוגמאות שלו, כל אחד לפעמים קם על צד שמאל, הגרון כואב, הראש כאב, זה לקח לי מאתים שקל אתמול או אני לא מוצא את המפתח, חסר סיפורים? כל אחד יש לו את הסיפור שלו, בין אם זה סיפור קשה, ובין זה סיפור לא קשה, אם אני נותן לסיפור הזה הגדרת עולם הזה, סיבה ומסובב אני דן את עצמי לפי מה שקרה כי אני מתאים את התגובה שלי לפי מה שקרה בפועל, זה נקרא הגדרת העולם הזה אז אני יודע שאני בן העולם הזה.

אבל אם אני בן העולם הבא אני מגדיר את זה, מה הסיבה? בורא עולם עשה את זה, רבי בנימין אומר הכול בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם, אני סומא עכשיו במקום הזה, בוא נתפלל לבורא עולם, שיתן לי להבין מה הסיבה שקרה את המעשה הזה, אני לא יכול להגיב על המסובב בזמן שאני סומא, אני רואה דברים אבל אני לא רואה את הסיבות, נכון שנראה לי סיבות אבל זה מדמה, המדמה הוא לא סיבה, הסיבות המדומות שאני רואה זה על פי עיוורון, זה על פי מדמה ועל פי מדמה אני לא יכול להגיב, הרי מה שאני רואה זה לא האמת, אז אם אני תולה בסיבה מסוימת של המדמה אז אני בן העולם הזה, אבל אם אני לא מדמה אז אני בן עולם הבא, למשל, אם אני נותן לבן שלי סטירה לרוב זה לא על פי חינוך, והראיה, שיש טיפה כעס אז זה לא על פי חינוך, אם זה בלי שום כעס אפשר להתווכח ולומר אולי זה לשם חינוך, אבל אם אדם מרגיש טיפה כעס אפילו לא כעס גמור, הכעס מסייע לו מיקל עליו לתת את הסטירה, פשוט לכל אדם אם לא היית כועס, קשה היה לתת סטירה לבן שלך, אבל אם אתה כועס יותר קל לך לתת סטירה, וכי בתוך יום הולדת של הבן שלך אתה יכול לתת סטירה לבן שלך הנחמד הזה? אם בתוך יום הולדת היית נותן לו אותה סטירה כמו עכשיו, אפשר להגיד שהמעשה נכון, זה נקרא כמו שאמר שלמה המלך שאפשר לייסר את הבן, אבל אם עכשיו אתה אומר שהמצב הזה של הכעס יקל עליך מלרחם על הבן, זה אומר שעל פי כעס עשיתי את זה, זה אומר שעכשיו הגדרתי את המעשה בהגדרת העולם הזה שלפי סיבה ומסובב, אז אם כן אני לא בן העולם הבא, עכשיו ניתקתי את עצמי מלהיות בעולם הבא, ולפי מה שאני מנתק ביותר נקודות, אז אני אכן מתנתק משם וזה בחינה מאוד פשוטה.

כל אדם יכול לבחון את עצמו בשנייה אחת אם הוא רק רוצה, לקחת משקפיים טובות באופטיקה של בורא עולם, ובשנייה אחת אתה יכול לראות וזה מבחן מאוד גדול, יש בזה אריכות דברים מאוד רבה, לדעת מה בין עולם הזה ובין העולם הבא, במה זה תלוי בדיוק, זה תלוי בהגדרה עמוקה, בהשקפה עמוקה, אם אדם נותן ממשות לעולם הזה או לא נותן לו ממשות ויש בזה מיליארדי דרגות, אם אני מתייחס אליו כאל מסר, כאל משל או כאל מציאות.

תוכן העניינים

ויצא יצחק לשוח - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה