אור ברסלב
ויען אליהו שיעור טלית קטן לילדים קטנים

ויען אליהו

שיעור טלית קטן לילדים קטנים

שאלה א': מנהג העולם שלקטן שהגיע לחינוך מלבישים טלית (קטן) שאין בה שיעור, האם יש להם על מה שיסמוכו ?

תשובה: כתב מרן השו"ע (סי' ט"ז ס' א') "שיעור טלית קטן שחייב בציצית שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו".

ומקורו במנחות (דף מ' ע"ב) וכמו שפסק הרמב"ם (הל' ציצית פ"ג הל' א').

ונחלקו הפוסקים בשיעור זה, עיין משנ"ב (סי' ח' ס"ק י"ז), ובכף החיים (שם אות ב') שהביא חלק מהשיטות בזה.

ונכתבם בקצרה, א) יש אומרים ששיעורו ג' רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב. ב) ויש אומרים ששיעורו אמה על אמה. ג) ויש אומרים אמה אורך וחצי אמה רוחב. ד) ויש אומרים אמה וחצי על אמה וחצי.

ולהלכה, עיין ספר בן איש חי (שנה ראשונה פרשת לך לך הל' י"ב) וכף החיים (שם) ומשנ"ב איש מצליח (סי' ט"ז הערה 3).

ולעניין טלית קטן לילדים, כתב המשנ"ב (סי' י"ז ס"ק ט') וז"ל: "ושיעור טליתו, כתב בפמ"ג בסי' ט"ז ובדרך החיים שהוא כדי להתעטף בו ראשו ורובו שלו, ומשערינן בקטן עצמו שמתעטף בו לפי גדלו ולפי קטנו, ואם יש בו זה השיעור, אז צריך אביו להטיל בו ציצית ולברך עמו ואם אין בו השיעור, אין מברכים עליו".

ומנהג העולם שאין מקפידים בשיעור זה שכתב הפמ"ג, ומלבישים לילדים טליתות קטנות מאוד. ונברר על מה הם סומכים?

ובס"ד מצאנו כמה ישובים למנהגם.

עיין בב"י (סי' ח' ד"ה ודרך) שהביא מחלוקת ראשונים האם צריך בטלית קטן שיעור עיטוף הראש, שמהעיטור ועוד ראשונים יוצא שצריך שיעור עטיפת הראש, ויש ראשונים שלא מצריכים שיעור עטיפת הראש.

ובכלל הראשונים שלא מצריכים שיעור עיטוף הוא הנימוקי יוסף (מנחות דף י"א ע"ב בדפי הרי"ף) שהביאו הב"י שכתב וז"ל: "יש מן הראשונים ז"ל שאמרו כי אין מצות טלית מתקיימת אלא בעטיפת הראש לכסות בו ראשו וגופו, או רובו, כדכתיב "אשר תכסה בה".

ולדבריהם אין מצות ציצית באלו הטליתות הקטנים, שנהגו ללבוש ברוב המלכויות. ואין נראה כן. ומה שהיו מברכין להתעטף זהו למצוה מן המובחר, ואפשר שהתלמוד מדבר לפי מנהגם, שלא היו רגילין ללבוש טלית בת ארבע כנפות אלא טלית גדול וכו' אבל משורת הדין כל כסות של ד' כנפות חייבת בציצית, ויוצא בוממצות ציצית, אע"פ שאין בו לא כיסוי ולא עיטוף. דרחמנא "בגדיהם" (במדבר ט"ו ל"ח) "וכסותך" (דברים כ"ב י"ב) קאמר, וכל מלבוש וכסות במשמע ובלבד שיהא לוכנפות.

ואי משום "אשר תכסה בה", ההיא לאו לכיסוי הגוף או עטיפת הראש אתא אלא לרבות כסות סומא או טלית בעלת ה' כנפות כדאמרינן לעיל דף מ"ג.

והרי אמר טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו וגדול יוצא בה עראי שהיא חייבת. ומסתמא אין בה לגדול כדי עטיפת הראש וכיסוי רוב גופו, אלא ודאי כדאמרן.

וכן פשט המנהג בכל ישראל כי רובם אין להם טלית גדולה הראויה לעיטוף ועושים טליתותקטנים שלובשין אותן וכו' וכן פסק הרב בעל ההלכות ז"ל ואין להרהר בזה".

והוסיף הב"י שכן הסכים בעל העיטור. והערוך השולחן (סי' ח' ס' ד') כתב שכן הסכימו המהרי"ק והמהרי"ל.

וכן כתב המהר"י אבוהב וז"ל "דכל בגד שיש לו ארבע כנפות חייב בציצית".

וכתב הדרכי משה (שם ס"ק ג') שמדברי המרדכי (הלכות קטנות סי' תתקמג והובא דבריו ג"כ בד"מ הארוך (ד"ה רחבו) משמע דהמנהג היה אף בפחותים משיעור טלית. וסיים הד"מ "ורוב המון העם מברכין על ארבע כנפות אע"פ שהם קטנים ביותר".

מוכח מפוסקים אלו שאף לאנשים בני חיוב אין שיעור לטלית קטן, ושכן היה מנהג בהרבה מקומות. וכן כתב ערוך השולחן (סי' ט"ז ס' ה') ליישב מנהג העולם, שלא נאמר שיעור אלא לטלית גדול שהוא על הבגדים ולא על טלית קטן שתחת הבגדים וכתב שכן הוא דעת רבנו הב"י ע"ש.

ובשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' ה' וח"ח סי' ג') ג"כ לימד זכות על הלובשים טליתות קטנות מאוד, וכתב שכן דעת המהרי"ק והמהרי"ל ושכן כתב הב"י (סי' ח') שרוב גדולים הסכימו לזה.

וא"כ, אע"פ שלהלכה לא קי"ל הכי כמו שפסק השו"ע (סי' ט"ז, ועיין משנ"ב סי' ח' ס"ק ה') "ולובשים טלית כשיעור", מ"מ לעניין קטנים כנראה לא חשו להקפיד על שיעור הטלית וסמכו להקל.

ובס"ד ראינו שכך כתב בקצרה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' נ"ב תחילת אות ב').

ומצאנו בספר "ציצית" (סי' ט"ז הערה 5) שהביא בשם שו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סי' ל"ח אות ב') ישוב למנהג. ושם כתב שמצינו שתי פרשיות בעניין הציצית. אחד שכתוב (במדבר ט"ו ל"ח) "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", ופסוק שני (דברים כ"ב י"ב) "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה".

חזינן שיש הבדל בין שני הפסוקים, שהנה בפסוקים שאנו אומרים בכל יום בק"ש, לא נאמר "אשר תכסה בה", ומדוע?

לכן כתב לחדש שע"כ יש שני מיני ציצית, ציצית שאדם לובש אותה במיוחד כדי לקיים מצות ציצית, ולה אין שיעור ודי בשיעור ג' טפחים על ג' טפחים כשיעור בגד לעשירים, וכמו שאמרו בגמ (שבת כ"ו ע"ב וכ"ז ע"ב).

וציצית שאדם לובש ומתכסה בו יום יום לכסות את גופו להגן מפני הצינה והחמה שהולכים בהם כל היום בבית ובשוק וכעין הבגדים שהיו בזמנם ובגד כזה חייב בשיעור .

וכן מצינו בשו"ת אגרות משה (שם) שכתב ליישב המנהג על פי מה שכתב המשנ"ב (סי' תרנ"ח ס"ק כ"ח) לעניין אתרוג, דדעת המ"א (שם ס"ק ח') ועוד אחרונים, שביום הראשון לא יוצא קטן באתרוג שאול, ואין האב יוצא בזה ידי חובת חינוך.

והבגדי ישע חולק, שגם באתרוג שאול מקיים האב מצות חינוך, ושכן משמע במרדכי בשם הראב"ן. ובשער הציון (ס"ק ל"ו) הוסיף, שכן דעת האור זרוע בשם הראב"ן והברכי יוסף, וכן משמע מפשטות לשון השו"ע.

והסביר שער הציון שטעמם, מפני שסוברים שמצות חינוך היא רק על עצם המצוה ולא על פרטי המצוה, משא"כ לדעת המ"א וההולכים בשיטתו מצות חינוך גם על פרטי המצוה.

ונראה שדעת "שער הציון" להלכה כשיטת "הבגדי ישע" ע"ש.

וא"כ סובר האגרות משה לדמות הנידון שלנו למחלוקת זו, שלדעת המ"א צריך שיעור לטלית קטן לילדים. משא"כ לחולקים שאין צריך שיעור. והוסיף "ובכאן עוד עדיפא, דהא איכא גם גדולים דהולכין בפחות מכשיעור".

אמנם עיין בספר מורה הנער (הלכות ציצית דף צ"ז ס"ק ג' בהערות. וכן במבוא אות ו') שהביא את דברי האגרות משה, וכתב שעל פי מה שכתב השער הציון בטעמם של המתירים שעל פרטי המצוה אין דין חינוך, א"כ כל זה בפרטי המצוה דווקא כגון "אתרוג שאול" שהאתרוג מצד עצמו כשר, אך בציצית שאין בה שיעור, שם חסר במצוה עצמה לכן י"ל שלכו"ע אין יוצאים ידי חינוך ע"ש.

והנה נ"ל בס"ד שיש עוד סמך למנהג. עיין כף החיים (סי' ט"ז אות ב') שהעתיק מה שכתב בשער הכוונות (דרושי הציצית ופע"ח פ"ב משער הציצית) וז"ל: "דע כי הציצית הוא בחי' אור מקיף כנודע וכו' וזה עניין בחי' טלית קטן שאין בה עטיפת ראש וזרועות. אמנם הטלית הגדול הוא אור מקיף וכו' ואז שיעור הטלית הזה הוא כדי לכסות ראשו ורובו. נמצא כי הטלית אינו מלביש רק עד השליש תפארת שהוא רובו של גוף האדם עד החזה" וכו'

ודייק כף החיים, "נמצא לפי דברי הרב ז"ל שכתב טלית קטן אין שם עטיפת הראש וזרועות, ומשמע הא עטיפת הגוף דהיינו עד החזה יש בה, וכ"כ בהדיא בפע"ח פ"א וז"ל: "אמנם הטלית קטן הוא מעטיף את הגוף ולא את הראש" עכ"ל. מדאמר מעטיף את הגוף משמע מפנים ומאחור כי כן הוא דרך ההעטפה. נמצא שיעור טלית קטן הוא כדי להקיף כל הגוף מכל צדדיו פנים ואחור מן הצוואר עד סוף החזה חוץ מן הראש והזרועות" וכו'.

ובהמשך כתב כף החיים, שמשמע מהאר"י ז"ל שמשערים כל אחד כפי מדתו כיון שהוא רמז לאור מקיף. ולבסוף סיים "המורם מכל האמור לצאת ידי חובת ציצית אליבא דכו"ע ולהנצל מספק ברכות כשיעשה הטלית קטן ימדוד על קומתו כמו בעת שעושה בגדים ויהיה אורכו שיעור כדי לכסות מן הצואר עד סוף החזה מלפניווכזה השיעור מאחריו ורוחבו כדי שיוכל להדביק הצדדין שאצל אצילי ידיו זה לזה".

והנה שיעור זה הוא שיעור קטן מאוד. וכנראה שזו היא ג"כ סברת ספר דרך חכמה (נתיב כ"ב דף מ"ה ע"ד וכ"כ בספרו מקור חכמה. וציין דבריו כף החיים) ששיעור ציצית ג' רבעי אמה אורך וחצי אמה רוחב ושכן כתבו גאוני ארץ. (ולפי שיעורי הגר"ח נאה זצ"ל היינו אורך כולו 36 ס"מ, וחצי מהטלית מלפניו הוא 18 ס"מ בלבד וכן מאחריו).

ועיין במחצית השקל (תחילת סי' ט"ז) ובספר ארצות החיים (סי' ט"ז ס"ק י"ד) שכתבו שאין לדברי הדרך חכמה סמך.

ובשו"ת פרי הארץ (ח"א סי' א') הקשה עוד יותר שהרי שיעור זה סותר הגמ' (מנחות מ"א) שאומרת "ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה" ומשמע ששיעור טלית "אמה" ולא פחות.

ובשו"ת נחפה בכסף (סי' א') כתב ליישב ששיעור אמה על אמה הוא שיעור המירבי שודאי יש בו שיעור טלית אך גם בפחות מזה חייב בציצית. דאם שיעור זה הוא בדווקא א"כ למה נחלקו הראשונים באיזה קטן משערים. (וע"ש שכתב ששיעור זה יצא לדרך חכמה ממדידת קטן בן שש שנים).

והנה בס"ד לפי מה שכתב כף החיים בשם שער הכוונות שהשיעור מהצואר עד סוף עצמות החזה, יש סמך גדול לדרך חכמה בשם הגאוני ארץ ששיעור זה ג"כ בערך כשיעור חצי משלשת רבעי אמה שהוא בערך 18 ס"מ, ודברי האר"י לא סותרים דברי הגמ' כמו שהסביר הנחפה בכסף הנ"ל .

וכן נראה שכך דעת ה"סולת בלולה" והובא בספר "לקט הקמח" (סי' ט"ז אות ב') שכתב וז"ל: "שמעתי מגאוני ארץ שיעור ד' כנפות (טלית קטן) חצי אמה ברוחב וג' רביעית אמה באורך. ולפי דברי האר"י טלית קטן יותר טוב שלא יהיו לו בתי זרועות".

ומזה שציין לדברי האר"י ז"ל שלא יהיו בתי זרועות לטלית וכמו שכתב ג"כ הכף החיים מסתמא שגם השיעור של הטלית שכתב לפני כן הוא על פי האר"י ז"ל.

[אך לא זכינו להבין את דברי כף החיים, שלאחר שכתב שהמדידה היא מהצואר עד סוף עצמות החזה ושיש לכל אחד למדוד בעצמו, הוסיף "או יעשה כמ"ש הרח"פ אמה וחצי אורך ואמה וחצי רוחב שהם ל"ו גודלין", והרי שיעור זה הוא הרבה מאוד יותר מהשיעור שכתב בשם שער הכוונות (אולי אפי' פי שנים) והרי לעיל אחר שהביא שיטות הפוסקים לעניין שיעור הציצית ובכללם דברי הרח"פ, סיים כף החיים וכתב "אמנם אנחנו אין לנו אלא דברי האר"י שדבריו דברי אלוקים חיים ודבר ה' בפיהו אמת ונתן טעם בסוד" וכו' וצ"ע].

ואע"פ שהמנהג כיום שלא עושים טלית בגודל זה, וכנראה הטעם מפני שמצינו בשו"ת רב פעלים (ח"ב שאלה ו') שנשאל, אם שיעור שאמרו "שיכסה ראשו ורובו של קטן" אמור רק על טלית גדול או גם על טלית קטן?

והשיב "הנה מדברים שכתב רבינו זכרונו לחיי העולם הבא בשער הכוונות בתחילת דרושי הציצית משמע קצת דסבירא ליה שיעור הנזכר בגמ' בראשו ורובו של קטן קאי על טלית גדול אבל טלית קטן סגי בבציר מהכי. ומ"מ אין משם הוכחה להדיא על זה". [ומטעם זה כתב הבן איש חי את שיעור גודל הטלית על פי הפוסקים שמדדו ראשו ורובו של קטן].

ולא פירש הרב פעלים מדוע אין הוכחה להדיא. מ"מ כף החיים למד שיש כן ראיה וכפי שהאריך בזה מלשון שער הכוונות וכנ"ל, וכן משמע שכך דעת שו"ת אור לציון (ח"ב ס' ז' ובהערות שם).

וא"כ מדברי כף החיים יש סמך עכ"פ לטלית לילדים קטנים שעל פי רוב יש שיעור זה.

וכן יש להוסיף עוד בנידון דידן מה שכתב בשו"ת בית דוד (סי' ח') שמדברי המהר"ם מינץ נראה שאף בפחות משיעור אמה הוי שיעורא דציצית ע"ש.

וכן יש להוסיף עוד על פי מה שכתב הב"ח (תחילת סי' ט"ז) שכל מה שאמרו שיעור טלית כדי שיכסה בה ראשו ורובו של קטן היינו דווקא אם גדול יוצא בזה דרך אקראי אבל ביוצא דרך קבע אף שאין בטלית שיעור של ראשו ורובו של קטן חייבת בציצית וכן הסכים הא"ר (סי' ט"ז ס"ק ב') למעשה.

ועיין בספר ישועות יעקב (סי' ט"ז ס"ק א') הביא סיוע וחיזוק לדברי הב"ח, ועל פי זה כתב ללמד זכות על ההולכים בטלית קטן שאין בה שיעור, שהיות והולכים כן בקביעות, א"כ חייבת אף בפחות מהשיעור (ועיין כעין זה בלבושי שרד (סי' ט"ז)).

אמנם בספר לקט הקמח (סי' ט"ז ס"ק ח') כתב שבספר תורת חיים סתר דבריו שאין זה נקרא בגדר קבע. דלולי הציציות לא היה לובשן. וכן העיר בספר ארצות החיים (סי' ט"ז ס"ק א') שאף להב"ח דווקא אם יוצא בה דרך קבע דרך מלבושו בלי להתבייש, אבל לא כן, אלה המחביאים כנפי כסותם בל יתראה החוצה לזה אין היתר ע"ש.

אבל מ"מ כפי שראינו הישועות יעקב לא חש לטענה זו, וחזי לאיצטרופי לנידון דידן.

וחוץ מכל האמור, יש להוסיף מה שכתב בספר חזון עובדיה (הלכות ספירת העומר עמ' רכ"א) שאין קטן מוזהר על איסור ברכה לבטלה שעוברים (לפי חלק מהפוסקים) משום "לא תשא" ע"ש מקורו.

ועיין באגרות משה (שם) שפליג על שיטת הפמ"ג שהזכרנו בתחילת דברינו שכל קטן צריך לשער הטלית לפי ראשו ורובו שלו. והאגרות משה לא סובר כן, וכתב שבאמת מספיק לקטן בפחות מכפי שהוא מתעטף בו ראשו ורובו.

(ולפי הפמ"ג יוצא ששיעור טלית של ילדים קטנים יותר חמור מטלית של גדולים, שהרי בגדול משערים לפי ראשו ורובו של קטן, ושיעור זה ודאי מכסה את הגדול בפחות מראשו ורובו של הגדול, ובילד קטן שיעור הטלית שלו כן מכסה את ראשו ורובו של הקטן).

וכן האור לציון (ח"ב פ"ב ס' ז' בהערה) ג"כ לא סובר כהפמ"ג שכתב וז"ל: "נראה שכיון שבגדול, השיעור הוא כדי שיכסה ראשו ורובו של קטן, ובגדול שיעור זה מגיע עד לטיבורא דליבא, שהוא סוף עצמות החזה (וציין לעיין בכף החיים שהזכרנו לעיל), א"כ בקטן דומיא דגדול השיעור הוא שיגיע לסוף החזה של הקטן שלובש טלית זו". (אמנם צ"ע, שלפי זה יוצא שסובר האור לציון שבגדול השיעור כדעת ספר הכוונות וכהבנת הכף החיים כמו שכתבנו לעיל דהיינו עד טיבורא דליבא שזה שיעור קטן מאוד, ובס' ו' כתב האור לציון ששיעור טלית קטן לגדול הרבה יותר משיעור זה (ע"ש) וזה דלא כשער הכוונות, וצ"ע).

ונ"ל להסביר סברת הפמ"ג הנ"ל, שכנראה אזיל בשיטת הרמב"ם והשו"ע שלעניין שיעור הטלית כתבו רק שבעינן כדי שיכסה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק, והשמיטו את מה שאמרו בגמ' (מנחות מ"א) "והגדול יוצא בו דרך עראי", והסביר הט"ז (ס"ק א' ועיין בלבושי שרד) על פי מה שכתב הב"י בשם המהר"י אבוהב שהרמב"ם ס"ל שמה שאמרו "וגדול יוצא בו" וכו', כדי שלא נטעה שמדובר על טלית של ילד קטן, והרי קטן פטור, ולפיכך הסבירו בברייתא שמדובר בכסות של אדם גדול. ולעולם עיקר השיעור כדי שיכסה ראשו ורובו של קטן (בן תשע) [ועיין עוד בט"ז שהסביר כן גם בדברי הרמ"א].

וא"כ סובר הפמ"ג שיש לנו שתי אפשרויות לחנך את הקטן.

אפשרות א', ע"י שנלביש אותו בגד בשיעור שמכסה את הגדול. למשל אם לגדול ראשו ורובו של קטן מגיע עד הטיבור של הגדול, כך בקטן נלביש אותו בשיעור עד שיגיע לטיבור של הקטן (אע"פ שגופו קטן מגופו של גדול וממילא אין שיעור בבגד הזה) מ"מ הרי כשיגדל תמיד יצטרך ללבוש לפי שיעור זה עד הטיבור ונחנכו לזה.

ואפשרות ב', שנחנך אותו לפי שיעור ראשו ורבו שלו, היות והשיעור הוא לפי ראשו ורובו של קטן, אע"פ שלמשל בקטן בן שש ראשו ורובו שלו פחות מרובו של קטן בן תשע.

וסבר הפמ"ג את האפשרות השניה, היות ועיקר שיעור הטלית הוא שמכסה ראשו ורובו של קטן וכמו שכתבנו לעיל בדעת הרמב"ם והשו"ע, א"כ גם כשחכמים תיקנו לקטן שיעור טלית משום חינוך חייבוהו לפי ראשו ורובו, והיות וא"א לתת לילד בן שש לפי ראשו ורבו של קטן בן תשע שהרי בגד זה גדול ממידתו, לכן תקנו לפי ראשו ורובו שלו (אע"פ ששיעור זה קטן מהשיעור האמיתי, מ"מ זה מלמד את הקטן ששיעור הטלית צריך לכסות ראשו ורובו, שהרי גם לפי האפשרות הראשונה אין זה השיעור האמיתי שהרי גופו קטן מגוף הגדול).

ולעומת זאת, האגרות משה והאור לציון סברו היות וא"א לתת לו את הראשו ורובו של קטן בן תשע שזה עיקר השיעור, לכן עדיף לחנכו לפי אפשרות א' דהיינו לפי הגודל של הטלית שמכסה אדם גדול, שהרי כשיגיע לגיל חיוב במצוות זה השיעור שהוא ילבש, אע"פ שכעת שיעור זה פחות מכשיעור, שהרי גופו קטן מגוף אדם גדול. כנ"ל.

לסיום כשם שלימדנו זכות על אחינו בני ישראל שאינם נכשלים באיסור ביטול מצוות ציצית לילדיהם הקטנים, כך ידונונו מן השמים לכף זכות אמן סלה.

לסיכום: מנהג העולם שמקילים להלביש טלית קטן שאין בו שיעור לילדים שהגיעו לחינוך, יש להם על מה שיסמוכו, וכן הסכים עמנו הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת "כסא רחמים".

תוכן העניינים

ויען אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה