בדין הדליק נרות חנוכה מעט אחר צאת הכוכבים · ב' דעות בתוס'
מהתוס' ד"ה דאי לא אדליק מדליק, משמע שלמדו שהתירוצים חולקים.
שכתבו, שלפי תירוץ א', אם עבר הזמן של "כלתה רגל מן השוק", שוב לא יכול להדליק. והביאו את הר"י פורת, שכתב יש להזהר ולהדליק בלילה מיד, שלא יאחר יותר מדאי, ומ"מ אם איחר יותר מדאי, ידליק מספק. שהרי לפי תירוץ ב' יכול להדליק גם אם לא הדליק בתוך הזמן של עד שתכלה רגל מהשוק.
ולכאורה, מהא דחש הר"י פורת לתירוץ א', ולכן הזהיר להדליק בתחילת הלילה, בודאי סבר לתת שמן שיעור חצי שעה לחוש לתירוץ ב'. ואם עבר חצי שעה שאז לפי תירוץ א' אינו יכול להדליק, מ"מ ידליק ללא ברכה לחוש לתירוץ ב'.
ובתוס' בתר הכי כתבו שר"י חולק על ר"י פורת וס"ל, שאף לתירוץ א' אין צריך להזהר ולהדליק בזמנינו מיד בצאת הכוכבים, משום שכיום מדליקים בפנים וההיכר רק לבני הבית, א"כ יכול להדליק כל הלילה. וכן אין צריך לתת שמן כשיעור חצי שעה מאותו טעם, שרק כשפרסום הנס לבני רשות הרבים, אז בעינן שיעור לשמן, אבל כיום שמדליקים בפנים, הפרסום רק לבני הבית, אין שיעור לשמן.
וכן כתבו בפסקי התוס' (אות פ"ט) במפורש, שיכול להדליק כל הלילה, ואין צריך לתת שמן לחצי שעה. וכן כתב השלטי גיבורים (אות ה') בשם התוס', ושכן כתב הסמ"ג (הל' חנוכה דף ר"נ ע"ד).
אמנם בהגהת הטור החדש (אות י"ב) כתבו בשם חידושי מהרצ"א (דף ח' ע"ב ד"ה שלא) שמלשון הטור משמע, שלמד בדעת ר"י שחלק על הר"י פורת רק לעניין זמן ההדלקה, שהיות וכיום מדליקים בפנים, לכן יכול להדליק כל הלילה. אך לעניין כמות השמן בעינן שיעור חצי שעה. והטעם שאע"פ שמדליקין בפנים, כיון שמדליקין בפתח הבית יש היכרא לעוברים ושבים ע"ש.