שלא לנסות את הילדים
אסור לנסות את הילדים ולבדוק נאמנותם באמצעים שונים למיניהם כגון שישליך מעות כאילו לא הרגיש, כדי לראות אם יקח בנו ממון זה לעצמו או יחזיר זאת לאביו וכיוצא בזה.
ועוד דוגמא: לא יניח כסף או שאר דברים שהילד אינו יודע שהם מנויים (ספורים) והאבא אינו רוצה שיגעו בדבר זה.
ועוד לא יפקיד פקדון כשאינו יודע כמה יש שם שזה יכול לגרום שהילד יבוא לידי גזל, שלא ינסה אותו ושיתן לו להחזיר חוב לפלוני בסך מאה ש''ח ויתן לו מאה ועשר בשביל לראות אם יחזיר לו את העודף או לא וכל כיוצא בזה צריך לדעת שהעושה כך לבני ביתו, עובר על איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול.
ועוד אין תקנה על ידי שיאמר האב שהוא יקנה לו את הממון שבו הוא מנסהו. ויזכה לו על ידי אחר שלא בדעתו שזכין לאדם שלא בפניו, כך אומר האב. ונמצא שאם יגנוב, את שלו הוא נוטל ואין כאן גניבה כך חושב האב, ובאמת לא כן שכך משתמע מדברי רבינו יוסף חיים בתורה לשמה (שאלה ת''ז) שהרי זה ''עביד איסורא''.
וזה מה שאומרים אנו בברכות השחר: ''אל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון'' שאם נכנסים לנסיון התוצאה היוצאת ממנה היא בזיון ואף אדם אינו רוצה בכך וה' יהיה בעזרנו אמן ואמן.