אור ברסלב
וילכו שניהם יחדיו צאי לך בעקבי הצאן

וילכו שניהם יחדיו

צאי לך בעקבי הצאן

לא המדרש עיקר אלא המעשה

צריכים אנו לדעת שילד הוא בסך הכול ילד, וצריך להבין את מעשיו ודבורו ולהתנהג אתו בסבלנות ולפעמים אפילו להכנס לעולמו לתת לו הרגשה שחלומותיו ודמיונו הם מציאות ואם אי אפשר מחמת שאין זמן לכך וכדומה צריך להתחמק ממנו בחכמה, ולא לומר לו שמה שהוא אומר הם דברים שלא לענין ושיפסיק בכך, אלא יתחמק בצורה שלא יפגע הילד, ולזה אמרתי צריך לחדור לעולמו וכשילד עושה תעלולים ומשתולל לא להכותו בשביל כך אלא לדבר איתו כמה שיותר בשפה רכה וכמובן שבעת שמתפלל יעתיר בעד בניו רק לטוב וילמד עליהם זכות.

ועל כן ראיתי להביא לכאן לחיזוק אגדה אשר ראיתיה בספר אשר נקרא אוצר אגדות נביאים וכתובים וזה לשון המדרש:

''רבונו של עולם'' אמר אברהם אבינו לפני הקב''ה למראה חורבן הבית ''גלוי וידוע לפני שהתהלכתי לפניך באמת ובתמים. עשר פעמים ניסית אותי ועמדתי בכל הנסיונות. לא התלוננתי מעולם על מעשיך. ואתה הבטחת לי: את הארץ הזאת אתן לבניך עד עולם. ועתה, רבונו של עולם, היכן הם בני? ארצם שוממה, ובית המקדש, המקום בו העליתי לפניך את בני לעולה, חרב גם הוא, ובניי, מה עלה בגורלם? במיתות משונות מתו והנשארים גלו לארץ זרה. ''ראה ה' בצערו של אברהם אבי האומה וענה לו: ''אברהם אהובי, עשיתי זאת כי חטאו בניך, השתחוו לעץ ולאבן מעשה ידיהם ולא שמעו לתוכחות הנביאים ששלחתי אליהם להחזירם בתשובה''. ''אולי עשו זאת בשוגג? בלי כוונה'', ניסה אברהם ללמד זכות על בניו ''לא! במזיד, במחשבה וברצון עשו זאת. '' ענה לו ה'. ''ואולי רק מעטים חטאו והשאר כולם צדיקים?'' השתדל שוב אברהם אבינו להצדיק את בניו. וכשהשיב לו הקב''ה שכמעט כולם חטאו, שאל מדוע לא עמדה להם זכות מצות ''ברית מילה'' שמקיימים הם. גם מצוה זו לא קיימו, ענה לו ה', ''אם כן אולי היה עליך להמתין מעט, יתכן שהיו חוזרים בתשובה'', לא הרפה אברהם אבינו. חכיתי להם זמן רב וככל שעבר הזמן כן גדלו חטאיהם ורבתה חוצפתם'', השיב לו הקב''ה. ועדיין לא ויתר אברהם אבינו ושאל:

''האם יש לך עדים שיעידו על בני ישראל שעזבו תורתך?''.

ויען לו הקב''ה: ''תבוא התורה ותעיד בהם''. מיד התייצבה התורה הקדושה לידם, ואברהם אבינו פנה אליה ואמר: ''האינך מתביישת להעיד רעות על בני ישראל ? האם שכחת את יום קבלת התורה ? היום בו הציע אותך הקב''ה לכל העמים ולא רצו לקבל אותך, רק בני ישראל רצו בך ואת רוצה לדבר עליהם רעות ?'' לשמע הדברים התביישה התורה והלכה משם בלי להגיד דבר רע על בני ישראל; ויאמר הקב''ה: ''התורה סרבה להעיד. יבואו נא עשרים ושתים האותיות שבהן נכתבה ויעידו נגדם''. מיד התייצבו האותיות לפניהם. האות א' עמדה בראשן ואליה פנה אברהם ואמר: עשרת הדברות שנתן ה' לעם ישראל בהר סיני מתחילים בך, אנכי ה' אלקיך אמר הקב''ה בראשונה וכל ישראל ענו ואמרו: ''נעשה ונשמע''!. האם רוצה את לקטרג עליהם עכשיו? שאל והא' נסוגה אחורה ולא רצתה להעיד. מול האות השניה בא''ב, האות ב', עמד אברהם ואמר: ''החומש הראשון בחמישה חומשי התורה נפתח בך. ''בראשית ברא אלקים''... כתוב, תורה זו קיבלו על עצמם בני ישראל בשעה ששום אומה לא רצתה בה, ועתה רוצה את להעיד נגדם ?'' מיד הסתלקה גם האות ב' ולא אמרה דבר. גם אל האות השלישית, האות ג', פנה אברהם ואמר: ''בראש מצוות ציצית כתובה את, שנאמר: ''גדילים תעשה לך''... ''האם ישנו עם שמקיים מצות ציצית כמו עם ישראל? במסירות נפש קימו בני ישראל מצוה זו בכל הדורות ואת רוצה להעיד נגדם?'' שאל, וגם האות ג' הסתלקה בבשת פנים ולא אמרה דבר נגד העם.

שאר אותיות הא''ב שמעו את דברי אברהם אבינו אל שלוש האותיות הראשונות וידעו שגם להן לא יהיה מה לענות לאוהבם של בני ישראל, מיד הסתלקו כולן ולא העידו נגד עם ה'. לאחר שהלכו האותיות פנה שוב אברהם אל הקב''ה ואמר: ''רבונו של עולם! רחם נא על בני! אתה יודע כמה בודד הייתי במשך מאה שנות חיי עד שזכיתי להולדת בני יחידי יצחק. אתה יודע כמה שמחתי כשראיתיו גדל והוא טוב וצדיק, והנה בהיותו בן שלשים ושבע בקשת ממני להקריבו לפניך. בלי לומר דבר כבשתי רחמי ובלב שלם העליתי אתו על המזבח לפניך. זכור נא ה' אלקי שלא התחננתי לפניך להצלת חיי בני, ורחם על בני. יודע אני שחטאו אבל גם בארץ גלותם שומרים הם על מצוות התורה ולא מתחתנים עם נשים נכריות, לעולם לא יהיו כמו הגויים ולא יתערבבו בהם, רק אליך ה' אלקים הם מתפללים ומבקשים שתציל אותם בעת צרתם''. יצחק אבינו, בנו של אברהם, שמע את תחנוני אביו והצטרף גם הוא לבקשת הרחמים על בני ישראל. ויאמר יצחק אל הקב''ה: ''רבונו של עולם, יודע אתה שהלכתי עם אבי אל הר המוריה בלב שלם. ידעתי שהולך הוא להקריב אותי לפניך, לא בכיתי על שנגזר עלי למות בגיל כה צעיר. בשמחה הושטתי את צוארי לשחיטה כדי לקיים מצותך האם שכחת זאת ה' אלקי, ואינך מרחם על בני בזכותי?'' גם יעקב אבינו בכה ואמר: ''ה' אלקים. עשרים שנה גרתי בבית לבן הרשע כשברחתי מפני אחי עשו. בכל אותם שנים סבלתי, לבן רימה אותי והציק לי בלי סוף. כשברחתי מביתו ומבני משפחתי רדף אחרי, וכשנצלתי ממנו בא עשו לקראתי ורצה להרגני ואני מסרתי נפשי על בני ושמרתי עליהם. ואתה מסרת אותם ביד אויב ולא רחמת עליהם?''

עתה הגיע תורו של משה רבנו מנהיגם של בני ישראל שהוציאם ממצרים ונתן להם את התורה. גם הוא נשא עיניו ואמר בתחינה: ''ה' אלקי ארבעים שנה הנהגתי את עמך במדבר והובלתי אותם אל ארץ אבותיהם. פעמים רבות הציקו לי בניך. טענות ותלונות בלי די היו להם. ואני שתקתי, סבלתי וויתרתי. לבסוף כשזכיתי לעמד בשערי הארץ הקדושה, לא הרשית לי להכנס לתוכה. בכיתי והתחננתי לפניך, אך לשוא. ועכשו שלחת לקרא לי לבוא לבכות על הצרות שהבאת עליהם? מהטוב שנתת לעמך, מזכותם להכנס לארץ הקדושה, לא נהניתי אולם בצרות שלהם רוצה אתה שכן אשתתף ''. באותה שעה זעק אברהם אבינו ואמר: '' רבונו של עולם. אל רחום וחנון! האמנם אין תקוה לבני ואין סוף לצרותיהם?'' מיד יצאה בת קול ואמרה: ''אל דאגה בני! לעולם לא יהיה סוף לעם ישראל, דומים הם לזית שמוציא שמן זך רק אחרי שכותשים אותו, כך גם בני ישראל לאחר שמקבלים הם עונשים קשים, צרות ויסורים, נעשים הם זכים וטהורים, רק אז זוכים הם לישועה''.

דברי הנחמה של הקב''ה עודדו את אבות האומה, ואברהם אבינו אבי האומות אמר: ''מחכה ומקווה אני שכל עוונותיהם של בניי ימחקו ויתכפרו בארצות גלותם וכשיעלה הרצון מלפניך, רבונו של עולם תסלח להם ותשיב אותם אליך במהרה, ואז יזכו לשוב לארצם ולבנות בית מקדשם כבתחילה.

מכאן נלמד, אנו שחפצים לילך בדרכי אבותינו ומתפללים על זה תדיר ''מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי'', צריכים אנו לילך בדרכיהם ולהעתיק נתיבותם ותמיד ללמד זכות על בנינו וה' יעזרנו להמשיך מסורת אבותינו, אמן כן יהי רצון.

סוף הספר

תוכן העניינים

וילכו שניהם יחדיו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה