מהות הילד
ידוע הדבר ששמו של האדם גורם משפיע הוא לגבי עתיד הילד הן לטוב, הן למוטב. לכן גם אמרו חז''ל שלא לקרא לילד בשמות כגון ''נמרוד'' וכדומה.
על דבר זה אמר שלמה המלך ע''ה בחכמתו: ''שם רשעים ירקב''. אם כן צריך אדם למצוא לבנו שם המתאים לצדיק וכן גם בקריאת השם צריך הוא לכוון לשם שמים.
קצת רמז לזאת, כתוב בתורה (בראשית ה' כ''ט): ''ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'',
ופירש רש''י: ''זה ינחמנו, יניח ממנו את עצבון ידינו. עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה והוא הכין להם את המחרשה, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של האדם הראשון, ובימי נח נחה''.
רואים אנו ששמו של נח ניתן לו על שם עבודת האדמה אשר נהייתה יותר נוחה ובאמת נח נעשה חולין (כלומר ירד מגדולתו) בעסקו באדמה שנאמר: ''ויחל נח איש האדמה ויטע כרם'' ושם נעשה הקלקול כידוע. לכן צריך האדם למצא שמות של צדיקים לבניו ובנותיו בכוונה שבנו יהיה עבד נאמן לבורא עולם.
ונראה שאם נח במקום לנטוע כרם היה בונה בית מדרש, או תלמוד תורה (שהרי אז היה חנוכת העולם ואלו היו מעשים ראשונים עלי אדמות אחר המבול) היה העולם נהפך לרוחני יותר' ומכיון שנח התחיל במעשה השייך לארץ ולגשמיות נעשה העולם יותר גשמי.
נמצאנו למדים שלהתחלה ישנה הרבה חשיבות בכל דבר ודבר ושמעתי מהרב אליעזר בן דוד שליט''א שזוהי גם הסיבה מדוע דבר ראשון אומרים בבוקר ''מודה אני וכו'... '' לפני נטילת ידים בכדי שתחילת היום תהיה בדיבור השייך להמלכתו ולעבודתו יתברך. לכן באופן כללי אנו צריכים לדעת שההתחלה בכל דבר, חשובה היא מאוד.
לכן ישתדל אדם להקפיד על ילדיו ולחנכם לעבודתו יתברך, וצריך לתת להם את הבסיס הנכון ולהרגילם לברוח מהבלי העולם הזה, או לכל הפחות להמעיט אותו ולכערו בעיניהם, וכל שכן לא להראות לו התלהבות לכסף, נכסים, כלי בית (כלומר אם נשבר חפץ בבית לקחת את זה בקלות) וכו'...
ולעומת זאת להראות לילד יותר התלהבות מן התורה, תלמידי חכמים, גדולי הדור, ספרי קודש וכל דבר שעיקרו קדושה, והילד שרואה שכל אהבת אביו היא לכוון זה, שואף הוא לשם גם כן.
ובהקשר זה ראיתי בחוברת של כנס התעוררות בשם הרב קרלינשטיין:
''מעשה נפלא מאחד מהעשירים הגדולים, שקראו לו דייניס. הוא היה בתקופת מלחמת העולם הראשונה עשיר מופלג, מליארדר, והחזיק את כל הישיבות בליטא, ובפרט את ישיבת ''נוברדוק''.
אחר כך כשהגיעה המהפיכה הקומוניסטית, לקחו ממנו את כל מה שהיה לו, והוא נשאר עני מרוד, ממש עד פת לחם, עני ואביון. אך בזמן שהוא היה עדיין עשיר, לקח שני חתנים לשתי בנותיו, שהיו גדולי עולם:
האחד ר' אברהם יצחק בלוך, והשני היה אחיו. ושניהם תלמידי חכמים גדולים: האחד ראש ישיבת טלז''והשני ר''מ בישיבה זו.
הוא אמר תמיד: ''מכל העושר שלי לא נשאר כלום, אך שני יהלומים נשארו לי. אלו שני חתני''
ורבי אלחנן וסרמן הי''ד סיפר, שהוא היה צריך להגיע אליו פעם, כשהישיבה היתה במצב קשה, והוא הלך אליו כמה פרסאות, מהלך כמה שעות.
באמצע היה שלג כבד והוא היה מלוכלך מאד משלג ומבוץ. וכשהוא היה כבר באמצע הדרך החל לעשות חושבים עם עצמו, שכך אינו יכול להגיע לביתו של דייניס ולהכנס אליו, הרי כל ביתו מלא שטיחים יקרים וספות מהודרות, וכיצד יכנס באלו הבגדים? וכיצד ישב שם? הרי הכל יתלכלך! חשב רבי אלחנן שאולי יחזור לביתו, אך עשה חשבון שזה לא ישתלם שהרי חצי מהזמן הוא כבר ביטל. האם עכשיו יחזור לישיבה ויבטל יום נוסף בכדי לחזור אליו? אבל מצד שני מה לעשות? הרי הוא לא יכול להכנס כך לביתו של דייניס! אז מצא הוא עצה.
לאותו עשיר ישנה דלת כניסה ראשית, שדרך שם נכנסים לסלון, אך הוא שם לב באחד מן הביקורים שלו, שיש לו גם כניסה מן המטבח, שמשם אפשר גם להכנס, ושם אין שטיחים, לכן החליט הוא להכנס דרך המטבח.
דפק הוא בדלת, קפצו שתי הבנות הקטנות ופתחו את הדלת וראו את ר' אלחנן וסרמן, ראש ישיבת ברנוביץ, שהכירו אותו. הן רצו בשמחה ובריקוד לאבא וקראו לו:
''ר' אלחנן הגיע, ר' אלחנן הגיע'', שמחה וששון!
העשיר דייניס ניגש לדלת המטבח וראה את ר' אלחנן מגיע מהכניסה במטבח ולא הבין, למה הוא לא הגיע מהכניסה הראשית? הוא ניגש לר' אלחנן, ורבי אלחנן אמר לו: ''שלום עליכם'', ודייניס החל בוכה, ובוכה! ר' אלחנן לא ידע מה קרה, ועל מה הוא בוכה? והעשיר בקושי דיבר ואמר: ''רבי, מה חטאתי? מה עוויתי? ומה פשעתי? ולמה הרבי עושה לי כך''? חשב ר' אלחנן שמישהו דיבר עליו לשון הרע, ושאל אותו: ''מה אני עשיתי רע? אני לא יודע משום רע שעשיתי. אדרבא, תמיד אנחנו בידידות, איני יודע מה עשיתי רע''!
אמר לו דייניס ''הרבי קלקל לי את הבנות שלי''! נבהל ר' אלחנן: ''כיצד קילקלתי את הבנות? איני מכיר אותן בכלל, ואף פעם לא דיברתי איתן, ואיך אקלקל אותן''?
אמר לו דייניס כך: ''הבנות שלי רואות בבית כל היום כסף זהב, דולרים, כסף, ועוד כסף, סוחרים קונים ומוכרים, זה מה שהן רואות כל הזמן. אז פתאום שהבנות שלי תרצינה להתחתן עם בני תורה? הן תרצינה כסף, כי זה מה שהן רואות. אבל מה, דבר אחד הן יודעות היטב והוא שאצלי תורה היא יותר מכסף.
כאשר מגיע תלמיד חכם או זמן השיעור שלי, כשצריכים ללכת ללמוד, אז אפילו כשהבית מלא בסוחרים אני עוזב הכל והולך ללמוד, זה קודש! כסף, כסף, כסף, אבל תורה היא יותר מכסף. אבל מה עשה לי עכשיו ראש הישיבה? ראש הישיבה שלח אותן לקרא לי, ובכך הוא הסביר להן שהוא לא יכול להכנס דרך הדלת הראשית, כי הוא עם בוץ ושלג והוא לא רוצה ללכלך את הבית. ומה הן יבינו כעת? שהשטיחים שלי שווים יותר מן התורה, מכבוד התורה של ראש הישיבה, את זה הן תראינה! ואם הן תקבלנה מושגים כאלה, הן נאבדות לעולם.
שאל אותו ר' אלחנן: ''הבנתי, אבל מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? אתה רואה איך אני נראה''! אמר לו דייניס: ''אני רוצה לבקש מהרבי טובה: שהרבי יבוא איתי יחד מהדלת הראשית, וידרוך על השטיחים וישב על כל הספות והכסאות וילכלך הכל. שיראו ושיכנס להם בתודעה בראש ובעומק הלב שהתורה והישיבה, חשובים יותר מהשטיחים ומהספות ומהמשי, ויראו את זה בפועל''.
סיפר ר' אלחנן: ''לא היתה לי ברירה. ניגשתי ולכלכתי את כל הבית עם הבוץ, כי כך רצה דייניס ולא עזב אותי. ובזכות זה זכה לשני היהלומים, שני חתנים גדולים''.
לכן צריך האדם לגדל ילדיו על אדני התורה והיראה להתפלל על בניו, שיהיו לומדי תורה וכל יוצאי חלציו יתחתנו עם בני תורה וחס וחלילה לא לילך לרעות בשדות זרים בחינוך קלוקל מושחת ומשחית וכבר אמרו חז''ל (ברכות כ''ח): ''מנעו בניכם מן ההגיון והושיבום על ברכי תלמידי חכמים''. ואמר רבי נהוראי (קידושין פ''ב): ''מניח אני את כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה''. ועל דרך הלצה פירשו (נדרים פ''א): ''מפני מה אין מצויין ת''ח לצאת ת''ח מבניהן וכו'...'' רבינא אמר מפני שאין מברכין בתורה תחילה וכך פרשוה שלא ברכו את ילדיהם שיהיו גדולים בתורה תחילה, אלא שברכו את הבן קודם בפרנסה ואח''כ בתורה ולכן לא זכו שבניהם יהיו תלמידי חכמים לכן צריך האדם להתפלל על דבר זה.
יהי רצון שנזכה כל אחד ואחד לזרע קודש לעבודתו יתברך בנים ובנות קדושים ונזכה כולנו להקים בית טהור בישראל ולביאת הגואל הצדיק במהרה בימינו אמן ואמן.