ילדותם של ילדים
כלל ראשון בחינוך הילדים הוא לדעת שילד הוא בסך הכל ''ילד'' וממילא צריך גם להתיחס אליו בהתאם ויש הורים ששוכחים פרט ''קטן'' זה ומצפים מילדיהם שיתנהגו למעלה מכפי גילם ולפעמים מצפים שיתנהגו אפילו כמו מבוגרים ומונעים מבניהם לשחק בחוץ עם שאר הילדים ולוקחים מהם את ילדותם וכל זאת בטענה שילמדו יותר תורה וכו' כלומר לוקחים מהם את ילדותם לטובת התורה.
אבל באמת צריכים אנו לידע שילדותם תחסר להם בזמן כלשהו ומי יודע מה יהיו התוצאות, שהרי בגיל יותר מאוחר הוא יחפש את ילדותו ויתנהג כמו ילד קטן בין הגדולים, כלומר יהיה ''ליצן הכיתה'' ומי יודע באמת את התוצאות ובקשר להשתוללות בגיל קטן צריך לידע שזה נורמלי לחלוטין. ושמעתי שפעם אדם אחד נגש לרב הגדול, הרב בן ציון אבא שאול שליט''א וביקש מהרב שיברך את בנו, שאל אותו הרב: ''מה יש לילד''? ענה אותו אדם ואמר שהילד בזמן האחרון משתולל יותר מדי קופץ, רץ, ולא נח לרגע ונדמה כאילו יש לו ''קפיצים'' ברגלים.
שמע הרב את דבריו ואמר: ''אני איני צריך לברכו שיפסיק בכך, אלא להיפך שימשיך ב''ה זכית לילד בריא כך ילד צריך להתנהג ובעזרת ה' יתברך הוא יצא תלמיד חכם וגדול בתורה.
לכן צריכים ההורים לגדל את ילדיהם ליהדות עם הילדות ולעזור להם בילדותם לקנות להם צעצועים ולישב לשחק איתם, וכמובן ליתן להם זמן לשחק בחצר וגם צריכים ההורים לדאוג שבתלמוד תורה שבנם לומד תהיה חצר משחקים בכדי שהילדים יוכלו לשחק בחצר ולהתפרק ממתחים ולחצים וילד אשר יחסרו לו תנאים אלו בתלמוד תורה יהיה יותר לחוץ ופחות שמח ולא רגוע וכתוצאה מכך כשמגיעים הם לבתיהם משתוללים יותר מדי' ואז ההורים נלחצים ומלחלצים ודבר זה לא בריא, אלא צריך לעזור לבניו לגדול על הנכון וינהג ביתו על מי מנוחות בשלווה ובלי קפידות על ילדיו, ולכל דבר זמן, ועת לכל חפץ וצריך תשומת לב לזאת וה' יעזרנו אמן ואמן.