הסר כעס מלבך
כתוב בקהלת (פרק י''א פס' י'): ''הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך''.
הסר כעס, פירש רבנו יונה שלא תנהג כדרך הבחורים, שכל דבר קטן שאינו לפי דעתם מרתיח ליבם.
ועוד כתוב במשלי (פרק י''ד פס' ל'): ''חיי בשרים לב מרפא'' פירש רבנו יונה שיש לו לב מרפא דהיינו שהוא בעל סבלנות, ונקרא לב מרפא, מפני שהוא מרפא את גופו ונפשו מן הכעס והיגון. וכתבו בעלי המוסר, ''מי שכועס בא לכלל טעות, וממנוחת נפש מגיע לאמת''. וכתוב בספר מעלות המידות: ''דעו בני שמידת הכעס היא מהמידות המגונות והפחותות, היא גם אוצר הכסילים ומטמון עניי הדעת, כענין שנאמר: ''כי כעס, בחיק כסילים ינוח'' (קהלת ז''ט').
ואמרו חז''ל: ''כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו''. וכל מי שהוא כועס ואינו מעביר על מידותיו הקב''ה כועס עליו, שכך אמרו חז''ל: ''רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו'' (קידושין מ''א).
וכל מי שהוא כועס, אוויליותו וחרפתו נגלית בעיני הבריות, מפני שהכעס גורם לו טירוף הדעת כענין שנאמר: ''אויל ביום יוודע כעסו'' (משלי י''ב).
כלומר שבאותה שעה שכועס, אויליותו. ומשלו חכמים למה הדבר דומה, לקדרה שהיא נתונה על גבי גחלים.כל זמן שאינה רותחת אין אדם יודע מה שבתוכה, כיון שרתחה הרי היא פולטת פילטתו לחוץ והכל רואין. אותה. ועוד ''הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך''. פרוש ''בשרך'', אלו בניך שאי אפשר לחנך את בניך כשאתה כועס כי הכועס יצרו מנחה אותו ולא שכלו. ודוגמא: ילד שנשבר לו כלי, היצר מגיב כך. הכלי חשוב או יקר הילד יקבל מכות חזקות ואם הכלי לא חשוב או לא יקר, הילד לא יקבל מכות כלל.
לעומתו השכל מגיב כך: הילד פשע בשבירת הכלי, מוכיחים אותו ולאו דווקא במכות, אלא כמו שכתב רבנו יונה שצריך להוכיח את הילדים לצורך תיקון הילד ושידע ויבין שזה לצורך תיקונו ושלא יהיה לצורך תיקון כעסו של האב.
ושמעתי מהרב בניהו שמואלי שליט''א בשם הרב צדקה זצ''ל שאמר: ''מידה זו אם לא עוקרים אותה מן הילד כשהוא קטן, קשה וכמעט שאי אפשר לעוקרה בבגרותו''. דבר זה דומה למחלה שאם לא מטפלים בה בהתחלה מחלתו הולכת ומחמירה עד שאי אפשר להרפא ממנה.
ועוד שהורים צריכים לשים לב למצבם הנפשי של הילדים שאם הם לחוצים אז ירגיעו אותם, שלחץ גורם לכעס. ולא כאותם הורים, כאשר בנם כועס אז הם כועסים עליו, למה הוא כועס והם משיגים בכך את התוצאה ההפוכה. אלא צריכים הם במצב שכזה להגיב ביתר רגיעות על מנת לצננו.
ואזהרה להורים שלא להכות את ילדיהם בחוזקה על מנת להכאיב הם אלא להעביר להם את המסר, שעשו מעשה לא טוב ושלא יכו אותם במקומות רגישים כגון בראש בבטן וכו''...
לסיכום אביא דברו של בעל הספר ''מעם לועז'' בנושא זה. 'ואף על פי שהזהרתי אתכם במידת הכעס צריך לפעמים לאדם להראות את עצמו כמי שכועס ואינו כועס בליבו. כי אם שיראה בעצמו כאילו הוא כועס, כדי לחנך בניו ובני ביתו''. ואמרו חז''ל: ''לעולם אל יטיל אימה יתרה בתוך ביתו''. דייק, אימה כן, אך לא יתרה. וה' יצילנו ממידה רעה זו, אמן כן יהי רצון.