בנערינו ובזקנינו נלך
(שמות י' פס' ט)
''ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך'', אם אדם מביא את שנות נעוריו הרי הוא יכול לילך ולעלות בזקנתו.
על ידי נערינו. אפשר להיות בבחינת הולך גם ב''זקנינו'' לפי שאפשר לומר ''אשרי ילדותינו שלא בישה את זקנותינו'' (נועם אלימלך).
פרעה כבר היה מוכן להסכים כי מבוגרים יצאו ממצרים, כפי שהוא אומר: ''לכו נא הגברים ועבדו את ה' ובלבד שישאירו לו את הנערים, כי אם הדור הצעיר ישאר אצלו לא יהיה עוד קיום לעם ישראל, משום כך אין משה רבינו מסכים לזאת ואומר לו: ''בנערינו ובזקנינו נלך''. הנוער חייב ללכת אתנו, יחד עם הדור הקשיש ואפילו לפניו, כי אז יכולה עבודת ה' להיות מושלמת (מעינה של תורה);
'ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך''. אם כן נשאלת השאלה: מה חשב פרעה ומה חשב משה?
שמעתי שהויכוח בין משה לפרעה היה עמוק מאוד באיזו דרך צריך לחנך את הילד.
פרעה חשב שהגדולים הם מבינים, הם עובדים את ה''הם יצאו ממצרים.
אבל הקטנים אינם מבינים את עבודת ה''הם ישארו במצרים, יגדלו ולהם תהיה בחירה חופשית.
אמר משה: ''עם ישראל אינו כמו שאר אומות העולם, וחינוך ילדינו לא כחינוך ילדיכם, אנו לומדים דור אחר דור, דור מוסר לדור וצריכים אנו להיות צמודים אחד לשני ואין אנו יכולים לצאת בלי הילדים הקטנים כמו שנאמר בשיר השירים: ''צאי לך בעקבי הצאן'' עם ישראל הילדים מתבוננים בזקנים זה השילוב חייב שיהיה בין הזקנים לילדים''.