בני אם תקח אמרי
(משלי א, ב)
עיקר ויסוד לחינוך הילדים הוא ''התקשורת בין ההורים והילדים'' שהרי בלעדי התקשורת אין רצון לקבל אחד מהשני. ותקשורת היא הבנה של האב למעשי הילד ודבריו וההבנה של הילד שהוכחות האב הם רק למענו. אז יכולים לקבל האחד מהשני וכן אפשר לשנות את מידותיו והתנהגותו של הילד אם הם לא ברוח היהדות.
בכדי להגיע לידי הבנה חייבת מידת האמת להמצא בין האב לבנו לכן צריך האב להחדיר לבן מידה זו ואפילו כשילד שיקר לא לקרא לו ''שקרן'' אלא לומר לו ''אתה אמרת דבר שאינו נכון ואני עדין ממשיך להאמין בך'', אפילו אם נשנה הדבר מספר פעמים ותמיד להדגיש שמאמינים בו אולם הפעם יצר הרע התגבר עליו וכו' בכדי שלא יגיע למצב שמידת השקר תיטבע בו אלא לפתוח לו פתח לחזור בו ממידה זו. וכשקימת במשפחה תקשורת בריאה ורצויה התוצאה בחינוך הילדים היא אחרת וקלה יותר מאשר במשפחה אשר התקשורת וההבנה מנותקות בה.
שלמה המלך ע''ה אמר זאת במשלי (פרק ב' פס' א'): ''בני אם תקח אמרי ומצוותי תצפון איתך'' פירש רש''י: ''אם תיקח אמרי פי, בני תהיה''. ועפ''י מה שאמרנו עד כה דברי רש''י מבוארים שעיקר הקשר בין האב לבנו הוא השמיעה והציות שבנו שומע ומציית לאב ורק על ידי זה יגיע ל''ומצוותי תצפון אתך''. עד כאן.
לכן מובנים ההבדלים בין קשר האב לבנו במשפחה חרדית אשר מקפידה להותיר זמן ביום לשוחח עם הילדים ואשר אין להם את הקופסא הנקראת בשם ''טמבלויזיה'' אשר שודדת את זמני ההורים לישב עם ילדיהם אלא תמיד יש זמן לדבר (ולא חסר על מה) וכן ביום שבת קודש זוכה המשפחה כולה לישב יחדיו ללמוד יחדיו לאכול ולשתות ובמשך כל היום להחליף בניהם רגשות והרפתקאות אשר עוברים עליהם ומתאחדים זה עם זה.
ולעומת זאת במשפחה אשר לא זכתה לכל זה עליהם מתקיים המאמר (סוטה מ''ט) ''בן מנבל אב, בת קמה באמה וכו'... הבן אינו מתבייש מאביו''. בעוונותינו הרבים משפחות כאלו מתפרקות והרבה רובצת שם הקנאה, השנאה והתחרות רדיפת בצע וממון ואפילו בעוד הוריהם בחיים דנים הם במה שיורישו להם במותם, ה' ירחם. לכן צריך האדם אשר בשם ''זרע ישראל'' יכונה, לכלכל דבריו במשפט, ימצא זמן לישב עם ילדיו בעודם קטנים ולשוחח אתם בדברי מוסר ולשאול אותם על למודיהם לחזקם במצוות לתקנם ועוד. וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו המהולל לעד ולעולמי עולמים. אמן ואמן.