ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
ליקוטים השייכים לחלק י"ד · הלכות אבלות
א' מי שבאה לו שמועה ואי' יודע אם הוא בתוך ל' או לאחר ל' עיין בס' ב"הט בסי' שצ"ז הביא פלוגתא בזה אם חייב להתאבל או לו. ובס' ברכ"י העלה להלכה דאי' חייב להתאבל דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל ואף דהפוס' שחייבו להתאבל הם רבים פסקים הלכה כמקל והביא ראיות לזה יעו"ש ועיין מרן בב"י סימן שצ"ו דאף בתלמיד במקום הרב. ועיין גנת ורדים לקח טוב דף ח'. ועיין מחב"ר א"ח סי' תקמ"ח אות ג' שכ' דלא אמרי' הלכה כדברי המקל נגד מרן וביחיד נגד רבים מספקא ליה יעו"ש. ועיין מרן ב"י א"ח סי' שצ"ח שכתב בשם הרי"ף דמאי דאמרי' הלכה כדברי המקל בערוב אפילו יחיד נגד רבים:
ב' מי שמת אביו או אמו בשנה מעוברת באדר הא' נראה דצריך להתענות בשנה פשוטה באדר ולא בשבט אע"פ שהוא תשלום הי"ב חדש. וראיה ממ"ש מר"ן בא"ח סימן נ"ה ס"י דמי שנולד בכ"ט לאדר א' משנה מעוברת ושנת י"ג הוא שנה פשוטה דאי' נעשה בר מצוה עד כ"ט לאדר ולא בכ"ט בשבט יעו"ש ובפר"ח שם. אבל בשנה מעוברת יתענה באדר הא' כמו יום שמת בו. וכן אם מת בשנה מ עוברת באדר ב' יתענה בשנה מעוברת ג"כ באדר ב' ואם מת בשנה פשוטה באדר יתענה בשנה מעוברת ג"כ באדר ב' כמ"ש מרן בא"ח סימן תקס"ח ס"ז:
ג' בדין עטיפת הראש האבל כת' בס' שבט יהודה בסי' שפ"ו שאי' חייב בה כל היום רק כשלובש מלבוש העליון שמכסה גופו חייב לכסות הראש ובפרט בשעת האכילה וכו' יעי"ש:
ד' מי שמת לו מת בבקר בשעת ק"ש ועדיין לא התפלל ונתעסק בקבורתו עד אחר חצות שעבר זמן תפלה יש להסתפק אם יתפלל מנחה שתים א' לתשלומי שחרית דכיון שכבר נתחייב בתפלה קודם שמת לו מת אף שאח"ך נפטר לא א אמרינן כיון שנדחה ידחה. או נימא דכיון דאפסקיה הפטור לא ישלים דאמרינן כיון שנדחה ידחה. ועיין בס' אשל אברהם סי' שמ"א שהביא נדון בזה מספר בית דוד שאי' חייב להשלים דלא מיקרי חיוב תפלה אלא ברגע האחרון של זמנה שלא נשאר עור זמן להתפלל אבל בנ"ד כשמת לו המת עדיין היה שהות רב מזמן התפלה ולא מיקרי חיוב אותו הזמן שקודם מיתה ולכן כשנפטר אח"ך נשאר בפטורו ואי' חייב להשלים. ועיין להרב זרע אמת ח"א סי' א' שכ' דאם נקבר עד ד' שעות אין לו להתפלל. ועיין ד"מ י"ד סימן פ"ז:
ה' בסעודת הבראה אי סגי בפת הבאה בכסנין עיין בס' זרע אמת דף קע"ו ע"ג דכתב דמהני:
ו' אונן אם יכול להסתפר עיין דבר משה סי' ע' דף צ"ו ע"ג עיקרי הד"ט סי' ל"ה אות מ"ו מטה יהודה. ולדעת מרן אסור:
ז' כתב הרב שמש צדקה חי"ד סי' ל"ה שמנהגם שלא לשפוך מים שבשכונת המת בשבת והביא לו סמוכות ממ"ש חז"ל על פסוק ויברך ה' את יום השבת וכו' שצוה הקב"ה למלאך לוקח נפשות שלא ללכלך מימי ישראל בשבת ויו"ט יעו"ש הביא דבריו בס' עיקרי הד"ט י"ד סי' י"ד אות ב':
ח' מי שמת לו מת וגדול הבית היה במקום קרוב ובא בתוך ז' אם מונה עם האבלים עיין דבר משה י"ד סי' ס"ה ועיין רבינו הטור סימן שע"ה ובב"י שם ובב"ה ונר' שבתשו' הרשב"א יש ט"ס דאל"ה הי"ל לרבי' הטור להביאו אחר שכ' דגדול הבית מונה לעצמו היל"ל והרשב"א כ' וכו' כדרכו. ועיין מאמר מרדכי א"ח ח"ב דף קכ"ד מ"ש על תשו' הרשב"א:
ט' כתב הרב זרע אמת חי"ד סי' קמ"ד דרשאים לעשות הקפות למת בימים שאין אומרי' בהם תחנון. אבל העלה דשב אל תעשה עדיף. ועיין הרשב"א סימן תע"ח:
יו"ד מי ששלמו לו ל' יום על אביו ואמו בערב הרגל יכולים לגעור בו באותו יום שיסתפר לכבוד הרגל הרב מהר"ר חיד"א בס' ככר לארן דף ק"ס ע"א ברכ"י י"ד סי' ש"ץ וכ"כ בס' עיקרי הד"ט חי"ד סי' ל"ו אות מ"א יעו"ש ועיין כ"י סימן ש"ץ דבר משה סימן פ"א:
י"א כתב בס' הנז' סי' הנז' אות מ"ז דקרוב לחתן וכלה יש מקום להקל ליכנס לבית המשתה בשבת תוך ל' דמחזי כפרהסייא אם אינו הולך יעו"ש עוד כ' שם משם הרב דבר משה דסעודת חינוך הבית מיקרי סעודת מצוה ומותר לאבל לילך ודוקא אם יאמרו תחי' ד"ת ד"מ י"ד סי' פ"ח:
י"ב תינוק שהיה מתנוונה והולך ומת אחר ל' לענין אבלות עיין שכנ"הג סי' שע"ד הגה"ט אות ט' ועיין מהר"מ מלובלין סי' ס"ז:
י"ג אם האבל מניח תפלין ביום קבורה שאי' יום מיתה עיין א"ח סימן ל"ח וב"הט סק"ד אליה רבה ס"ק ג' וכ' בס' ברכ"י שם וז"ל סוף דבר נ"ל דיום קבורה אף שאי' יום מיתה אסור בתפילין וכו' ע"כ יעו"ש שהאריך:
י"ד על מנהג האבלים שבעש"ק אחר חצות אין יושבים על הארץ עיין עיקרי הד"ט י"ד סי' ל"ו אות ל"ד:
ט"ו מי שנקבר המת בין השמשות עיין עיקרי הד"ט י"ד סי' ל"ו אות ט"ל ד"מ י"ד סי' צ':
י"ו שני שותפים בחנות וא' מהם נשא בתולה עיין מהריט"ץ וב"ד י"ד סי' קע"ו יכול השותף האחר לפתוח החנות ולישא וליתן בדרכו פרח מטה אהרן ס"ס ס"ה כח"ב משא"ך באבל כמ"ש סימן ש"פ סכ"א אבל אם יש להם ב' חנויות וכל א' יושב בחנותו עיין ד"מ י"ד סי' ע"ז שהביא פלוגתא והעלה דיכול השותף לישב בחנותו וע"ש בדין המתעסק ועיין בא"הט סי' ש"פ סק"ח. ושכנ"הג הביא פלוגתא במתעסק:
י"ז מי שהכין צרכי חופתו ומת אחי המשודכת עיין סי' שמ"ב ושצ"ב יעו"ש בט"ז סק"ה דמ"ש מרן מותר לכונסה היינו אחר ז' ובפרישה שם סקי"ב ב' דמשום הפסד מותר לכנוס תוך ז' ולא יבעול ער אחר ל' ואם לא קיים פ"ור מותר לבעול אחר ז' כמ"ש מרן שם ועיין ד"מ י"ד סי' ע"ח:
ח"י מי שכנס לחופה ובתוך ימי חופתו מת אביו צריך לקרוע ומשלים ז' ימי המשתה ואח"ך נוהג ז' ימי אבילות ועיין עיקרי הד"ט י"ד סי' ל"ו אות י"ב ועיין סי' שמ"ב. ואם כנס לחופה וקדש' ועדיין לא בעל ומת לו מת אע"פ דליכא פסידא דסעודה בועל בעילת מצות ונוהג ימי המשתה ואח"כ אבלות עיקרי הד"ט שם זרע אמת אסר ועיין ברכ"י:
י"ט האבל יכול להיות סנדק הרב בעי חיי סימן רמ"ב:
ך' אשה שמת אביה ואינה יודעת. בעלה מותר לשמש מטתה ועיין ב"הט סימן שפ"ג סק"א וע':
כ"א מי שבא לו כתב שמת קרובו והוא בתוך ל' והעלים הדבר ולא נהג אבלות ואחר שעברו ל' יום נודע הדבר שזה ידע קודם ל' עיין בס' חיים שאל סי' מ"ז שכ' דאינו חייב לנהוג אבלות אלא דראוי לקונסו לעניים ועיין סי' שצ"ו ובש"ך שם סק"א ובט"ז סק"ב:
כ"ב מי ששמע שמועה והוא יום ל' מיום הקבורה ול"א מיום המיתה הו"ל שמועה רחוקה דלענין שמועה מונין מיום המיתה ש"ך סי מן ת"ב סק"ה:
כ"ג אבן ששמוה על קבר א' ואחר כך רוצים להחליפה באחרת טובה הימנה אם אותה אבן מיתר להניחה על קבר איש אחר מרן בבד"ה ס"ס שס"ד הביא מתשו' הרשב"א דמותר אם הוא בחנם ושם בב"י הביא משם הג"א דאסור. וכן נראה ממ"ש בש"ע סי' שס"ג ס"ה וס"ו ויש לחלק ועיין בית דוד סי' קע"ב שכנ"הג סי' שס"ד הג"הט אות ה' ואות ו' ברכ"י סי' שס"ד מור"ם בהגה ריש סימן שס"ד. דבר משה סי' ס"ז ראש משביר סימן כ"ט זרע אמת סימן קמ"ט:
כ"ד מי שבאה לו שמועה רחוקה בחה"מ על אביו ואמו כתב בס' ד"מ י"ד סי' ע"ו דאין לקרוע:
כ"ה אונן ששמע הבדלה מאחר במ"ש עיין עיקרי הד"ט א"ח סימן י"ג אות כ"ו שהביא פלוגתא אם יצא וכו' ומסיק דיצא:
כ"ו אם היה חלון בין הבית אשר שם מת לבית אחר אם סתימת דלת שבחלון הוי סתימה וחוצץ בפני הטומאה עיין בט"ז סי' שע"א שכ' דכיון שהדלת עומדת ע"י קרסי הברזל שמקבל טומאה אינו חוצץ. והרמ"ז בתשו' סי' י"ז וי"ח העלה דחוצץ בפני הטומאה והסכימו עמו רבנים אחרים יעו"ש. ועיין בס' עיקרי הד"ט סי' ל"ה אות ל' וכ"כ בס' דבר שמואל סי' רכ"ג והביא דבריו בס' ברכ"י סי' שע"א:
כ"ז חלון המפסיק בין הבית אשר שם מת ובין בית אחר ואין ברחובו טפח וארוך הרבה עיין פ"ג דאהלות משנה ז' בפי' הרע"ב ועיין עיקרי הד"ט י"ד סי' ל"ה אות ל' דמוכח דאי' מביא את הטומאה ועיין פי"ג דאהלות: