ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
הקדמת בן שני של הרב המחבר. בדמע עין מדבר:
פתח פתוח בעטי'ם ממללות. שבח בית האב שיר המעלות. לעומת המסגרת פרש'ת נחלות. שם האב אשר במחברת השנית מקבילות:
ממד'בר קדמות אר'ש קד'ם הנה יקדים קנ'ה קידה מחוינ'א ורשו והורמנא שקילנא. מרבנן קדישי דפקיעי שמייהו רבני דרא כי הגיע צעי'ר למדב'ר עייל בבר. ואנכי הדל באלפי. לא אחשוך פי. ביר איש עט'י המדב'רה. ואני אתנהלה לעט'י עטי'ם חלים על דבר מצוה. אשר נפשי התאוה. ולא ידע אדם את עט'ו. ואני אקוה לאל כי יזכור לעולם בריתו. ויהב לי לבא לתביותא. ויעביר לי תרעא לדרתא:
הנה ארש'י באר'ש המי'צור. באהבתו קשור. ומני שים טע'ם כי יצאתי ממחצתי. לצאת ידי חובתי. בשיחת דק'לים. החלו עולים. כחותה על הגחלים. מדבר משחי'ו שיח'ה קלה. אין בלשוני מלה. חס'ר שפמ'ה קטיל קני באגמא. גרוע מעק'רו עומד בחסרו. חסר לב לדעת אין ידיעתו מכרעת. כל רואי ילעיגו לי הני לועזי. וקרא זה אל זה. אלה מזה ואלה מזה. מי האיש הלזה. גברא לא חזי. לא מן השם הוא זה. לאמר מה תבקש ומה לך להניף ידך על הנה'ר נה'ר דע'ה בפרק כל כתבי הקדש. ודבר זה נפתח בגדולים. תעמוד מרחוק תעלים. ומה לתבן אל הבר כי בר אבהן הוא ולאו בר אוריין. כלי שאינו כליין. אינו עולה לו מן המניין. ונפשי יודעת מאד ערכי עלי במה הוא נחשב כמר מדלי. היאכל טפל מבלי. ולא ידע לאהדורי סברא א'ם למקרא וא'ם למסורת אפילו כביעתא:
אני טרם אכלה. ממהדורי מלי. הרי זו מקלי. ישנתי אז ינוח לי. ושנתי ערבה לי. ואני בתומי. וארא בחלומי. והנני עומד בבי כנישתא מקדש מעט ואשא עיני. והנה מחמד עיני. עומד פתח התיבה הדור בלבושו. מוכתר בנימוסו. ויושט אלי פס ידא בקן קולמוסא. ויען ויאמר אלי מה לך נרדם קום עמוד על עומדך. הא ודאי בורכא. וזרעו לברכה. יעלה ארוכה. אז בדברו עמי התחזקתי ועמדתי על עמדי והתאפקתי. לעשות רצון צדיק חפצתו. אנא נפשאי חלא בר חמרא לגבי אבא בן שנזקק לו. הקטע יוצא בקב שלו. ועברה צורתן מאבק דרכים. ואינו עולה על שולחן מלכים. מאיש שוגה ומפתי פחות שבערכין פ'ה ש'ח מעוכין. ויהי קול האר'ש שפה אחת קלה שבקלות ככות'בת הגסה. דלית בה ממשא. ופן יאמרו שידי רמה. אמרתי אחכמה. כי אנא נפשאי כתיבה יהבית רחמנא ליצלן מהאי דעתא. כי לא חזי למוקמי יתיה אפילו ריש גרגותא:
וכל השומע יצחק
ע'ט לדבר. וחיילים יגבר. דבר דבור על אופניו. בין לזקוניו. והיה צדק אזור מתניו. ואור'ח בזמנו בא. וע"ט לחננה כי בא. לספר בשבחו של רבי אב'א. בשבחא דאתיא ממ'לה. קריאתה זו הלילה. וההכרח לא יגונה. ואיך לדיינו דייני. וסדר הבדלות הוא מונה למיחש מיהא בעי. וכל כי האי צריך לאודועי. כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה. וקדשה לעת"ל עד זיבולא בתרייתא:
ה'ן פותחין בנולד להראות העמים והשרים. שבח נעורים. ודרכיו הישרים. אשר באזנינו שמענו קדמוננו ספרו לנו. ותהי ראשית ממלכתו ראשית חכמה יראת ה' היא אוצרו. וחרד על דברו. גם במה'לליו יתנכר נער חגור אפוד כל מדות יפות. אין חסר ה'ן יתר יתרון הכשר חכמה ללמוד מפי סופרים. ומפי ספרים. ויגמול שקר'ים ושק'ר ושאנן. בבי רבנן. ומזקנים יתבונן. ותמיד כל היום נתן לו מהלכים בין העומדים על הפקודים. ותהלתו בקהל חסידים. מהם יראה וכן יעשה מעשה רב ויתהלך במישרים. כל קבל דהוה עביד לאחוז מעשה אבותיו בידיו ותנא בתרא לטפויי אתא:
קדש עצמו במותר לו קדוש מרחם ומלידה. אין קד'וש אלא במקום סעודה. ויהי כאשר מלא כרסו. מעדני קדשו. בן שבע עשרה שנה היה רועה בש"ס ובפוסקים הלכות והגדות. וימצאם עשר ידות. ויז'רח יצחק בארץ זר'ח זרו'ח ותלמודו בידו. ויהי כזית הודו. ויגדל האיש עד כי גדל מאד ותורתו מכרזת עליו. בקדש ובכליו. ויהי שמעו בכל הארץ. עם מלכים ויועצי ארץ. ועל המדינות בו יאמר דכאן נמצא וכאן היה. חד מקמייא מפליא עצה מגדיל תושיה. גור אסיק מחיצתא:
ויברך אלהים את יצחק.
ע'ט לעשות מעשה דב ויהי כשמוע אדוני צדק כי רבני דרא כולם כא כאחד מסכי'מים ומערי'בים ליתן עליו את הנזר ואת הערות וישם די'ני א'ל על לבו לברוח ויעתק משם עתי'קא קדישא ויב'רח יצחק מן הארץ ההיא בורח מן השררה. כי היה רוחו נשברה. לא רמו עיניו ולא גבה לבו. אף רוחו בקרבו. מאי דהוה הוה. לפי רוב הענוה. וישלחו ספרים לאמר בא יבא ברנה. ונופת תטפנה. והכי הוה עביד תרי מגו תלת פעמים באהבה. קריאה לשון חבה. וכיילין ליה בקבא רבא. אימא רישא ותו לא שאם אמרתי אספרה כמו. כל ישרו ותומו. באמת אמרו אלו דברים שאין להם שיעור. בהלל ובהודאה. וקצור קשרה היריעה האחת ותרי כמאה. ויהי בפעם הזאת האחרונה. עת לחננה. כי הקיפו עליו יחד קהל ועדה וישראל. ותבאנה אל רע'ו א'ל. אל בית'ו לעב'ות עבו'תו. וירא כי אין מנוס ומפלט ותהי המשרה על שכמו. לרעות ביעקב עמו. מ'ר באתריה ריש מתא וריש מתיבתא:
ומשכו יתיה בעבותות אהבה ויעקר את יצחק
ע"ט לכל חפץ ויהי בישורון מלך יושב על כסא ההוראה. וממנו תורה יוצאה. בהינומא וראשה פרוע לעיני כל ישראל. כי היה הדבר מאת האל. וירדוף עד דן דינא רבא ודינא זוטא הוא תני לה. והוא אמר לה. ושלחנו ערוך לכל שלחן כתיב ביה תמיד לקוטי תורה. משמא דגמרא. וכל יום תמיד שואל'ים הלכו את חקי האלהים ואת תורותיו. חקיו ומשפטיו. וימצאהו איש יושב בסד'ר עליון. כהן גדול דן ודנין לפניו קלין וחמורין יחד עשיר ואביון. שב ויצא לעזרת הנשי'א היא עלות המקרא אשר לו. צדק יקראהו לרגלו. וכל עליותיו בהשכמה פתוחות לקדש למיפק ולמיעל כל השונה הלכות בכל יום ותנא התם קאי ומן המקדש לא יצא רק שבתו יתן בשערים המצויינים. מן האגף ולפנים. בחר להסתופף בבית ה' להיות צל על ראשו צלא דמהימנותא:
כי לא פנה בתר דררא דממונא. רק בהדי כבשי דרחמנא. אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ע'ט לשמור את דרך עץ החיים היא הישיבה של מהרש"א זלה"ה לזכר עולם יהיה צדיק אשר תקן ישיב'ה בארעא וקב'ע את קבעיה'ם. והוא עומד עליהם. להורישם ולהנחילם. שכר טוב בעמלם. להיות כל אנשי'ם דים שעתם. להקים שם אמ'ת על נחלתם. להיות מדור עליון. ומשכן אפריון. האי משכנ'תא דנקיית'א:
ההו'ד לנו חלק ונחלה בבית יוס'ד ויקרא שם המקום ההוא על שמו.
מדרש שלמה. אשר משח ה' בקרבה אנשים חכמים וידועים מהדרים מן המהדרים. ונאספו שמה כל ההדר'ים. בי דינא רבא ויקירא. דייני דנה'ר דע'ה וסב'י דצור'ה. בית דינו של שם עם חוב'ר חב'רים מחוכם. שם לתנ'ו תנו רבנן. חד מנייהו כתרי מנן. גבורי כח במלחמת מצוה לישרים נאוה. בחבה יתירה. תורתו האירה. א'ת וה'כ בסופ'ה בכל עת האסיפה. בהשקפה לטובה בעין יפה. שם שם לו חק ח'ק תוכ'ות ובסתום חכמה בגמרא ערוצה. בעומקא של הלכה. הוא מותיב לה והוא מפרק ועוקר הרים ומשבר הויות אהדדי וטוחנן זה. בזה. לשום העקוב למישור והדכש'ים לבקעה גם יסיק שמעתתא. אליבא דהלכתא. למעשה בפסקיו הישרים מיוסדים על אדני אמת לאמתם. והאופנים לעומתם. ואותו יום יום ידרושון. ודעת דרכיו יחפצון. אז תבאנה אגרות שום ואגרות מזון דארצו קמיה שלחו מתם. ללשונותם בארש'ותם. שואלים ודורשים מנה וביה אב'א דעתו הרחבה. בהוייות דאביי ורבא אם לדין יש תשובה. עמד וימודד אר'ש לארכה ולרחבה. הפותח יד בתשובה. לאהדורי סברא. והלכה ברורה. עד שיתכוון שומע ומשמיע לאמתה של תורה וקבל המקבל תשובתו בצדו. ויורה לה' חסדו. ברוך שחלק מחכמתו ליריאו ויהב לחכימין חכמתא:
יושב בשבת תחכמוני. בנאות דשא ירביצני וישב יצחק
ע'ט לאהוב את אשר כבר היה אהוב למעלה ונחמד למטה. בדחילו וברחימותא. האי צורבא מרבנן דרחימו ליה בני מתיה אף דהוה מוכיח להו במלי דשמייא. כי הכל צריכים למארי הטייא כי ה'ן בפיו תוכחות הפה שאצ'ר. כל ספרי המוסר. בתחלה בפ'ה ר'ך. דור ישרים יבורך. על כן היהודים הפרוש'ים. בנן של קדושים. לא יקוצו לתוכחתו. וידמו לעצתו. מה מתוק מדבש ומה עז מארי כרע רבץ כארי וכלביא. עד שהיו אומרים חכם עדיף מנביא. השמש יצא על הארץ והארץ האירה מכבודו. כי בא השמש ביאת אורו. הוא דטהר יומא וטהר גברא. ליהודים היתה אורה. ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש שמש צדקה. להשביע נפש שוקקה. לחמו נתן מימיו נאמנים. פז'ר גדול נתן לאביונים. דעני לעניי בפרוטה דרב יוס'ף ויחלק עליהם חלוק'א דרבנן בחגים ובמועדים. ובימים אחדים. ואם דל הוא דדחיק ואתי ממרחיק והיה משכים לפתחו. מגיד לאדם מה שיהו. פשט העני את ידו לפנים ומלא כפו. ויאמר סורה שבה פה. לנוד לו ולנחמו. ועושה לו אכסניא בעמו. איש על מקומו. ואם לאו עושה לו פרנסה במקומו. וכל חכם לב אלו הן הגולין חכמי ורבני ארץ הקדושה נאוה כתרצה.
שלוחי מצוה לישרים נאוה. ידודון ידודון מן הקדש לחו"ל והיה כראותו מחבקו ומנשקו בנשיקין דרחימו. מלכים יראו וקמו. ויוסף עוד ש"ח באהבה רבה. בתר דכפיל ליה שלמא רבה. שלמי חובה. ושלמי נדבה. ודורש טוב אל יושבי ארץ הטובה. לא זז מחבבה. ועביד כל טצדקי למלאת ספקו. ויהי בשלם צוק'ו. ויבא ידו בחיקו. וילמד ענוים דרכו. באמת ובתמים. והיו עיניו ולבו שם כל הימים. באהבתה ישנא תמיד להקים ולהעמיד. ארץ אשר ה' אלהינו דורש אותה. ויטוש משכן של'ו. כסא וסמוכות שלו. לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. והוא האיר פני מזרח. עד שבחברון ועבר צופי'ם האיר וזרח. ויזרח יצחק בארץ ההיא כולו בהדר'ת. לתהלה לשם ולתפארת. במצוה כחז'רת. וטעמו ונימוקו עמו טעם כעיקר דאורייתא הני מלי מעלייתא ומסתרתא. הוא המס'ביר לכל עם הארץ אר'ש טובה ורחבה. איש ואיש יולד בה. על אחת כמה וכמה. היינו תנא קמא. כי אזיל לקבולי אנפי שכינתא:
כי את חנה אהב ויאהב יצחק
ע'ט סופר אתו סהדי ועדי מסירה כרתי כללי ופרטי. יחד שבטי. כי נעור ממעון קדשו. ויבן כמו רמים מקדשו. מקדש מעט וקיים זה. מה שכתוב בזה. וכתב לו את משנה התורה בכתיבה תמה. וכתב לה לשמה. והמכתב מכתב אלהים' כמו חלאי'ם. כמראה אשר הראה. כותבה דורשה ומגיהה. הן כל אלה טפחה ימינו מעשה ידיהם של צדיקים. והדברים עתיקים. מכתיבת ידו הנפלאה. נקי מכל שגיאה. כי לא כל האצבעות שוות לכתוב את דברי התורה. באהבה מכלכלת השורה. סופ'ר מאריך בכוונות מכש'רות. ערוכות בכל ושמורות. פס ידא די כתבא רב ספרא דצניעותא:
ה'ן נותנין עורות לעבדן מעשה ידי אומן. פרט למזומן. חזו מאי דקמן. ובעדנא דעסיק בה לקח את טוב אדניו בידו. ויותר הוא לבדו. ועביד פרישא. בטהרה וקדושה. סביר וגמיר מסכת תענית והגיע לפרק הן טובלין. ולא שח שיחת חולין. תורה נתנה חתומה. כי ה' יתן חכמה. ותשב באית'ן קסת'ו. בהררי קדש יסודתו. ויהי שירו חמשה ואלף הבוחר בשירי זמרה הוציא הש'ירים בכוש'רות. וילקט אורו'ת. ולא רגל על לשונו. קו'ל ער'ב לימינו. לכבד את ה' מאונו. בחגים ובמועדים. מעשה חדודים. ובחדוותא יתירתא:
ויביאם אל גבול קדשו. מוצב ארצה וראשו. סוכו ומעונתו. ההר חמד אלהים לשבתו. ויביאה יצחק ע'ט כנוס אבנים טובות ומרגליות. בנוי לתלפיות. הליכו'ת אל צופיות. אשר אסף אב'י העזר'י זיע"א על ארבעה טורי אבן טובה. תוכו רצוף אהבה. אשר השיב לשואלו דבר ולקח מן הטורים. ובדעת חדרים. מקום שבעלי תשובה. והו'ד ידו נטויה להשיב גדולה תשובה במד'בר בערבה. אר'ש טובה ורחבה. לאלף ורבבה. את הכל עשה יפה בעט'ו. וכתב לה אחת דתו. וכל מעשה תקפו וגבורתו. כי בתורת ה' חפצו ובתורתו. אשר הניח אחריו זאת הברכה כשלחן ערוך לפני האדם. על אדני הצדק הוסד יסודם. ובו כל פרי מגדים לכל יודעי דת ודין דינים מחודשים. כליל לאישים. אשר עד הנה. לא באו בכתובים זה יצא ראשנה. בחלק א' האיר וזר'ח ישיש כגבור לרוץ אור"ח. את מי יורה דעה. ואת מי יבין שמועה. ולו מצא עזר.
באבן העזר. יש אחד והן שני ורצון שוכני.
חשן משפט מעשה חושב ומצאה ידו די השב. וישק בתהומות רבה וגם דלה דלה מים עמוקים. שבעתים מזוקקים. ער אשר דק דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וקביל עליה נטירותא יתירתא:
מלמ'ד של'ו ירד להשתקע בים הש"ס והפוסקים את מקורה הערה. וארץ מתורתו האירה. אשר האירו ברקיו תבל ברק בן אב'י נוע'ם על כנפות הארץ הקרובים והרחוקים. וגם דלה דלה ממים עמוקים. והשקה את כל פני האדמה. נחל נובע מקור חכמה. מעסיס רמונים יין המשומר בכוס של עקרי'ן אשר יעלה על שפתו. נפלאות מתורתו. תזל כטל אמרתו. כל דכפין ייתי וייכול מיני תרגימא. באמירה נעימה. והשתיה בדת רבים שתו ורבים ישתו מים שלנו בעומקא של הלכה. כל אלין דהכא. עפייה שפיר ואנביה. ומזון לכולא בה. וישישו בשמחה. לדון מנה ומנה אסורא מממונא. ותצא דינ'א. והכל כמנהג המדינה. אשר הלך אחר עקבות הראשונים. ומנהג הקדמונים. אשר ייסדו מנהגם על תלם. שלבם כפתחו של אולם. שהיתה אתו. בבית נכותו. אוצר בלום כל כלי חמדה גנוזה מאת הראשונים כמלאכים. אשר בעקבותיהם אנו הולכין. והוא אכל כדי שביעה. גדולה ידיעה. את הכל הביא במשפט על כל נעלם. בראיות ברורות מגאוני עולם. דהוה מרגלא בפומיה. כמאן דמנח בכיסתיה דמי. משום דדייק וגמר שמעתתא. מפומא דמרה כרחבה דפומבדיתא. זה ספר כתב איש רב'י. דומה דודי לצבי. כל אלין דא"כ הו'א ואת לרבות. דחוקות וקרובות. גלויות וטמונות. ואזן וחקר ספר קונטריס עגונות להתירן מכבלי עגונן. עוקר הרים וטוחנן. ושקיל וטרי אולי יחנן. אליבא דרבנן. וכמה הלכתא גברוותא דמתאמרן בבי מדרשא. הן לריב ולמצה.
וסדר הגט והחליצה. ונאום הגבר הוקם על. וסדר קשירת המנעל. אליבא דכל הפוסקים קמאי ובתראי אכולהו קאי. ראה זה חדש אשר לא היה לפנים. יקרה היא מפנינים. ואסף איש טהור בדברים אחדים. לשין למודים. להיות היהודים עתידים. ונוסח גטי עבדים ומשלחן גבוה זכה בהאי מתנה טמירתא. כמה לקוטי דינים על סדר אלפא ביתא. משמייא מהב יהבי חכמתא לחכימין. לסדר נוסח כתובת יבמין. חר'ש חכם יבקש לו. מנוח אשר ייטב לו. או גרש יגרש ונוסח כתובה וגט חרש ובאתרא דלית כהנא. יד הקד'ש על העליונה. ידיו תבאנה. בכבודו ייסדנה. ויצא יצחק לשוח. נוסח פדיון הבן על ידי שליח אשר לא הניח דבר קטון וגדול שם הוא על כל קוץ וקוץ תלי תלים. כל פריו קדש הלולים. ומדר בשעלו. כש'חר טרחו ועמלו. עד שבא לכלל ישוב כמה עניינים עמוקים. מדבש מתוקים. ומוסיף נופך משלו. אשרי מי שעמלו. הלכתא בטעמא. משנתו שלימה. ומנו דזכי לנפשיה זכי לאחריני. במרכבת המשנה. דין פרוטה כדין מאה מנה. מאיר עיני חכמים. כי בם ידין עמים. ולא ימנע טוב להולכים בתמים. ויעט'ר יצחק בעטרה שעטרה לו ויקרא שמו ויאמר יצחק. אמרות טהורות הני מלי מעלייתא. הכא תרגימו נהוריתא. וכולי עלמא צריכי לכרוכי אקרא חדתא. ויצץ ציץ נזר הקדש אבינו אב הרחמן. כי לא אלמן. העמיק הרחיב באורך קדושה אריכתא:
וארוכ'תו ארוכ'ת תמיד במסקנו'ת מבטחים. ועליות מרווחים. אשרי מי של'ו חמאן בעינא פקיחא לירד לסוף דעתו. ולהשיג סברתו. הנה כי כן עמדנו על ההעתקה ולסדר סדר המערכה. פעמים שבא בארוכה. לשום כל דבר ודבר במקומו. דברים העומרים ברומו. ואברך את ה' אשר יעצנו. ועד כה עזרנו. להוציא לאור תעלומה. בנויות ברמה. דין גרמא כי בארץ תלאובות. שפתותיהם דובבות. מקול הקורא בספרי חבוריהם. וכתר שם טוב עולה על גביהם. כי אף כי אחרי מותם. כזכור בניהם משבחו'תם. ומבחר מפעלותם. יראו ויעשו כתבניתם. וזכות הרבים תלוי בהזכרתם. זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם. אשר בהיותם על אדמתם. מוסיפים זכות על זכותם. ותמשך קדושתם. קדושה יתירתא:
ואל השלישי לא בא על מזבח הדפוס הנה הוא ספר דרוש'ים לכל חפציהם. מה עצמו ראשיהם. הנחמדים מזהב ומתוקים מדבש ונופת צופים. ואלו הם מפרי דתו. אשרי יולדתו. אשר היה אר. דור'ש בקהלות הקדש בהתאסף ראשי עם לשמוע כלמודים. והיו לאחדים. דברי הכל מודים. ועבד לחם רב לפרוש לרעב לחמו לתם סדרי'ם ואפילו פורתא מסעד סעיד וטובא מגרר גריר לבות בני אדם. הא למגמר הא לאגמורי הליכות עולם. לראות טוב בעמלם. והפליא עצה הגדיל תושיה. ואתקיש זכירה לעשיה. ומרוב חכמתו ובקיאותו באו דברות קדשו בקצ'ר אמיץ ולא הניח כי אם ראשי פרקים. מצות וחקים. על כן לא בא אל שלחן הדפוס עם שאר החלקים. וזכר עשה לנפלאותיו. הן הן גבורותיו. בחבורים אחרים. זכים וברים. כל כתב הקרש שלו ראוהו ב"ד וכל ישראל ושוו בשיעריהם. וגם שמו בכליהם. והוינן בה בשלמא רבא והתניא בניחותא:
עם כל שאר מאמרים אשר אמר ויאמר יצחק ע'ט לבקש שתין רהוטי רהוט ולא מטו לגברא דמספר'א כרך. טוב עין הוא יבורך. ויהי כאומרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם למען דפו'ס את ישראל. נפלאות אל. ומרוב עניתנותו כי כאשר יהגו אותו בתר שאת לא יוכל שאתו. יבואו ויגידו מלכי תרשיש ואיים. כי מעולם לא רצה לעשות דפיס'ה מחיים. מפני שמשים עצמו כשריים. מודעת זאת בכל הארץ כל רואיו וכל יודעיו לפנים. כי מעולם לא פנה אל זהב ורוב פנינים. האדם יראה לעניים עיני בשר לו אך בצלם דמי לבר אלהין כאחד מבני הנביאים דא ודא אחת הם. לעשות רצון קוניהם. ומראיהם ומעשיהם. לשם שמים נתכוונו. ויתבררו והתלבנו. ואזרו לטעמייהו. ובעו תרווייהו. למעבד נ"ר למרייהו. וחביבא להו מצוה בשעתה:
ואהדרינהו לאפיה ולא שמע אליהם וישלחם יצחק
ע'ט האס'ף אסף המזכיר רבינו אב'י אס'ף כל מדות עליונות. בדעת ובתבונות. כי נשמתו דבקה. ונפשו חשקה ואש נשקה. מאהבת הבורא ית'. שמעו עמים כולם כמה חבתו. לקיים דתו. כי הן בעודנו בחיים חייתו. בתקפו וגבורתו לצוות את בניו ואת בני ביתו. כמה וכמה צוואות. כמנין ה' צבאות. מצות אנשים. ודעת קדושים. וכולהו מלי דחסידותא. ולמקצת יומייא דסיפא לי מאליה פקדנו אבא. בפקודת אהבה רבה. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. וקו'לו מחמדים. התכבדו מכובדים ותהיו לאחדים. ואף כי אחרי מותי. תקחו מאתי. את תרומת ה' ותפרשו מממוני נדבה כספא ודהבא. כיד ה' הטובה. מראשית השנה. ועד אחרית שנה. תהיה בו בראשונה. יד הקדש על העליונה. וסדר הקריאה אשר יקראון יום יום מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. כי היתה מגמתו. דנקיים מלי דאבות ונהיה יתבין ועסקין באורייתא:
ואת הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון מעשה רב ואכפל תנא לאשמועינן רבותא ויצו המלך לחכמים יודעי העתים כי כאשר ידרושון יום יום שלא להרבות בשבחו כלל. כי לשחוק אמרתי מהולל. וגם כאשר ישכבון את הנשי'א שלא יתארוהו בשום תואר כלל כי אם החכם הדיין דוקא. ולדידי חזי לי לפי מעוט שכלי כי כוונתו רצויה לדורות משום הוראת. ויצו עליהם סדר המערכה וקדוש היום קדוש'א רבה. כי כך עלה במחשבה. וביום צוותו ג"כ שהדרשן יאמר משמו. שהוא מבקש מחילה מאת הקהל הקדוש צדיק בתומו. הדור אתם ראו עד הישן הגיע צדקותו חסידותו בינו לבין קונו. אשר קרש את ה' בהונו ובאונו. הלא זה הו"ד מוצל מאיש לית דין בר נש אינו אלא שרף. רב פעלים פעל ועשה והכין לו זוודתא:
לארץ העליונה אשר גר שם אברהם ויצחק
ע'ט לבכות היקבע אדם בכיה לדורות. בכי וצירו'ת. ועצר'ה של שופ'רות. ויסעו ממתק'ה ויחנו בחס'רות. מעלין את המדומע בא' ומאה כי הן בעון נגוע מוכה אלהים מכל צדדיו. שהקב"ה מדקדק עם חסידיו. וצבאו ופקודיו. לא יכלו לשבת יחדיו. וסביב למשכן יחנו וסביביו נצער'ה מאד מבית ומחוץ. כי היה דבר המלך נחוץ. על מות לבן ליראי ה' ולחושבי שמו. ותחל רוח ה' לפעמו. ורוח נסע מאת ה' ויגז שלו'ים יעקב איש תם יושב אהלים. קדש הלולים. קוצותיו תלתלים. ואיננו כי לקח אותו אלהים חד כרעא אארעא וחד כרעא אמברא בן יאיר נטע שעשועים. מפלאות תמים דעים. עץ עושה פרי למינו. כי ישית אביו יד ימינו. והתורה והמצוה לקח לו לגורלו. וראה טוב בעמלו. מתהלך בתומו. במעשיו ובמקומו. ויעש גם הוא מטעמים. תלמים תלמים קופה של בשמים. חדושי תורה. זכה וברה. עד שהגיע לפרק הנושא את הבתולה והבינו את אשר יביאו מר ואהלות קציעות רוקח מרקחת. את כל ונוכחת. עד כי רמו שערי באסינתא. מחולפת השיטה. נהפך לאב'ל זמן לבנים ומצא שחורים קראו רבו. עודנו באבו. וישא יעקב רגליו רוחו ונשמתו. נכוה מחופתו. איפוך קמייתא:
לבי למ'ו א'ב ולאם תבכה ותתיפח זכור תזכור ותשוח ויצא יצחק לשוח ויחרד יצחק ע'ט לקרוע ורעדה תאחוז כל שומעי שמוע. וכל עין תדמע דמוע. והנה אנחנו בקדש דהתם קאימנא מתעסק בקרשים ובסדר טהרות וירא כי אין איש קרא עלי לשבור רוחי ונפשי. ויקחני בציצת ראשי. מנשיקות פיהו ישקני. וימינו תחבקני. ובלב חמרמר. קרא בחי'ל וכן אמר. רחימא דנפשאי קול נתנו שחקים. ליתן ריוח בין הדבקים. ומה גם עתה נתפרדה החבילה ושמים ביני לביניך. חזק ויאמץ לבך. קח נא את ברכתי. ויברך אותי. שם ברכה הסמוכה לחברתה י ואני עניתי מאד מקוצר רוח ביומא. דאפטרתא:
אדון מלכא זווהי שנוהי וסר ממנו כחו. הן מעצר לרוחו. ויאמר אבי ראשי ראשי ויפג לבי. ונשמה לא נותרה בי. ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד ואסלדה בחילה. ובצוח'ה דאתיא ממלה. כי ידעתי את מכאוביו באתר דאביקו ביה קוציא דצערי. מדי דהוה בשרא אגומרי. וגם ראיתי את הלחץ אשר חצ'רים לוחצים אותו. וצירת'ו מרובה מחמתו. וה' חפץ דכאו שלשה שבועים. בצי'ר של פגעים. הפגיע בו את עון כולנו. ובחבורתו נרפא לנו. ואף בהיותו מושכב על מטתו. זכר חסרו ואמונתו להיות נאמן ביסורים לא מאסם ולא געלם. וקבל שכר כלם. וקבלה דיסורי שתיקותא:
וכד קציר ורמי בערסא לא שביק לחסידותיה. וכוין פתיחן ליה בעליתיה. לשמוע אל הרנה ואל התפלה מבי עשרה שכינתא שריא. וביומא דעיבא. דתקיף ליה עלמא טובא. ביום הששי ח' לאדר השני לעת ערב שנה זו מעו'ברת היתה עברה וזעם וצרה. נפל נהורא. שנת התר"ל ליצירה בשנת הארבעים למולכו על ישראל נתבקש בישיבה של מעלה. קנה שביתה הן שבות במקדש של מעלה. ונח נפשיה ופניו צהובות כמו אש בלבת. ומרחשן שפוותיה מזמור שיר ליום השבת. כמיתת הצדיקים כמשחל ביניתא:
הקיש יציאה להויא וסיפא דומייא דרישא. ונפשו הקדושה. וכל חכמי ורבני הדור אשר סביביו נסערו מאד ואחזתם רעדה. חיל כיולדה. נכאים ונוהים. אל הלקח ארון האלהים. ויאמרו כל העם אשר בצ'ער מי יעלה לנו בתחילה. להאיר פני הגולה. ואיך נעמוד עמידה שאין בה סמיכה. מראש המערכה. ראינוהו שחרית במזר'ח וערבית במער'ב. העריב שמשנו. נפלה עטרת ראשנו. כי עלה מות בחלוננו ונטלו ממוננו. חמדתנו וסגולתנו. ואזל'א גרי'ש סגו לת"א:
ויגוע יצחק
ע'ט ספוד צי'ר וצוח'ה והק'ול מתוקן תקון סופר'ים הוא זה וכל הדבר הקשה יספ'רו הם. יתנו אידי'הם שתו איש אד'ו עליו מאן דתני אידי'הן לא משתבש ליום הכס'א דאתכסיאו ביה שמשא וסוהרא. על כן קראו שמו חג'א דעצרח'א כי עצור עצר ה' עצ'רת הדברות דרבינו זרח'יה. ובטש שרגא כבי'ה תחת כבי'ה. ושפ'ות שפו'ת שפי'תת שתי קדי'רות. לבשו שמים קדרות. ומשחרי כותלי דבי מדרשא. כי העריפו שמים ממעל טללי רזו'ן חשך ענן וערפל תלתא דפורענותא:
ויהי בנסוע הארון זה ארונו של יצחק אבינו צר'ו חכימייא. למהוי כספדניא. צוחין בייא בייא. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל הנאנקים והנאנחים והמה בוכים קל זיע שגיא דמצוחין. מענין ומטפחין. כי מרת נפש כל העם על האי שרגא וטהרא ואבוקה דאדמה דשף מדוכתה:
כל אחד ואחד צע'ר בעצמו צ'ער גבוה הכהנים ממי'רין את שלהם. וישראל ממירין את שלהם יען סר צלם מעליהם. ורעות במגורם. כי מת גבורם. ואלוף עיר'ם. חד מנטורי קרתא:
ובעת לקברות יובל. נפשם עליו תאבל. ותהי צעקה גדולה וארעא כולה חלחולי מתחלחלא. ואשתנית לגריעותא:
כי יציאת צדיק פנה הודה פנה זיוה ויצא יצחק ע'ט לשמוע ויהי כשמוע כל המלכים והמה חכמים מחוכמים. גדולים ועצומים. אשר בארץ הקדושה לא טובה השמועה. אכלו לחם דמעה. מפי השמועה למדו להעביר שופר תרועה. יתרו'עעו אף יצ'ירו צ'יר הצ'ירים. ונאספו שמה כל ההד'רים. לספוד לצ'רה ולבכותה ויד כל העם בא באחרונה. ויעש כמעיל קינה. ה'ן פרץ וה'ן צוחה. מפני היד שנשתלחה. וגמר קיחה קיחה. לשר מנוחה. ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ופטירתו מגיע הרבו עצבותם. למס'פחותם לבית הוו'תם. ואנח'ה למדינות עשה על ישראל ועל רבנן די בכל אתר ואתר ודידי עדיפא מכולהו כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. כבודי ומרים ראשי. לן יאות למבכי לן יאות למספד כי אזכרה ימים מקדם אשר היו טובים מאלה בהלו נרו עלי ראשי. ובבא הנשיא. ואתהלכה ברחבה אחרי רבי לבית השערים שערי אורה. זו תורה. ותנן התם. דברי חכמים וחידותם. והוא היה בורר ברירה דאורייתא. ומנה יפה יתננה לעני לאכול פריה וטובה. על דא ודאי קא בכינא. ומאי דנפיק מנה מצטערנא. דלא יכילנא לאשתעויי דינא בהדיה דליתיה לאשו'רא בעיניה. אכתי אפנ'וי מופ'נה. אלה אזכרה ותחתי ארגז לא עלתה בידי אלא רגזנותא:
אני הגבר ראה עוני עני המהפך בחרר'ה לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. ולא עשה שפמו. רוחי חובלה. ונפשי נבהלה. ואנינא דעתאי אנינות דאורייתא. ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים כי השביעני במרומים ויתנו בברותי נהמ'א בנהמ'א הא לחמא ענייא. נאלמתי דומיה. שאגתי מנהמת לבי. ודרך עוצב בי. וגדל כאבי. כי עלתה הצ'ערה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא:
נחלה מכתי ואין לה שיעור למעלה נהפך לשדי. עד יפלח חץ כבדי. כזית במקום מדה וכזית במקום חיותא:
ומעת הוסר התמיד אפיק ליה לכולי שתא בשע'י פע'י. ולא יראו פני בסוד משחקים כי מכאובי נגדי תמיד יתיב בתוואני דלבא. רבה ומעט ורבה. מקיננין ומייללין. מורידין ולא מעלין. תופים וחלילין. וקל קרנא משרוקיתא:
והנה בעת"ה ישבתי משתומם תוהה ובוהה יושב ומשתאה. איזה בית הרואה. אדאבידנא בחישנא ואין מגיד לי תנא היכא קאי. תיובתא קא חזינא. גברא לא קחזינא. אף אנן נמי תנינא. והדרא קושיא לדוכתא:
העל אלה לא אפקוד פקודת בכי ונאקה. וקול צרה וצוקה. אם בא'וי אשר כזה אשר הונף ואשר הורם. אדוני מעל ראש'י ל'ו תתנחם נפשי. נוחם יסתר מעיני. ושמתי אני את פני. לעשות צעקה ומספר כבנות יענה. תלתא בחר קינ'ה. ועבר עלי רוח קינ'ה מרה כלענה. על כן אמרתי אמרר בקול צרה וצוקה דכ'ה מן הדכ'ה. משום דבריא הזיקא. אהיה לוח'ץ על המכה. במאמרים מרים. אשיחנה לאחרים. כי מה לי עוד לעצבים. אם לא להודיע צערי לרבים. שאם החרשתי בלו עצמי מרוח צוע'ה מצע'ר זו רעה חולה. וחיישינן לתקלה. כי היתה בלבי כאש בוערת. בגו אתון נורא יקידתא:
כי הגיע זמן המק'רא. ויקרא אב'י מל'ך ליצחק
ע'ט לחננה. אינן נפסלין בלינה. ויהי כא כאשר תמו כל דברי הצ'ירה הזאת אנכי אדר'וש מדר'ש תנחומא. ואראה בנחמה. כי היתה הרוחה. כי הניח אחריו ספרים ומנוחה. אשר ימינו טפחה. בעומקא של הלכה אר'ש ערב'ה ושי'חה. יהיו לששון ולשמחה. לשבט ולמשפחה. ונסו יגון ואנחה. גם יהיו לי לישועה. באר'ש ל'ו זרועה. הני ספר'י דבי רב המה ינחמוני. ויהיו לי למשיב נפש ולכלכל את שב'תי. חגי חדשי שבתי. המה יקרבו אל שלחני זה השלחן אשר לפני ה' דילמא להוי לי מיהא הצלה פורתא:
אלה אזכרה בלישנא קלילא. כי אין בלשוני מלה. דה'ן לי ידיעה בתחלה. ומעט אשר היה לפני מלישנא מעלייא. שנוח מעקרו ונאלמתי דומיה. קו'לן של ספרים לא שמיעא לי. כו'לו מ'ר ל'ה סבירא לי. נתקו זמותי. וינועו אמות ספי עשתונותי. אין אומר ואין דברים כי אזדא מני מלתא. רחמנא אדכר לן זכותיה דיצחק אבינו רוענו מר קשישא. דעביד פרישא. וברית אבות לבנים תזכור שלא ימוש ספר התודה מפינו. ומפי זרע זרענו. וצאצאינו לעינינו. קדושים נהיה לאלהינו. אוחזים מעשה אבותינו בידינו. שיאמרו ירושה היא לנו. ולא נהוי מאעבורי אחסנתא:
וישבעו בנים שבע'א דנחמתא:
וינחם יצחק
ע'ט קץ הפלאות. ראינו נפלאות. וכל מי שעיני בשר לו יראה בחוש הראות כמה גדולים מעשה אבא חל'ק י'ה. שפר קדמי להחויה. למען ידעו דור דור ודורשיו. את אותותיו ואת מעשיו. מי שראה את הקדש יבא ויעיד על צדקותו. מעשה תקפו וגבורתו. כי מאהבת ה' אתו. נתן לו אל מהלכים. בעולם המלאכים. נחלה מבואר'ת. וסגולה מסוגלת. להתפלל הפלה לחולים. ולחשוכי בנים. וכל הבאים להשטתת על גורל הצדיק. ורבים ונכבדים באים מארץ מרחקים. לכבוד יצחק אבינו האדם הגדול בענקים. כי שמעו שמעו כי ה' אתו. וכדאי הוא להציל לו מרעתו. ורפא ירפא ומחץ מכתו. ואיידי דחביב להו כל א' קודם את חבירו. והכל מורים כי המלך חפץ ביקרו. וישנו את טעמו בשנוי החוזר לעקרו ואשתני למעליותא:
ורובם ככולם הבאים להתפלל על טובם. נענים מן השמים במשאלות לבם. ויען יצחק
ע'ט דודים. יצאו גדודים. אחים ידידים. התכבדו מכובדים. אדם גדול השי'ח דברים כלפי מעלה שיחה נאה שיחת דג'לים דגול מרבבה. דגלו עלי אהבה. אח'י יפ'ת הגדול. מעוז ומגדול. ויהי השמש באה עד שלא שקעה שמשו של רבינו אבינו רוענו האיר וזרח ונצר משרשיו יפרה. כאז'רח רענן מתערה. רופא אומן יקרא. האי רב אח'א משב'חא. אחינו ושר'נו. קטנו עבה ממתנינו. חמדת לבבנו ח"ק לישראל הרב כתר שם טוב נר"ו שמו נאה ויאה לו מר בדיק בשמא. כי ה' יתן חכמה. אשר בתוך זמנו. נטע אהל אפדנו. ועמד על כנו. למצוא עיו'נו לשנו'ת חדושי הלכות. שמורות וערוכות. בן רבי חיי'א נפק לקריי'תא:
יושב בשבת תחכמוני. ידענא ביה בנחמ'ני. וחבר הק'ני. קנה שם טוב לעצמו מיראי ה' וחושבי שמו. ברוך שככה לו בעולמו. שמו ידוע. אילן שהוא נטוע. נטע נעמן. זרוע המיומן. אשר זרעו בו למינהו. ממנו הוא כמעשהו. דולה ומשקה מתורתו. ומתנהג בחסידותו. ובלישנא דניחותא: :
ואני אברך ברכת הדיוט קל'ה כמות שהיא מגן אבות יהיה בעזרו. ושמרו כרועה עדרו. ברכות לעד תחדהו. וכבוד והדר תעטרהו. יגדל תורתו. ויקר תפארת גדולתו. והחוט המשולש לא במהרה ינתק לי הנפש גם לי לבב. ית'ר יתר'ו חוב'ב. אח'י נוע'ם ואח'י טג'ב. גם ה' יתן הטוב. ברא כרעות'יה אח'י הו'ר כ"ן שלומ'י אמוני. למאן דקרי ותני. יש שו'נה שהוא גולה. צניע ומעלי. גם הוא שתה מעסיס כמו'ני. ידענא ביה בן הימיני. בן פורת יוסף יניק וחכים צורבא מרבנן במאי עסקינן אור זרו'ח זרע קדש. גדולי הקדש. נפשו חשקה בתורה אתא ואייתי מתניתא:
ואני תפלה לנורא ענינה. כיצד צולי'ן את הפ'ה ש'ח בתפלה ובתחנה. למען חייהו. אורך ימים ישביעהו. ידו בצלח'ת. בהלכה דווחת. בבנים ובני בנים. דשנים ורעננים. יתנו יקר. תוספת על העקר. דיתבין ועסקין באורייתא:
ורביעי בקדש אל הנער הזה התפללתי אחינו הקטון בן יכבד אב נטע נעמן. צנצנת המן. אלף עולות יעלה
שלמה אנכי אדרוש מעמו. יהי אלהיו עמו. ואני תפלתי. אל אלהים אשים דברתי. ויעל במעלה ההצלחות. וגם שובע שמחות. ויהיו ימיו דשנים ורעננים. ברוך מבנים. עוד זאת נמטיה מצד א'ם לבינה. תורת חסד על לשונה. מעל'ה אית לה ומפקנא. אשת חבר כחבר. שחברה היוצ'ר כי פי המדבר. היא קדש ומעשיה קדש שנתקדשה במעשיה. כפתוריה ופרחיה. רבת המעלות. גדולה שבגדולות. הרבנית מרת הורתי כי כארץ תוציא צמחה. לזאת יקרא אשה אם הבנים שמחה תנצב"ה לאו כדי נסבה כי בת מלך היא רב פעלים. קדש הלולים. שלשלת יוחסין. ומארי תריסין. מר קשישא. אבן הראשה. כמוהר"ר וידאל ביבאס זלה"ה מצא מין את מינו ונאו'ר. על שפת הא'י או'ר הני נשי במאי זכיין דמסרי נפשייהו. ומנדנרות שינה מעינייהו. ובאקרויי בנייהו. האשה שהיתה קוב'צת כמה גדולים מעשה חיי'א. ואת נפשה החייה. ובשכר זאת תזכה לי"ג נהרי דאפרסמונא דכייה. וכאשר גדלה בניה לתורה אלה תולדות יצחק
ע'ט רצון. ישמרם ה' כאישון. להגבירים והנשיאים. ראשי הקרואים. מיחידי סגולה. מגזע היחס והמעלה. בנן של קדושים. גזע ישישים. בני היצהר. אגן הסהר. ראשון בקדש משה משה לא פסיק טעמא. אלוף שמ'ה. בנויות ברמה. יעלה מעלה מעלה ובריא עדיף מספק כל מעדני עולם. ובריא אולם. גדול הנאמר באברהם רחימא דנפשאי. רחם רחמתים. כאור החמה שבעתיים. אתה ה' תשמרהו. וכבוד והדר תעטרהו. ברוב הונים. ותפארת בנים. שש ושמח. שקט ובוטח. ואחיהם הקטין אב בחכמה ורך בשנים טובה חכמה עם נקלה. תורה וגדולה. רב אחא'י ורב נהור'אי בר אכהן ובר אוריין. וילבש צדקה כשריין. משמיע ישועה אלהי אבי יהיה בעזרו. והנה ה' נצב עליו לשמרו. כרועה עדרו. בהלו נר'ו. ומתוכם בעין החשמל איש אחד מן הרמ'תים. מיקירי ירושלים. איש חיל רב פעלים. ולו שם כשם הגדולים. רחים ומוקיר רבנן. דאכיל להו משופרי שופרי וממלא גרונן. איש נבון וחכם רם ונעלה. לשם טוב ולתהלה. כהה"ר יהודה הלוי ני"ו בן לאותו צדיק. בוצינא דנהר'א. אספקלרייא המאירה. עטרת זהב גדולה. תורה וגדולה. דפקיע שמיה. ונהורא עמיה. הרב הכולל. ענותן כהלל. אין גומרין עליו את ההלל. חק לישראל כמהה"ר יצחק הלוי זלה"ה. אשר לפנים בישראל היתה אור הורתו זורחת בעי"ת ג'יבאלטאר יע"ה ואת לרבות זרע ברך טובים השנים. תאוה לעינים. יהיו כמנשה וכאפרים. ויזר'ח יצחק כאור החמה שבעתים. ואת שלמה אחיו והבנות בנותיו כלם שוים לטובה יחד כלם ישאו ברכה. מאת ה' אלהי עולם. מתעלת הברכ'ה העליונה. בואו ונחזיק טובה לאיש יהודה אשר העיר ה' את רוחו. ידעתי את האיש ואת שיחו. אומרים מקצת שבחו. אשר קם ויתעודד בקימה שיש בה הדור לזלזל זהב מכיסו. ולתת לכסף מוצא למען דפו'ס הני ספרי דרבי א'ב ה'ו קפץ ונכנס לחנותו של בשם. וקלט כל ריח טוב משם. משחא דאפרסמון. שמן ערב וקנמון. קרב לגבי דיהנא ואדהן. ול'ו זכר ש'ר רחימותא דאבהן. יוצא כשהוא מבושם לשוק ריחו נודף שושנים שו'שן ערות לכל באי עולם. הן צדיק בארץ ישולם. אשר נדבה רוחו אותו לעשות דפ'יסה לאחר מיתה. להוציא לאור תעלומה האי תורי'תא. לעלוי נר"ן של אשתו אשת נעורים רבות המעלות והמרות. אשת לפיד'ות. ותעש בחפץ כפיה. צדקה ומרפא בכנפיה. גומלת חסדים טובים. לרחוקים ולקרובים. אשת חיל עטרת. כל שהיא תפארת. צדק מלאה ימינה. ותורת חסד על לשונה. הכה"ץ מרת אסתר המלכה בת אב'י חי'ל בתו של שם הגביר ונעלה. לשם טוב ולתהלה. כה"ר יצחק בן עולייל ז"ל. ראו מה הבריות אומרים עליה. ויהללוה בשערים מעשיה. ואס'ף צי'ף אשר בקרבו התאוו תאוה לכל העם המתאוים ללחמה של תורה. שערי אורה. לקיים מלי דאבות במו'טב תלתא להעלותם. על משבח הדפוס בעט ברזל ועופרת. לבל תהיה האמת נעדרת. להוציא לאור הספרים הנכבדים והנחמדים האלו האי תוריתא דנהמא. לשמו ולשמה. להיות פתו מצויה. כי הכל צריכין למארי חטייא. להשביע רעבים ובוצע אכולא שירותא:
לאיש אשר אלה לו. ישלם ה' פעולו. וישיב לו את תגמולו. עץ חיים היא למחזיקים בה מגנא ומצלא. אגרא דכולא. כי בצל החכמה בצל הכסף והעושר והכבוד בחיי אריכי. ובבני סמיכי. סמוכין דרבנן. ובצל שדי יתלונן. וזכות הרב המחבר אבינו אב הרחמן זיע"א יהיה בעזרו. והיה אדירו. ברך ה' חילו. הללוהו כרוב גדלו. ובשכיר יקוה פעלו. ברכה אחרונה. בא יבא ברנה. ויברך את יוסף זה המעתיק בר ברתיה של הרב המחבר זלה"ה. עשה מלאכת ה' באמונה. בדעת ובתבונה. מעתיק בין הדבקים. זה יכתוב ידו בראשי פרקים. סופ'ר ויודע שטר'נו ספרי דווקני. והוא יתן מעדני. זך וישד פעלו. ועפרות זהב לו. ולמאי דאתינא עלה יחד באחוה אבות ובנים. דשנים ורעננים. יתברכו מפי עליון כחמר טב דיתיב על דורדייה דדרי על חד תלתא:
והוא עומד עליהם. בעבור יחולו על ראשיהם. כל מלי דברכות כי בירך יצחק
ע'ט צאת המלכים מאן מלכי רבנן. ואנהו עדיפי מינן. והכי נקטינן. מה נכבד היום בהגלות נגלות אור יקרות. אור שמש כי יהל. עלו'ת ינהל. היום הזה יום בשורה הוא האיר ובא את בש'ר במדב'ר בערב'ה. כי האיר וזרח אל עבר פנינו:
פרק כל כתבי הקרש. אשר באו מארץ הקדושה תוב"ב. הציי'ף והספר ירדו כרוכין. מטיבין לו ומאריכין. לא בתבן ולה במוכין. צוף דבש אמרי נועם אמירה נעימה כתיבה יהיבה. מעולפת ספירים. בפרק אלו נאמרים. על ער'בים בתוכו רצוף אהבה שאינה תלויה בדבר בדעת ובמזמה ובלישנא דצחותא:
ועטרת מלכם בראשם. גדול אדוננו תנא ירושלמאה ראשון לציון הוא ובית דינו של שם. והרב הגדול. מעוז ומגדול של ק"ק אשכנזים נר"ו. ורבני מערבה החונים בתוכה.
ירושלים דדהבא. תוב"ב. וכל רבני עיר הקדש חברון תוב"ב. וכל רבני עיר הקדש העומדים על הפקודים על צפ'ת הא'י או'ר תוב"ב. וכל רבני עיר הקרש טבריה תוב"ב. והרב הגדול מעוז ומגדול שבעיר תהלה נא אמון יע"ה. ישמרם צורם כאישון בת. הלא היא ברב'ת. והאר'ש הנה רחבת. ירום ויגביה כוכב מערכתם. ויאריכו ימים על ממלכתם. ויפלטם מרשעים ומכל צרה ועקתא:
ראו כי אורו עיני בראות ילדיו. מעשה ידיו. עשה את כל הכבוד הזה כב'ר נפתחו השמים. נקי כפים. ואמיץ מתנים. אלהים ראיתי עולים מן האר'ש אר'ש העליונה. קריא'ה נאמנה. אשר יצאו לקראתו חבל נביאים. תנאים ואמוראים. כלם נתנבאו בסגנון אחד מסכימי'ם ומעריבי'ם. יצאו לעזרת ה' בגבורים ואורח צדיקים. כאור נוגהים מלאים זיו ומפיקים. נוג'הים בעדותם. וגם ער'ב רב עלה אתם. אור זרוח במסלותם. רבנן סבור'אי אור במושבותם. עשו אשו'ר בדבריהם אישו'ר כולל ואישו'ר מוסיף אישו'רא דרבנן. כל מלתא דאמור רבנן. המה באו בית לח'ם במת'ק ודש'ן חלק אלוה ממעל לחש'ב לדידי חזי זבת חלב ודבש דארץ ישראל. ויש עור לאל. ויאכלו מפרי דרכם. ואכלו את חקם. ספרא וספרי ותוספתא:
ואני תפלתי תפלה לעני. מציל עני יקיים לנו את כל חכמי ישראל והיו למאורות להאיר על הארץ ומגן אבות יהיה בעזרם אלהי אבי אברהם ופחד יצחק
ע'ט התפלה ומצלינן האידנא. בשפל קול התחנה. אנת מלכא עלאה. אל ימעט לפניך את כל התלאה. אשר מצאה לשארית הנמצאה. וקרא אליה את הקריאה. על הגאולה ועל התמורה. כי אין זולתך לגאול ולקבץ שה פזורה. שובנו אלהי ישענו. והופע והנשא עלינו. לראות בבנו'ת הארץ דוד מלך ישראל חי וקיים יבא אליהו ויאמר ה'ן משיח לישראל. פודה וגואל. ייתי ונחמיניה ונזכה וניתיב בטולא דכופיתא למען ציון לא אחשה אקרא אלוה בכל עת תבנה ותכונן. אף גילה ורנן. אם היום אם למחר. ועשה אל תאחר. ולמען ירושלים ל'ו אשקו'ד בקול רנה ותודה. עוד ישמע בערי יהודה. קול מבשר ואומר בא סימן עליון. כי בנה ה' ציון. סימן טוב תהא לנו ולכל ישראל. ונקומה ונעלה בית אל. ונש'לח לכל עדת בני ישראל גאולה אריכתא:
לזרע אברהם יצחק הנה ארש'י אר'ש חת'ה וצעור'ה. אנא זעירא. אפר כירה. כורע ומשתחוה לכל לומדי התורה. חותם פה טיטואן יע"א בא סימן טוב לחדש שלום בינה טובה אתן שנת לקוח את ספר התורה הזה לפ"ק עיני לשמייא נטלת יקבץ
נדחי ישראל. ויחוס ויחמול וירחם על זרע אשר א'ב ר'ם הוליד הצעיר וידאל בן וואליד ס"ט בס"ד