ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד
הלכות גיטין
א' מי שהוחזק בעיר בשם ראובן בן שמעון וגרש את אשתו באותו שם שהוחזק ואח"ך באו עדים והעירו שמעולם לא נקרא בארצו בשם זה לא הוא ולא אביו ושאל השואל אם זה הגט פסול לכתחי' או אפילו בדיעבד לפי שזאת האשה עמדה ונשאת עיין בש"ות מהריב"ל שהעלה דאם שינה שמו אפשר להתיר ולא תצא ואם שינה שם אביו תצא מזה ומזה ב"ח בתשו' צ' בסוף החלק יעו"ש:
ב' הגרושה נוטלת שכר הנקה במושלם והמורדת החצי וה"ה באלמנה ועיין בס' התקנות סי' נ"ו ונ"ז ובס' זכות אבות סי' ר"ב:
ג' אם חייב הבעל במזונות אשתו כל זמן שלא הגיע הגט לידה וכ"ז שלא נפרעה מכתובתה עיין חוט המשולש דף ב' ע"ב אות ו'. הרמב"ם פ"ו מה' גירושין הל' ל' מרן סי' קמ"א סנ"ח:
ד' הרוצה לגרש אשתו ואין ידו משגת לפרוע כתובתה עיין חוט המשולש סי' נ"ד דף ל"ב:
ה' בן הצריך לאמו ישאר אצלה אפי' נשאת לאחר ואי' יכולים בני המשפחה להוציאו מתחת יד אמו הרדב"ז ח"א סי' תכ"ט:
ו' הטעם דאין כותבין תירוכין שבוקין בשטה א אחרונה לפי שאין למדין משטה אחרונה וה"ט דאין מדקדקין הסופרים בשטה אחרונה כשכותבין כדת משה וישראל באותיות ארוכות. הרדב"ז סי' תכ"ג וכתב שם שצריך להזהיר לסופר שלא יאריך הדלי"ת והרי"ש לפי שנראת כ"ף הפוכה אבל שאר האותיות כמו התי"ו והה"א אין בכך כלום:
ז' כתב מהר"י מינץ וז"ל שמעתי משם מהר"א ז"ל כל שמות שיש להסתפק אם יש לכתוב לבסוף א' או ה"א שיש לכתוב בה"א כגון אושעיה עקיבה שמריה סעדיה או כיוצא בזה ואמר שבמקרא לא נמצא שום שם אלא שסופו ה"א עכ"ל:
ח' כתב הרב חיים שאל בסי' ע"ד אות ל"ו דמי ששלח גט לאשתו מע"א אינו יכול לישא אשה עד שיהיה קרוב לודאי שהגיע הגט לידה כמ"ש סי' קמ"א סנ"ח וכן משמע מתשו' ג"ור י"ד כלל ג' סי' ד' וכ"מ מתשו' מהרש"ל סי' ד' וכ"ג מתשו' הרב המבי"ט ח"א סי' ר"י ועיין סי' יד אהרן א"ה סי' א' הגהב"י אות כ"א:
ט' בענין אם הבעל עצמו מוליך הגט לאשתו למ"א מרן בב"י הביא משם א"ח בסי' קמ"א דף קכ"ד ע"ב לשון השליחות שטר הולכה כשהבעל עצמו מוליך גט לאשתו בעיר אחרת יעו"ש ופסקו מור"ם בהגה בסי' קמ"ב סי"ד:
והרב מהר"ם ן' חביב בסי' קכ"ז ס"ק י"ב כ' וז"ל כ' בתשו' הרדב"ז סי' רע"ד דהבעל עצמו שהביא גט ממ"ה למוסרו לאשתו שזמנו קודם לנתינתו יש מי שהורה דאין להכשירו אלא ע"י שליח והוא ז"ל סתר את דבריו והעלה דכל גיטין הבאים ממ"ה אית להו קלא ויכול הבעל לגרש ע"י עצמו יעו"ש. ואין דבריו מוכרחים בעיני עכ"ל. מוכח מדבריו דס"ל דאין להכשיר אלא ע"י שליח. ובסקי"ג הביא משם הרשב"א והרא"ש דאי אתרמי שלא נמסר הגט ביום שנכתב תו לא מתכשר האי גטא אם לא ע"י שליח להולכה דאית ליה קלא. וטעמא הוי דילמא אתיא למטרף לקוחות מיום הכתיבה. א"נ שמא יחפה על בת אחותו וכמ"ש התוס' בגיטין די"ז ע"ב ע"ש שתירץ ב' תירוצים על מאי דאמרינן כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וכו' והרא"ש והרשב"א ור"י והטור הכריעו כתירוץ ב' שכתבו דמסתמא מיד אחר הכתיבה מוסרו לידה דלפ"ז אם נתאחרה הנתינה אין לו תקנה כ"א ע"י שליח דאית ליה קלא כמ"ש. עוד כ' שם דהרמב"ם ס"ל כתירוץ א' של התוס' דכיון דמוסרו לה בפני עדי מסירה מפקי ליה קלא ואין צריך על ידי שליח. ובסימן קכ"ז ס"ה כתב מרן וז"ל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא שישלחנו לה ע"י שליח ע"כ. וכ' שם הגט פשוט סקי"ד וז"ל נקט לשון שלילה למעוטי שלא ימסרנו לה על ידי בעלה ונסמוך אעדי מסירה דמפקי להו קלא וכו' דלא שייך למי' קלא אלא כשמגרש על ידי שליח וכו' ושהדבר במחלוקת שנוי דלר"י והרשב"א והרא"ש והר"ן והטור לא התירו אלא ע"י שליח והרמב"ם והרמב"ן והעיטור ובעל ההשלמה והכל בו הם מן המתירים וכו' ע"כ:
יו"ד שם ג'אמילה כתב בס' ד"מ חא"ה דף קע"ה ע"ד וז"ל ג'אמילא כך נכתב ונעשה מעשה באל"ף לבסוף ע"כ. ובס' יד אהרן כ' וז"ל ג'מילה כ"כ רבינו הגדול מהר"ש הלוי אב"ד בקונטריס הגטין שלו והיינו ממ"ש מהרימ"ט דשם זה הוא נגזר מל' הערביים ופירושו גימול מאת ה' אכל בגיטין שניתנו בב"ד של מהרא"א ז"ל ראיתי ערבובייא שבקצת גיטין כ' ג'אמילה באל"ף בין גימ"ל למ"ם ובה"א לבסוף ובקצת גיטין מילה בלא אל"ף ובה"א לבסוף ובקצת גיטין ג'אמילא באל"ף באמצע ובסוף. ומהר"ש הלוי כתב שפעם א' טעה הסופר וכתב ג'אמילה באל"ף בין גימ"ל למ"ם וה"א לבסוף וסידרו שיכתבו גט אחר דהוי תרתי דסתרן דאם הוא שם לעז לא היה צריך ה"א לבסוף ואם הוא לשון ערבי לא היה צריך א באמצע וכ' שם שמהר"א מוטל ז"ל כתב ג'אמילא באל"ף באמצע ובסוף וכו' ועיין בספר אדמת קדש שכתב שלא כתב מהרימ"ט שהוא ל' ערבי אלא למה שנכתב שם זה בה"א אבל לא לאל"ף שבין גימ"ל למ"ם שדבריו תמוהים עכ"ל. ובספר השמות למהר"ר יעב"ץ בס' ז"א נמ"ך ג'אמילה בה"א לבסוף יעו"ש:
י"א כ' הכנ"הג דף קפ"ה ע"ג אם המגרש מוציא את אשתו משום שם רע או נדר או משום אילונית יאמר הרב למגרש שאי' רשאי להחזירה:
י"ב יחקור החכם המסדר אם המגרש והמתגרשת הם גדולים בשנים:
י"ג שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר א' אין מגרש הא' אלא בפני חבירו:
י"ד אף אם הבעל הוא מהכופין לגרש או השביעוהו לגרש מפני שהיה מהכופין להוציא אפי"ה יש לבטל המודעות: