אור ברסלב
ויאמר יצחק חלק א דינים נפרדים

ויאמר יצחק חלק א· רבי יצחק בן וואליד

דינים נפרדים

ליקוטים השייכים לחלק י"ד

א' חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר עיין מור"ם בהגה סי' רמ"ב ועיין בש"ך שם ועיין אבקת רוכל סי' רי"ג דף קל"ז ע"ג:

ב' כתב הרב שאגת אריה סי' י"א בדין תולעים קטנים הנמצאים במאכלים ובירקות ברוב מהם בתלוש אם יש היתר לאכול בלא בדיקה וכתב דמותר מטעם ס"ס שמא אין בו תולעים את"ל יש שמא לא פירשו והגם דברוב מהם נמצאים כשיש חזקה כנגד הרוב לא סמכינן ארובא יעו"ש. הטעם דהוי רובא הטעם דהוי רובא בספק כיון שכשנתלשו הו"ל חזקת כשרות סמוך מעוטא אחזקה וכו' ועיין משאת משה י"ד סי' ד':

ג' כתב בס' מחזור קטן דף כ"ו ע"א משם הרב האר"י זצו"קל דהסכמה הם גי' אדנות כמה נהפוך מכה שהעובר על ההסכמה שם ה"ס מכה אותו ע"ש:

ד' אין כה ביד שום אדם להתיר חרמות של אחרים הרשב"א בתשובה ח"ה סי' רמ"ד:

ה' נוסח חרם למוסרים עיין הרשב"ש סימן שנ"ב:

ו' כתב מור"ם בהגה ס"ס רי"ז קהל שגזרו חרם שלא להתפלל במנין אסורים לקרות בתורה דכל דבר קדושה נקרא תפלה וכ"כ שכנ"הג י"ד סימן רכ"ח אות שע"ו משם הרא"ש:

ז' בדין דבר שנהנו לחומרא עיין דברי יוסף סי' מ"ה אי מהני התרה עיין סי' רכ"ח ורי"ד ובבא"הט א"ח סי' תקנ"א ס"ז ועיין שלחן גבוה חא"ח בכללי המנהגים תחילת הספר ובסי' תנ"ג סק"ג ועיין מהרשד"ם סי' פ"ד. ובדבר שהוא פלוגתא ונהגו כדברי האוסר אין להם התרה מהרשד"ם סי' קכ"ט. ובסימן קכ"א כתב דדבר שנהגו אסור משום סיג אם רבים הם אין להם התרה ואם הוא יחיד יכול להתיר ע"י פתח וחרטה. וכ"כ הלק"ט ח"א סי' ק"ג וכ"כ ערך השלחן סי' רי"ד דאפשר שכן דעת מרן ובס' דבר משה סי' ל"ג כ' דע"ב לא אמר מהרשד"ם שאם קבלו סב' האוסרים אין להתיר היינו היכא דאיכא רוב אוסרים או לפחות מחצה אבל אם הרוב מתירים יש לו התרה ואם מצטער ואפשר יבא לידי קצת חולי יש להתיר ועיין כנ"הג סימן רי"ד הג"הט אות י"א:

ח אשה שנדרה בחלום עיין בסי' רכ"ח סי"ו וסי' רל"ד סנ"ו ועיין בס' בית יהודה סי"ד סימן ח':

ט' כתב בס' משפט צדק ח"כ סי' מ"ז בענין דברים המותרים ונהגו אסור דכיון דהוי בל יחל דרבנן ופלוגתא דרבוותא אזלי' לקולא בכל ס' דרבנן. ועיין בתשו' מור"ם סי' כ"א:

יו"ד אין מתירין הנדר עד שיחול מרן סי' רכ"ח סי"ו ועיין עיקרי הד"ט י"ד סי' כ"ג אות ד' ועיין בית יהודה ח"ב סי' ש"ז שכ' דברדבר שלא הוציא מפיו אלא שנהג כן א"צ התרה רק מדרבנן ומטעם זה התיר להתיר לו קודם שיחול וכ"כ ערך השלחן י"ד סי' הנז"ל וכתב דה"ה למנדה עצמו על תנאי:

י"א אם מותר ליקח מה שהתנדבו הגוים לצורך ישראל עיין זרע אמת ח"ג י"ד סי' קי"ב ועיין הלקט:

י"ב עמ"ש מרן בסי' רפ"ו השוכר בית בח"ל פטור ממזוזה ל' יום כתב בס' שיורי ברכה שאם בא לקבוע מזוזה בתוך ל' יום דאי' מברך ועיין עיקרי הר"ט סו' ל"א ועיין לשון למודים א"ח סי' ט' ועיין יוסף אומץ סי' ל' וחק"ל. ועיין בית דוד י"ד סי' קמ"ו בית יהודה י"ד סי' י"ט:

י"ג אם גוי מסיח לפי תומו נאמן במידי דרבנן עיין בס' ברכ"י א"ח סי' תקי"ג שהביא פלוגתא בזה ועיין מרן סי' הנז' ובמ"א שם ועיין בי"ד סי' ס"ט ס"י וסי' קכ"ב סי"א:

ועיין פר"ח סימן ס"ט סק"מ שכתב דדעת מרן ראי' נאמן אפילו במידי דרבנן וכ"כ הרב חיים שאל סימן ע"ד אות מ"א ועיין לעיל ס"ס ט"ו ובט"ז ר"ס שצ"ו ובסימן י"ו ש"ך י"ד סימן קל"ז:

י"ד אין משנין מת"ת של תשב"ר לת"ת של גדולים מ"ש סימן ס"ה שכנ"הג יו"ד סימן רנ"ט הג"הט אות ט' יעו"ש:

ט"ו בענין ההסכמה שלא יעשו האומנים בגדים יותר מהשיעור המוגבל בהסכמה לא לעיר זו ולא לצורך עיר אחרת ואומן א' הלך לעיר אחרת כדי לעשות להם אותה מלאכה שם בעירם אם יש לו רשות לזה. אחר שהטעם שגזרו שלא יעשו לצורך עיר אחרת היינו מפני הרמאים שיאמרו לאומן שהוא לצורך עיר אחרת והוא כדי ללובשו בכאן. וא"כ הכא בנ"ד שהלך לעיר אחרת ועושה להם שם שרי. או נימא שכיון שהוא קבל עליו מכלל הקהל תקנה זו ולא ירד לעיר אחרת להשתקע אלא דעתו לחזור חל עליו חומרי מקום שיצא משם ואין המקום גורם אלא אקרקפתא דגברי מנח:

והנה מרן בב"י י"ד סי' רכ"ח דף ר"ט ע"ג הביא תשו' הרד"ך על הסכמה למגדר מלתא והלכו קצתם מהעיר ואין דעתם לחזור והשיב שאם הפרצה ההיא מצויה שם חייבים להתנהג במה שקבלו עליהם בעירם הראשונה יעו"ש. והגם שיכולים אנו לומר דה"ד במגדר מלתא דהיינו לתא דאסורא. מ"מ היינו לחייבם אפי' אין דעתם לחזור אבל מי שדעתו לחזור עדיין יש שחייב לנהוג במקום שיצא משם אף דבמקום שהלך לשם לא שייך הטעם:

עוד הביא שם מרן תשו' הר"ן במי שהלך ממקום שנוהגים חרם ר"ג שלא לישא ב' נשים והלך למקום שאין נוהגים בזה וכ' שחרם זה אין המקום גורם אלא אקרקפתא דגברי רמי יעו"ש. והנדון היה שאין דעתו לחזור כמבו' בתשו' הנז' במקומה בסי' מ"ח יעו"ש:

גם הרב מהרשד"ם חי"ד סי' קמ"ט נשאל על הסכמה בחרם שעשו ק"ק פטראס בענין המלבושים וכו' והלכו אנשים מק"ק פטראס לליפאנטו וקבעו דירתם שם. והביא תשו' הר"ן הנז' ותשו' הרד"ך וכ' ע"ז שאין לטעות בדברי הרד"ך ולומר דה"ד במגדר מלתא שהרי מתוך לשונו והטעם שכתב באותה תשו' מוכח דל"ד מגדר מילתא. ומ"ש הרב מגדר מילתא מפני שהנושא שנשאל עליו כך היה. ומסיק וכ' דכל שקבלו חרם על דבר א' אין המקום גורם אלא אקרקפתא דגברי רמי. עוד הביא שם תשו' מהר"מ אלשקר בהסכמה שקבלו עליהם בחומרו' לעשות יום פ' פורים והעתיקו דירתם איזה יחידים מן העיר. וכ' שכיון שהחרימו וקבלו עליהם ההסכמה ליכא למימר דמשום דיצאו מן העיר נקרע גזר דינם לפי שחרם זה אקרקפתא דגברי רמי וכו' יעו"ש שחלק בין נד"ז דהסכמה בחרם למוגרמתא דאכל ר' זירא מפני שהיה דעתו להשתקע:

הן אמת דהריב"ש ז"ל בסימן תש"ו כ' שאם ירד להשתקע אי' חייב לנהוג בחומרי מקום שיצא משם אף שהיתה הסכמה בחרם יעו"ש. וכ"כ הגאון מהרא"ם בתשו' ח"א סי' י"ג:

שוב מצינו להכנ"הג י"ד סי' רי"ד הגהכ"י אות י"ג שהביא תשו' הרב מהר"מ אלשקר הנז' וכ' וז"ל וכ"כ בתשו' הביאה רבינו המחבר בסי' רכ"ח וכ"כ הרד"ך וכו' וכ"כ בתשו' ב"י להרב מהר"א קפסאלי והרדב"ז השיבו וז"ל הריני מסכים א"ל מה שכתבת זולת אם עקר דירתו משם אם לא פי' בשעת התקנה בהדייא ע"כ ובתשו' כ"י ראיתי שדעתו כדעת הר"ן וכל סייעתו וכו' ע"כ. ובסי' רכ"ח הגהב"י אות ק"ף אחר שהביא דברי מהר"מ אלשקר כ' וז"ל וכן מדברי משפטי שמואל שאף דעת מהרש"ך כך דאפי' במילי דלאו מגדר מילתא אינם מסולקים מן החרם וכו' ע"כ יעו"ש שהביא פלוגתא בזה:

ומרן בש"ע סי' רכ"ח סכ"ט כ' וז"ל יש מי שאומר שאם קהל א' עשו הסכמה בחרם למגדר מלתא והלכו קצתם לעיר אחרת לדור ואין דעתם לחזור אם הפרצה ההיא מצויה שם חייבים להתנהג בגדר שקבלו עליהם בעירם הא' וכו' ע"כ. מוכח מדבריו שהבין בדברי הרד"ך שמשם מקור דין זה דדוקא במלתא דמגדר מילתא הם חייבים ומ"מ הרי כ' הש"ך שם סקפ"ד וז"ל ואין דעתם לחזור כלומר אע"פ שאין דעתם לחזור וכו' אבל אם דעתם לחזור אע"פ שאין הפרצה מצויה שם חייבים להתנהג בגדר ההיא כמ"ש בא"ח סי' תקע"ד דחייב לנהוג חומרי מקום שיצא משם כשדעתו לחזור עכ"ל:

בס"ד

תוכן העניינים

ויאמר יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה