וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן לג* - הלכות שריפה
כיבוי שריפה בימינו
יא. אם שריפה פרצה בבית ח"ו, אם השריפה בבית שבתוך בנין דירות מותר לכבות הדליקה או לקרוא למכבי אש כל עוד לא ידוע בבירור שכל דיירי הבנין יצאו מהבנין לב. וכיום יש להתיר אף כשכל דיירי הבנין יצאו מהבנין אם יש חשש שיתפוצץ מיכל גז או שיתפוצצו זכוכיות וכדומה שאז יש סכנה גם לבנינים הסמוכים לג. וגם לפעמים יש חשש שתתפשט השריפה לבניינים הסמוכים.
כיבוי שריפה כשודאי אין סכנת נפשות
יב. אם השריפה בבית פרטי נפרד או במקום שכבר פונו כל התושבים מהאיזור ואין חשש לסכנת נפשות, אין היתר לכבות את הדליקה אף שכיבוי הוא איסור דרבנן, וגם אסור לומר לנכרי לכבות [אלא בתנאים דלקמן], אבל אפשר לעשות אחד מהאפשרויות הבאות:
א. מותר לשפוך מים מסביב למקום הדליקה כדי שהדליקה תכבה כשתגיע לשם, וכל שכן שמותר להכין שקיות מלאות מים שיתבקעו כאשר האש תגיע אליהם והמים שבתוכם יכבו את הדליקה לד.
ב. מותר לרמוז לעכו"ם רמז שלא בלשון ציווי "כל המכבה אינו מפסיד", וכן מותר לקרוא לנכרי למקום הדליקה ולהראות את הדליקה כדי שיבין מעצמו שאם יכבה יתנו לו שכר, אבל אסור לומר לו במפורש לכבות ואף אסור לומר לו אם תכבה לא תפסיד לה.
נכרי שבא מעצמו לכבות שריפה
יג. נכרי שבא לכבות שריפה אין צריך למנוע אותו מזה ואין בזה איסור הנאה ממעשה נכרי כיון שהנכרי רק מונע נזק מן השריפה וגם עושה הכיבוי להנאת עצמו [שמבין שיקבל כסף עבור זה], אבל נכרי שבא לכבות שריפה בהתנדבות רק בשביל הישראל יש למחות בידו שלא יכבה לו.
קטן שבא מעצמו לכבות שריפה
יד. קטן שבא לכבות שריפה צריך למחות בידו ולמונעו מן הכיבוי לז.
הצלת ספרי קודש ומזוזות מדליקה
טו. מותר לומר לנכרי להציל ספרים מן הדליקה אפילו דרך רה"ר, וכן מותר לומר לנכרי לכבות דליקה כאשר יש סכנה לספרים שישרפו, אך במקום שיש עירוב יוציאם מן הדליקה [אם יכול] ולא יאמר לנכרי לכבות את הדליקה לח.
יש המקילים לומר לנכרי לכבות שריפה בכדי שלא תישרף המזוזה הקבועה בדלת, אך אם יש אפשרות להסיר את המזוזה בלי להוציא מסמרים מן הקיר [כגון שהמזוזה אינה קבועה במסמרים אלא רק דחוקה בחריץ שבקיר או שדבוקה בדבק "פלסטי" לקיר (ולא בדבק "סלוטייפ")] עדיף לומר לנכרי להסיר את המזוזה ולא לכבות את הדליקה, וכן במקום שצריך לכבות את הדליקה בכמה מעשי כיבוי עדיף לומר לנכרי להסיר את המזוזה מאשר לכבות את הדליקה לט.
פינוי אוכל וחפצים מבית שפרצה בו שריפה
טז. גזרו חכמים שלא לפנות בית שיש בו שריפה גזירה שמא מתוך בהילותו בפינוי הבית ישכח ויכבה את האש, ולכן מותר להוציא רק מזון ג' סעודות עבורו ועבור בני ביתו, ועבור בעלי החיים שבבעלותו מ [ובבוקר רק ב' סעודות, ואם אכל כבר סעודת שחרית, יציל רק סעודה אחת] מא, ובכלי אחד יכול להוציא יותר ממזון ג' סעודות מב, וכן מוציא כל כלי סעודה מג שנצרך להם. וכן מוציא בידו כל בגד שנצרך לו באותו יום מד, וכל אלו מוציאים רק לחצר המעורבת ולא לחצר שאינה מעורבת מה.
וכתב המ"ב שכיון שיש דעות שלחצר המעורבת [בערובי חצירות] שיש בה תקרה או לחדר אחר בבית מותר להוציא כל דבר ולא רק לפי ההגבלות הנ"ל, אפשר שיש לסמוך עליהם להקל כיון שהאיסור רק מדרבנן, ולפי זה אפשר שיש להקל להוציא כל דבר לדירה של שכן אם יש עירוב חצירות [או עירוב כללי כשר של האיזור] מו.
ובגדים שלבוש בהם יכול להוציא כמה שרוצה בלי הגבלה ואפילו לרשות הרבים מז.
וכתבי הקודש [מזוזות ספרים תפילין וכיוצא באלו], מותר להוציא גם לדירה של שכן בלי עירוב חצירות אך לא לרחוב [אלא א"כ יש עירוב כללי כשר באיזור] מח.
פינוי אוכל וחפצים על ידי אנשים אחרים
יז. אנשים אחרים שאינם בהולים מן הדליקה יכולים להוציא כל דבר מהבית כיון שאינם בהולים כל כך, ובתנאי שמוציאים עבור בעה"ב [ולא עבור עצמם], ואסור לבעה"ב לבקש מהם שיוציאו עבורו אלא שאם רוצים מעצמם להוציא, יכולים מט. אבל שכנים מהבנין אינם בכלל היתר זה כיון שנחשבים לענין זה כבית שהדליקה בו שגם הם בהולים, ושכנים מהבנין הסמוך אף שבהולים מעט יכולים להוציא כל דבר נ.