וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן טז* - חבלה ונטילת נשמה
כללי חבלה ונטילת נשמה
יד. אסור להרוג כל בעל חי כט, וכן אסור לחבול בכל בעל חי, שכל הוצאת דם מגוף בעל חי הוא נטילת הנשמה שבאותו מקום ל. ולכן אף בעצמו אסור לחבול.
ואם חובל באדם כדי לצערו דרך נקמה, נחלקו הרמב"ם והראב"ד אם איסורו מדאורייתא או מדרבנן לא.
קילוף גלד ומציצת דם שבין השיניים
טו. אסור לקלף גלד של מכה אם ודאי תצא טיפת דם משום כך, וכן אסור למצוץ דם שבין השיניים, וכן אסור ללחוץ ולכווץ פצע אם ודאי תצא טיפת דם מחמת כך, וכן אסור להניח על מכה משחה או תרופה השואבת את הדם מהמכה. לב
הוצאת קוץ ונקיבת מוגלה
טז. מי שתקוע לו קוץ בבשרו והקוץ מכאיב לו יכול להוציא את הקוץ בזהירות אם אין ודאות שיצא דם.
ואם אי אפשר בשום אופן להוציא את הקוץ בלא שיצא דם, נראה שגם כן מותר להוציאו אם יש צער שהקוץ תקוע לג.
מוגלה המכאיבה לאדם מותר לנוקבה ביד כדי שהמוגלה תצא ואע"פ שודאי יֵצא מעט דם המעורב עם המוגלה. לד אבל אסור ללחוץ ולהוציא דם נוסף על הדם שבלוע ומעורב בתוך המוגלה. לה [ואם כוונתו בנקיבת המוגלה כדי לפתוח פתח לאויר אסור גם לנוקבה].
נצרר הדם
יז. איסור חבלה הוא גם בנצרר הדם תחת העור לו [ולא יצא החוצה]. ויש להיזהר שלא לגרום לזה.
בעל חי שאינו פרה ורבה
יח. אסור להרוג כל בעל חיים בשבת, ובשו"ע כתב שמותר להרוג כינים כיון שבעל חי שאינו פרה ורבה וגם אין הוייתו מן העפר מותר להורגו לז, אך כינים שלנו כן פרים ורבים ואסור להורגם לח.
פתיחת ברז והליכה על בעלי חיים
יט. יש להיזהר שלא לעשות מעשים הגורמים בודאי למיתת בעלי חיים. ולכן אסור לפתוח ברז במקום שיש בעלי חיים [נמלים, זבובים] כשודאי ימותו על ידי כך, ולכן יסלק את הזבובים שרואה לפני שפותח את הברז, וכן אסור ללכת במקום שודאי יהרוג בעלי חיים בדרכו. אבל כשאין לו שום ענין בהריגת בעלי החיים יש להתיר בשני המקרים הנ"ל לט.
ריסוס קוטל חרקים
כ. אסור לרסס קוטל חרקים בשום אופן אף אם אין ודאות שימותו החרקים ממנו. מ [אך אם אינו מתכוין להמיתם אלא רק לסלקם מלפניו, מותר אם מרסס חומר חלש שאינו בהכרח ממית. ודע שלמעשה כיום כמעט לא שייך דין זה מפני שכל החומרים חזקים מאוד והורגים מיד ואסור לרסס אותם על החרקים גם אם החלון פתוח. ולענין ריסוס בחדר אחר- עיין בהערה. ודע עוד שלא קיימים שום חומרים שגורמים לעילוף החרקים או להרדמתם או לעיוורונם, אלא כל החומרים הורגים מיד בודאי, ולכן אין מקום להיכנס לדיון על חומרים כאלו].
הריגת בעלי חיים העוקצים או נושכים
כא. דין בעלי חיים העוקצים ונושכים מחולק לשלש דרגות: א. בעלי חיים שאין במינן ניצוד שנשיכתם מכאיבה קצת- כגון יתושים- נתבאר דינם לעיל בסעיף ח' [אסור לצודם ואסור להורגם אלא אם כן נמצא על בשרו (ועוקצו)] ב. בעלי חיים שנשיכתם מכאיבה מאוד אבל אינה מסוכנת- כגון נחש לא ארסי- מותר לצודם ולהורגם אם רצים אחריו לנשכו אבל אם אינם רצים אחריו לנשכו אסור. וכן מותר לדרוס בעלי חיים כאלו ברגליים באופן שנראה כלפי חוץ שהולך לתומו אף שבאמת מתכוין לדורסם מא, ועיין בהערה. ג. בעלי חיים שנשיכתן מסוכנת ועלולה להמית- כגון נחש ארסי וכלב שוטה- מותר להורגם גם אם אינם רצים אחריו ואף אם בורחים מלפניו מב.
הריגת בעל חי במקום צער
כב. במקום צער גדול הורו הפוסקים שאפשר להתיר הריגת בעל חי המצערו [וכנ"ל בסעיף כ"א], ולכן אפשר להקל להרוג תולעים הנמצאים בפי הטבעת של ילדים ומצערים אותם מאוד, וכן אפשר להקל להרוג בעלי חיים עוקצים אם יש באזור רבים מאד כאלו ומצערים מאוד. אך בצער רגיל אין להתיר הריגת בעל חיים, ולכן אין להתיר הריגת מקק המפחיד את בני הבית. ועיין לעיל סעיף ח' מג.