צוואה וירושה · דיני צוואה וירושה
א) סדר כתיבת הצוואה המועיל ביותר - יש לכתוב את הצוואה בפני בית דין תלמידי חכמים, שיהיו גם העדים על הצוואה, ויהיו אחראים על כך שהצוואה מנוסחת על פי כל תנאי ההלכה ע"פ חוקי התורה חובה להקנות למוטבים בקנין המבטא גמירות דעת מוחלטת. וכן כשרוצה לעשות "קנין מהיום ולאחר מיתה", כלומר ה"גוף" [לדוגמא: דירה] ניתן כבר מהיום, ואולם אין לכך כל משמעות מעשית בחיי המוריש, כי ה"פירות" [כלומר זכות הדיור וזכות ההשכרה וכו'] ניתנים רק "לאחר מיתה". וגם ממתנת ה"גוף" יוכל המצווה לחזור בו עד שעה אחת קודם מיתה. כך שהוא יכול לנהוג בנכסיו מנהג בעלים לכל דבר כל ימי חייו וחוץ מזה ישנם חלקים בעיזבון שלא ניתן להקנותם "מהיום". חלקים שאינם שלו, אלא הוא עתיד לרכוש במהלך החיים לאחר כתיבת הצוואה, או הלוואות שחייבים לו ואינם ברשותו בפועל. עי' שו"ע חו"מ סי' רי"א ס"א "דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה. והרי הוא כדבר שלא בא לעולם". ועי' בשו"ע חו"מ סי' ר"ט ס"ד לכן יתייעץ עם תלמיד חכם כיצד לעשות זאת . .
ב) כשאין צוואה - כאשר המוריש לא כתב צוואה, ישנן הלכות ירושה על פי התורה, ואסור לפנות לבית משפט על מנת לקיים צוואה על פי ה"חוק" בלבד על פי דיני ירושה של תורתינו הקדושה קיי"ל ירושה ממשמשת והולכת עד ראובן אחרון הצאצאים כמבואר בשו"ע חו"מ סימן רע"ו ואילו על פי חוקי המדינה יש סדר ירושה אחר עד כדי כך שיש מצבים שהמדינה יורשת וידוע כמה צער וסבל ומחלוקות נגרמו למשפחות הנפטרים מחמת הירושה והרבה כספים זורמים לבתי משפט ולעורכי דין, אבל על ידי כתיבת הצוואה התקיפה על פי דיני תוה"ק היתה הירושה מתחלקת על פי רצונו של הנפטר, וכשאין צוואה אז התורה נתנה כללים מהו סדר הירושה וכל זה נעשה על מנת להועיל לנשמתו של הנפטר ולכן יש ערך גדול ליורשים כהלכה, ולא על פי חוקים השונים מדיני התורה. עיין בקובץ מקבציאל חלק ט. .
ג) חלוקה על פי החוק - החוק נוגד את ההלכה בהרבה סעיפים בחלוקת הירושה וכל מה שנקבע בירושה על פי "החוק", בניגוד לחוקי התורה, נחשב ע"פ התורה כגזל לכל דבר על פי חוק המדינה הירושה מתחלקת שלא על פי חוקי התורה, ובאופן זה מתעוררות הרבה בעיות אחר מותו של המוריש ובפרט כשנפטר באופן פתאומי ואילו היה כותב צוואה היו נפתרות בעיות ואחת הדוגמאות שעל פי החוק יורש הבן המאומץ כבן לכל דבר מה שאינו העל פי ההלכה וחלק מהשינויים הבולטים בין חוקי התורה לחוק המדינה הם: א. ע"פ חוקי התורה הבן יורש ולא הבת. ב. הבעל יורש את אשתו ואילו אשה כלל אינה יורשת את הבעל. וע"פ חוק המדינה קיימת ירושה הדדית. ג. ע"פ חוקי התורה היורשים הם רק קרובים ביולוגיים, ואילו ע"פ חוקי המדינה אפילו אשה זרה שחיה עם הנפטר יורשת. ואמנם יש פרטים נוספים אך אכמ"ל. .
ד) צוואה מבלי ידיעת הבעל - אין אפשרות לאשה לרשום צוואה מבלי ליידע את בעלה, ואם עשתה זאת אין ערך לצוואתה כל מה שיש לאשה שייך לבעלה ולכן אינה יכולה להחליט על נכסים בלי ידיעת בעלה ובלי הסכמתו לכך עיין בשו"ת שערי ציון חלק ב סימן ב, וע"ע בחת"ס בחלק חושן משפט סי' קמ"ב דן באשה שכתבה צוואה בערכאות וסילקה לבעלה מירושתה והכריע שלא זכו יורשי האשה. .
ה) זכות חזרה - ראוי תמיד להשאיר סעיף בצוואה שישאיר אפשרות שינוי אופן החלוקה או אפשרות לבטלה בכל עת שירצה פעמים רבות הורים מתחרטים על אופן החלוקה של הירושה בגלל התנהגות בלתי הולמת של אחד הילדים, ולכן כדי שלא יהיה מהצועקים ואינם נענים, ישאיר לעצמו אפשרות לחזור בו בכל זמן שירצה. .
ו) אמירה בעל פה - אין הבדל אם האמירה מוקלטת בוידאו או נאמרה מול עדים. כדי שהצוואה תקבל תוקף הלכתי יש להתייעץ עם תלמיד חכם מהו האופן המועיל שאפשר לומר צוואה בעל פה יש מקרים שאמירה אינה מועילה כאשר מצווה באופן שאינו מותר על פי ההלכה כמובא בשו"ע חו"מ סי' רפא סעיף א' אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו, ולא לעקור הירושה מהיורש, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע, בין על פה בין בכתב. לפיכך האומר: איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום. איש פלוני יירשני, במקום שיש לו בת, בתי תירשני, במקום שיש לו בן, לא אמר כלום, וכן כל כיוצא בזה. אבל אם היו לו יורשים רבים, כגון בנים רבים או אחים או בנות, ואמר כשהוא שכיב מרע: פלוני אחי יירשני מכלל אחיי, או: בתי פלונית ירשני מכלל בנותי, דבריו קיימים, בין שאמר על פה בין שאמר בכתב. אבל אם אמר: פלוני בני יירשני לבדו, אם אמר על פה דבריו קיימים. .
ז) שבועה - אין ירושה מכח שבועה אלא רק באופן המועיל לפי ההלכה. ולכן הורים שנשבעו לתת ירושה לבן ולא עשו זאת כהלכה, אין ערך לשבועתם אפילו שנשבעו לפני שני עדים כנ"ל שדינו שנשבע על מה שמחוייב מדין תורה שאין שבועתו חלה. .
ח בלשון מתנה יכול לתת כרצונו - כשכותב בשטר הצוואה שנותן מתנה מנכסיו לילדיו יכול לתת כרצונו לבכור או לבנות ולכל מי שירצה כן נפסק בשו"ע חו"מ סי' רפא סעיף ז אין כל הדברים הללו אמורים אלא כשאמר לשון ירושה; אבל אם אמר לשון מתנה, דבריו קיימים. לפיכך המחלק נכסיו על פיו כשהוא שכיב מרע, וריבה לאחד ומיעט לאחד, והשוה להם הבכור או שנתן למי שאינו ראוי ליורשו, דבריו קיימים. ואם אמר משום ירושה, לא אמר כלום. עיי"ש ולכן ויתייעץ עם ת"ח כיצד יכתוב זאת באופן המועיל. .
ט) שטרות נוספים - הצוואה המאוחרת ביותר היא הקובעת, ולכן אין ערך לשטר שכתוב בו חלוקת ירושה חלקית לאדם מסויים, אלא רק לצוואה האחרונה שנעשתה כהלכה אלא אם כן כתוב בשטר שקיבל מתנה מהמוריש כל עוד שהיה בחיים כל אדם יכול לקבל מתנה מחיים נכס או ממון ולכן יורש שמוציא שטר שקיבל מהוריו נכס במתנה מהם כל עוד שהיו חיים הרי זכה בזה, (כאשר המתנה נעשתה על פי כל כללי הנתינת מתנה המובאים בהלכה). .
י) ירושה דאורייתא - גם הרוצה לחלק את עזבונו באופן שווה רצוי להנחיל לבנים לבדם חלק מסוים ומכובד, כמו ספרי קודש וכלי קודש, כדי לקיים לפחות בזה דין "ירושה דאורייתא", (ירושה כרצון התורה) כי בהנחלת הנכסים כדין התורה יש תועלת לנשמה בעולם העליון. כי בניו שהניח בעולם הזה, ממשיכים את עבודת ה' במקומו. והם חוליה נוספת בשרשרת הדורות הארוכה. [עי' שו"ע ורמ"א חו"מ סי' רנ"ב ס"א וסי' רפ"ב ס"א ובאגודת אזוב בהקדמה לאלון בכות] .
יא) כתב בצוואה שמוריש לבנות - אין חשיבות לכך כשכתב צוואה בלשון "הריני מוריש לבנותי" שמעיקר הדין אין הבנות יורשות אבל יכול לתת להן מתנה מחיים התורה נתנה כללי ירושה, לכן אין ערך הלכתי לכך שכותב שמוריש לבנות כיון שמתנה על מה שכתוב בתורה שו"ת ויברך דוד סימן שי. אבל כשנותן מתנה מחיים אין כאן הלכות ירושה, ולכן יכול לחלק כרצונו ויכתוב באופן המועיל. ולכן יתייעץ עם תלמיד חכם כיצד לנסח צוואה באופן כזה שיועיל על פי ההלכה. .
יב) ירושת הבנים - מדין תורה אדם שנפטר רק בניו יורשים אותו, ואם יש לו בן יחיד וכמה בנות, הבן הוא היורש הבלעדי לכל הנכסים עיין מה שנפסק בשו"ע חו"מ סי' רעו סעיף א. אבל כבר היו תקדימים בבתי דין שבזמננו שפסקו כי ראוי שהבנים יפצו ויפייסו את הבנות על מנת שלא תגרם מחלוקת בפרט במקום שהבנות טרחו וסייעו בכלכלת הבית של ההורים וטפלו בהם לקראת סוף חייהם. .
יג) בנות יורשות - כשאין בנים ונכדים, וכן במקרה כשיש לאב רק בנות, אז הירושה עוברת לבנותיו וליוצאי חלציהן, ואין אצל בנות משפט הבכורה פסק בשו"ע חו"מ סי' רעו סעיף א שאם אין בנים אלא רק בנות אז הן יורשות ועוד מבואר בגמרא בבא בתרא קכב הבנות שהן נכנסות לנחלה כשאין שם בנים - חולקות ביניהן בשוה, שאין הבת הבכורה נוטלת פי שנים, שנאמר: "וילדו לו בנים", הבנים בתורה הזאת ולא הבנות, שאין דין הבכורה נוהג בהן, וכולן חולקות בשוה. .
יד) נכדים מהבן - אם לפני פטירת האב נפטרו בניו והשאירו נכדים, אע"פ שיש לאב בנות, הירושה עוברת רק לילדי הבן כלומר לנכדים, או לנכדות מהבן אם אין לנכדות אחים כנזכר שם וכתב עוד בערוך השולחן שם סדר נחלות כיצד כתיב [במדבר כז, ח - יא] "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה" וכל יוצאי ירכו של היורש המוקדם קודמין להיורש המאוחר דכמו שבן קודם לבת כמו כן יוצאי ירכו של הבן כשהוא אינו קיים והניח בן או בת או בת הבן עד סוף כל הדורות קודמין לבת המוריש, וכן יוצאי ירכה של בת הבן יהיה מי שיהיה אפילו בת בת הבת קודמין לבת המוריש.עכ"ל. .
טו) ירושת אשה - אין אשה יורשת את בעלה אלא מקבלת את החלקים השייכים לה בנכסים המשותפים. ובנוסף יש לה זכויות נוספות של מגורים, מזונות, כתובה. הכל כפי מה שהתחייב לה בעלה בשעת הנישואים אבל הבעל כן יורש את אשתו בנכסים הקיימים אצלה כפי שנפסק בשו"ע אה"ע סי' צ סעיף א הבעל יורש את אשתו. .
טז) כלכלת הבנות - אפילו שבנות לא יורשות מכל מקום יש לדאוג להן לכלכלה ולדיורין מכספי הירושה עד שיתבגרו או עד שיתחתנו שו"ע סימן קיב סעיף א ואינו מדין ירושה ואינו אלא בנכסי האב כחיוב כלפי אשתו ולא מנכסי יורשים כשלא ירשו מאביהם ועיין פתחי חושן חלק ח פרק יב. סעיף טז והלאה שפירט דינים אלו. .
יז) ירושת בן בכור - הגדרת בן בכור הוא הבכור לאביו אפילו שאמו כבר ילדה לפניו ומדין תורה הוא מקבל פי שנים משאר אחיו ודווקא מחלקו של אביו ולא מחלקו של אמו כתיב בכל אשר ימצא לו ודרשו חז"ל שהבכור נוטל פי שנים רק בדבר המוחזק ברשותו של האב ולא בדבר הראוי לבא לרשותו ולכן אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראוים לבוא לאחר מיתת אביו אלא בנכסים המוחזקים לאביו שבאו כבר לרשותו וכל הירושה המוכפלת היא מהנכסים ומהכסף המזומן שהיו קיימים ונמצאו בפועל ברשות הנפטר בשעת פטירתו כמובאר בשו"ע חו"מ סימן רעו סעיף ו ומש"כ לעניין ירושת האב בלבד כן בשו"ע חו"מ סי' רעח סעיף א אין הבכור נוטל פי שנים אלא בנכסי האב, אבל לא בנכסי האם עכ"ל. ע"ע בערוך השולחן חושן משפט שם. .
יח) ניתוח קיסרי - בכור הנולד על ידי ניתוח קיסרי אינו נחשב לבכור לעניין ירושה אלא דינו כשאר בנים כן מובא בשו"ע חו"מ סי' רעז סעיף זיוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכורים, הראשון לפי שלא נולד, ונאמר: וילדו לו בנים (דברים כא, טו); והשני שהרי קדמו אחר. .
יט) יורש על פי צו בית המשפט - המשתמש בכח החוק לקבל ירושה שאינה מגיעה לו נחשב לגזלן מהיורשים וחייב להחזיר את הגזלה. ואם משתמש בו נחשב לו כמשתמש בנכס גזול מהיורשים. וכן אם מוכר את הנכס יש מקום לדונו כנכס גזול מהיורשים כאשר אין דנים בדיני תורה ופונים לערכאות על מנת לקבל חלק מהירושה שאינו מגיע על פי ההלכה הרי יש בכך גזל גמור כיון שהחלק אינו שלו על פי ההלכה ולכן אפילו אם מתכוון למכור את הנכס שירש הרי דינו כמוכר חפץ או נכס גזול ועדיף שלא לרכוש ממנו. עיין בפתחי חושן הלכות ירושה ואישות .
כ) העברה נחלה מהיורשים - אין רוח חכמים נוחה במקרה שאדם כותב בצוואה שמעביר את כל נחלתו לאחרים ולא ליורשיו. ובכל מקרה שאינו מוריש על פי ההלכה פסק בשו"ע חו"מ סי' רפב סעיף א כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים, אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזכו האחרים בכל מה שנתן להם. ומדת חסידות שלא להעיד בצואה שמעבירין בה הירושה מהיורש, אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה. וכתב שם הרמ"א מי שצוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות, יתנהו ליורשיו כי אין טוב מזה . .
כא) קרן לצדקה - כדאי שכל אחד לפני מותו יצווה להוריש חלק מעזבונו לטובת קרן לצדקה וחסד שתפעל אחרי מותו וזכויותיו יתרבו ממנה כתב באהבת חסד חלק ג פרק רביעי שאדם יעשה קרן גמ"ח מכספו עוד מחייו על מנת שכספו לא יתבזבז לשווא. .
כב) צרכי רבים - היות ויש רבים שגזלו בעבר ואינם יודעים ממי גזלו ואיך יחזירו לכן יפרישו חלק מכספים לעשיית צדקה זיכוי הרבים ושאר מצוות כן כתב בספר גשר החיים וכן כתבו עוד אחרונים שאדם יעשה בחלק בכספו צרכי רבים. .