אור ברסלב
ואהבת כהלכה מכירה וקניה

ואהבת כהלכה

מכירה וקניה

משא ומתן

דיני מכירה וקניה

א) הגדרה של מכירה וקניה - כאשר יש הסכמה ברורה והדדית של שני הצדדים לעשות את ה"עסקה". המוכר רוצה להעביר את החפץ לרשותו של הקונה, וכן הקונה רוצה לקנות את החפץ להכניסו לרשותו כלומר שיש הסכמה לעשות קנין כמבואר במספר מקומות בחושן משפט שרק כשיש רצון וכוונה של מוכר למכור ורצון וכוונה של קונה לקנות נעשה הקנין אבל כל עוד שאין רצון להעביר בעלות או לקבל בעלות אין בכך כלום.

ב) מכירה מושלמת - בנוסף להסכמת הצדדים למכור ולקנות, צריך שיעשו מעשה קניין בלקיחת המוצר, וזאת על ידי קנינים המוגדרים בהלכה כגון משיכה או הגבהה או בכל קנין אחר וכתב בשולחן ערוך חושן משפט סימן קפט ולאחר שנגמר המקח, כל אחד לפי קניינו, אין שום אחד מהם יכול לחזור בו, אפי' לא היו עדים בדבר. .

ג) הפרת תנאי מכירה או קניה - כאשר אחד מהצדדים אינו מעוניין במכירה או בקניה כגון שהמוצר פגום או שנמכר בזול או ביוקר או שאחד מהצדדים הפר את תנאי המכירה או הקניה וכד' אע"פ ששילם כסף ועשה הגבהה של החפץ לא נעשתה העסקה כיון שאחד מהצדדים לא ביצע חלקו בעסקה מתברר למפרע שלא היתה כוונה של העברת בעלות מצד המוכר או שלא היתה כוונה של קנין מצד הקונה ולכן נחשב למקח טעות שכל אחד יכול לחזור בו. שולחן ערוך חושן משפט סימן רלב סעיף א וסעיף ג . .

ד) ביטול עסקה - חז"ל התיחסו בחומרא לאדם שחוזר בו לאחר שסיכם על רכישת חפץ כלשהו כגון: מכונית, בית, או שאר חפצים, ולכן המבטיח שירכוש או ימכור מוצר, יקפיד שלא ישנה בדיבורו במס' ב"מ מח, ע"א והנושא ונותן בדברים - לא קנה, והחוזר בו - אין רוח חכמים נוחה הימנו. הרמב"ם בהל' מכירה פרק ז הלכה א. וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' רד סעיף ז הנושא ונותן בדברים בלבד, הרי זה ראוי לו לעמוד בדבורו אף על פי שלא לקח מהדמים כלום, ולא רשם ולא הניח משכון. וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, אף על פי שאינו חייב לקבל מי שפרע ה"ז ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו. והטעם לכך היות והקונה או המוכר שמחים כשמצליחים למצוא שותף לעשיית עסקת המכירה וכשזה מבטיח ומבטל הרי הוא גורם לשני עוגמת נפש. .

ה) אדם לא אמין - כשסיכמו על מחיר ועל מוצר ולאחר מכן אחד מהצדדים התחרט, נחשב למחוסר אמנה ועליו נאמר "אין רוח חכמים נוחה הימנו" כמבואר בהערה הנ"ל. במס' ב"מ מח, ע"א הנושא ונותן בדברים - לא קנה, והחוזר בו - אין רוח חכמים נוחה הימנו כיון שהשני ציפה לכך בפרט במקרים שדחה קונים אחרים ולבסוף נגרם לו הפסד מסויים עיין שבשו"ע חו"מ סימן רד סעיף א מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים, אף על פי שלא נקנו לו המטלטלים כמו שנתבאר, כל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע. ואפילו לא נתן אלא מקצת הדמים. .

ו) כשעדיין לא סיכמו על מחיר - כשאין הסכמה על מחיר או על טיב או סוג המוצר, מותר לכל אחד מהצדדים לחזור בו ללא חשש כל האיסור הוא שכבר סיכמו על מחיר ובדעתם לעשות עסקא ביחד אבל כל שלא הגיעו להסכמה מלאה כל אחד יכול לחזור בו וכ"כ בפתחי חושן בפרק א סעיף ב. .

ז) לאחר תשלום מיקדמה - כשסיכמו על מחיר, ושילם מיקדמה על החשבון, ואחד הצדדים מתחרט על העסקה, על החוזר בו אמרו חז"ל "מי שפרע מדור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו" כמבואר לעיל במס' ב"מ מח, ע"א וכן בשו"ע חו"מ סי' רד סעיף א מי שנתן דמים ולא משך המטלטלין אע"פ שלא נקנו לו המטלטלין כמ"ש בסי' קצ"ח מ"מ כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע ואפילו לא נתן אלא מקצת הדמים ורוצה לחזור על מה שלא קיבל דמים מ"מ חייב לקבל מי שפרע. .

ח) הבטיח לתת מתנה - המבטיח לתת מתנה לחבירו, אם היא מתנה בסכום מועט, צריך ליתן לו ונחשב למחוסר אמנה אם אינו נותן לו אבל כשהבטיח לתת מתנה בסכום גדול יכול לחזור בו כ"כ בשו"ע חו"מ סי' רד סעיף ח וכן מי שאומר לחבירו ליתן לו מתנה, ולא נתן, הרי זה ממחוסרי אמנה. במה דברים אמורים, במתנה מועטת, שהרי סמכה דעתו של מקבל כשהבטיחו. אבל במתנה מרובה, אין בה חסרון אמנה שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו עד שיקנה אותו בדברים שהם נקנים בהם. .

ט) זכרון דברים - כשעשו זכרון דברים עם חתימה, שני הצדדים אינם יכולים לחזור בהם, אלא אם כן יש הסכמה ומחילה גמורה ברורה של שני הצדדים בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סימן קע משמע שלזכרון דברים יש דין שטר אך יש מקום לומר שאפילו אם הזכרון דברים נחשב לשטר לא קנה כיון שכתב השו"ע סימן קצא ס"ב שבמקרים שצריך כסף ושטר לא קנה עד שיתן כל הדמים אולם כתב הנתיבות סק"ב שאם זקף עליו את שאר הכסף במלוה קנה כמו שנתן את כל הדמים ומכיון שיש לו השלכות על פי החוק ויש בכך סוג של גמירות דעת וקניין לכן יש מקום לומר שאינו יכול לחזור בו, אלא אם כן מחלו אחד לשני מחילה גמורה. .

י) כשמצא במחיר מוזל - כשסיכם על מחיר או על מוצר ולבסוף מצא את אותו המוצר במחיר מוזל באופן ניכר, יכול לחזור בו ואינו נחשב לאדם מחוסר אמנה ברמ"א בשו"ע חו"מ סי' רד סע' יא הביא מחלוקת בדין זה וכתב שיש אומרים שבתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה. וי"א דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור, ואם חזר בו יש בו משום מחוסר אמנה וכן נראה עיקר. וכתב בערוך השולחן שם סעיף ח והאחרונים נסתפקו בזה ומירושלמי משמע כדיעה ראשונה [הגר"א] ונראה דמדינא וודאי אין בזה משום מחוסרי אמנה רק ממידת חסידות עכ"ל. ובשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן רו הביא תשובת ח"ס חו"מ סי' ק"ב שכתב בפשיטות להלכה דבתרי תרעא יכול לחזור, וכתב שם את לשון ערוך השולחן הנ"ל שמידת חסידות שלא לחזור בו. .

יא) כשקיבל במתנה - במקרה ששילם מיקדמה ולאחר מכן נודע לו שקיבל ממקום אחר את המוצר שהזמין ואין לו צורך במוצר נוסף אינו עובר איסור אם חוזר בו עיין בהערה הקודמת וכן הובא בפתחי חושן הלכות קנינים פרק א סעיף ד ע"ע בשו"ת חתם סופר חו"מ סימן ק"ב, וכן בשו"ת מי מנוחות סימן פט. .

יב) פיצוי לכך שחוזר בו - אם הצד שחוזר בו מפייס את השני (כגון בפיצוי כספי) והצד השני מוחל לו, אין כאן איסור כלל כל האיסור הוא משום גרימת צער ועוגמת נפש לחבירו שלא עמד בדיבורו וגרם לו למפח נפש ולכן כשמפצה אותו ושניהם מגיעים לידי הסכמה אז אין בכך איסור. וכן ראיתי שכתב בדבר המשפט סימן רד סעיף ג הדבר תלוי ברצון שכנגדו ואם מוחל לו אין אנו מחוייבים לקללו ע"כ והובא בספר דיני ממונות של הרב בצרי חלק ב ריש פרק רביעי. .

יג) החזרת מוצר - מותר להחזיר מוצר לבעלי עסקים הכפופים לחוקי המדינה ומחוייבים לקבל מוצר עד לשבועיים ימים מיום רכישתו. אבל מידת הגינות היא שלא לעשות כן לכתחילה אלא רק כשבאמת התאכזב מהמוצר כיון שהעסקא מתבצעת על פי חוקי המדינה, גם המוכר וגם הקונה כפופים לחוק להגנת הצרכן והרי הוא כמו תנאי וכל תנאי שבממון קיים. ועצם העסקא מתבצעת בתנאים אלו שיכול להחזיר תוך שבועיים ימים מכל סיבה שהיא ולכן אין בכך איסור מי שפרע, כיון שהוא עומד בתנאי המכירה של המוכר. .

יד) הזמנת מוצר מחו"ל - מוצר שהוזמן מחו"ל באמצעות שיחת טלפון וכד' ושולם בכרטיס אשראי ועבר זמן ולא הגיע אפשר לבטל את ההזמנה ואם לאחר שהכסף הוחזר המוצר הגיע והתברר שהוא התעכב במשלוח הרי יש חובה להחזיר את הכספים למוכר אפילו שהוא גוי בפרט שאם יתגלה לו שהיהודי קנה מבלי לשלם יווצר חילול ה'. ובמקרים מיוחדים שאין לו יכולת לדעת לאן המוצר הגיע אלא אבד ממנו מבלי יכולת אלתור הרי שאין חובה על המקבל להודיע לו אלא במצב שיכול להגרם חילול ה' או במקרה שהמוכר עדיין מנסה לברר להיכן הגיע המשלוח. .

טו) טעות במתן עודף - טעות לעולם חוזרת, ולכן אם לאחר שנעשתה המכירה התברר שהיתה טעות בספירת העודף, יש חובה על המוכר או על הקונה לחזור ולהחזיר את הטעות כן בשו"ע חו"מ סי' רלב סעיף א המוכר לחבירו במדה ובמשקל או במנין, וטעה בכל שהוא, חוזר לעולם, שאין אונאה אלא בדמים אבל בחשבון חוזר. ויש להקפיד להחזיר מיד לאותה קופאית שטעתה שלעיתים הבעה"ב בסוף היום רואה שיש חוסר בקופה, הוא מנכה משכרה של הקופאית ולכן אפילו אם יחזירו לבעל החנות, היא איבדה את ממונה כמבואר להלן. .

טז) קופאית שטעתה - במקומות שקונסים את הקופאית בטעויות שעשתה במשך היום יש להחזיר את הטעות לאותה קופאית שרשומה על הקבלה ולא לבעל העסק פשוט, שהרי היא הפסידה את כספה ולא הבעלים ולכן יש להחזיר אך ורק לה על מנת לקיים מצוות השבת אבידה בשלימות.ואם החזיר לבעלי העסק לא יצא ידי חובה של השבת אבידה, אלא אם הוא התחייב שישיב לקופאית את כספה. .

יז) מטבע מזוייף - אסור להשתמש במטבעות או בשטרות מזוייפים, ואם גילה שיש בידו מטבע או שטר מזוייף חייב להשמידו, אבל במקרה שקיבל עודף ומבחין שהשטר מזוייף יכול להחזירו מיד שיש בכך איסור גזל בין יהודי ובין גוי כמבואר בשו"ע חו"מ סי' רכז סעי' יח וסי' רלא סעי' ג שמטבע שנפסל אסור בשום אופן להחזיקו בבית ואפילו בתור משחק וחייבים להשחיתו משום שכל אחד יכול לרמות אחרים על ידו. וכ"כ בס' משפטי התורה ח"ב סי' מ"ז אות ד' ובבן איש חי שנה א' פ' כי תצא אות ב' ובדרכי משפט כתב ראיתי בקונטרס קיצור הלכות אונאה אות ל' בשם כמוה"ר הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל מי שהזדמן לו שטר כסף מזוייף אסור לו למסור את זה הלאה אפילו אם לא ניכר שזה מזוייף וקרוב לודאי שזה ילך ההוצאה כלומר שהשטר נראה אמיתי כל כך שיכול להשתמש בזה מבלי שירגישו בכל זאת אסור משום גזל. ומש"כ לעניין שקיבל עודף יכול להחזירו מיד היות והוא לא רוצה להיות ניזק בממון לא כשר, לכן יכול להמנע מלקבלו ובפרט כשעדיין לא זכה בו אינו נחשב קנינו, לכן יכול להחזירו מיד, מה שאין כן כשזכה בשטר והוא כעת שלו, וברגע שהוא משתמש בו הוא גונב מאחרים את ממונם. .

יח) מוכר שטעה במחיר - כאשר התברר שהמוכר טעה במחיר כגון שהדביק תוית מחיר נמוכה מהרגיל, אסור ללקוח לנצל את הטעות על מנת להרויח מטעותו של בעל החנות, אלא יש חיוב על הקונה להודיעו ולשלם את ההפרש אפילו שהחוק מצדד לטובת הלקוח, מכל מקום על פי ההלכה נגרם הפסד לבעל החנות ואין כאן דין של אונאה בשתות וכו' שיש טעות בשווי החפץ ואפשר לטעון טענת אונאה אבל כשהמחיר קבוע ומוסכם שאין בו דין אונאה, יש כאן טעות של מחיר וטעות לעולם חוזרת בין של קונה ובין של מוכר ויש כאן מצוה נוספת של השבת אבידה למוכר היות והוא אינו יודע בטעותו. .

יט) מקח טעות - כשלקוח קנה מוצר והתברר לו שיש בו פגם של ממש כגון באיכות או בסוג ואם היה יודע שיש את הפגם הזה לא היה קונה, יכול להחזיר את המוצר ולבטל את המקח וכל זה בתנאי שלא יכל לברר זאת מלפני כן שאם יכו היה לברר את טיבו של המוצר וויתר על האפשרות הזו אינו יכול לטעון מקח טעות וראוי שבכל מקרה יתייעץ עם ת"ח המבין בהלכות אלו. .

כ) מוצר פגום - מוצר פגום באופן שלא היה קונה נחשב למקח טעות ומותר לו להחזיר את המוצר. ואם המוצר פגום במידה מועטת שאינה פוגעת בטיב או ביופי של המוצר יש להתייעץ עם תלמיד חכם כ"כ בשו"ע חו"מ סי' רלב סעיף ג המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, ובתנאי שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר. כיון שהדין נתון לשיקול הדעת. .

כא) פגם הנראה לעין - כשהפגם ברור והקונה ראה את המוצר וגם את הפגם שיש בו כגון דגם מסויים או צבע גודל וכד' ובכל זאת בחר לקנותו אינו יכול לחזור בו דין מקח טעות מחמת הפגם הוא בתנאי שלא היתה אפשרות לזהות את הפגם לפני הקניה אבל אם היה יכול לזהות את הפגם לפני הקנייה ולא עשה זאת, הרי אינו יכול לטעון שיש כאן טעות כיון שראה וויתר על כך כמובא בסמ"ע סימן רלב ס"ק י והוא הדין אם היה דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר, כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן, והמוכר מכר לו סתם, אינו חוזר, כ"כ המגיד משנה שם פט"ו ממכירה ה"ג עכ"ל. .

כב) מוצר פגום שהשתמש בו - כשגילה את המום והמשיך להשתמש במוצר אפילו שהוא פגום אינו יכול להחזיר את המוצר בטענת מקח טעות כן בשו"ע הנ"ל וכן הסכימו באחרונים אלא אם כן היה מוכרח להשתמש במוצר כגון נעל שבאמצע הדרך התברר שהיא פגומה והמשיך ללכת עד למקום שבו יכול להחליף את הנעל . .

כג) כתב שם על הספר - הקונה ספר ולאחר מכן התברר שיש בספר פגם יכול להחזיר את הספר והמוכר חייב לקבלו אפילו שכתב את שמו כיון שעשה מעשה הרגיל לעשות בספר כמובא בשו"ע חו"מ סי' רלב סעיף יג המוכר דבר שהיה מום בממכרו, ועשה בו הלוקח מום אחר קודם שיודע לו המום ראשון, אם עשה דבר שדרכו לעשותו, פטור. ואם שינה ועשה מום אחר כלומר דבר שאין דרך בני אדם לעשותו קודם שיודע לו המום, מחזיר המקח לבעליו ומשלם דמי המום שעשה. .

תוכן העניינים

ואהבת כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה