לשון הרע · לשם איזו תועלת מותר לספר לשון הרע במצוות בין אדם לחבירו
מתוך הספר "ספר החיים" קיצור הלכות לשון הרע. ישנם מקרים מיוחדים שבהם מותר ואפילו מצוה לספר בגנותו של אדם, ולהזהיר אחרים מפניו כאשר יש אפשרות למנוע נזק קיים או נזק עתידי.
והסיבה השניה שיודעים על מעשים רעים שעשה ויש צורך לגנות את המעשים הרעים ולהרחיק את הבריות מלעשות עבירות דומות.
ולכתחילה יש להתייעץ עם תלמיד חכם המבין בהלכות אלה, על מנת שישקול כל המקרה לגופו וכן לוודא, שכל התנאים קיימים. ורק אז יהיה מותר לספר.
בכל אופן גם כשיש תועלת בדבר, צריך שיתקיימו שבעת התנאים הבאים, וכשחסר אחד התנאים, הרי זה לשון הרע גמור:
א. כשיודע בוודאות שהסיפור אמיתי בלי שום ספק. כלומר שראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן התברר לו בוודאות, לאחר ששמע שהדבר אמת.
ב. שיהיה ברור לו היטב שהמעשה שנעשה אכן אסור , וגם אין שום צד להתיר אותו. ובזה יש להיזהר מאוד בפרט כאשר הנפגע מן המעשה הוא קרובו של המספר או הוא בעצמו, שבמקרים כאלו מצוי מאוד שאדם ממהר לפסוק שלא כדין שהמעשה אכן אסור, ובמקרים אלו צריך להתאמץ מאוד לכוון לאמת.
ג.ינסה לדבר עמו כדי שיתקן את העוול ויטיב דרכיו - להוכיח את החוטא שיתקן את העוול וייטיב את דרכיו ואם כן אין עוד צורך לספר. ואם יודע מתחילה שהוא לא יקבל את תוכחתו, צריך לספר את המעשה בפני שלושה שיהא ניכר שהוא מספר לתועלת ולא כדי להתכבד בקלונו. ואם יודע שלא יקבל את תוכחתו והמספר ידוע לרבים כאיש אמת שאינו מפחד מאיש הוא רשאי לספר את המעשה אפילו שלא בפני שלושה, ואם עושה העבירה הוא אדם אלים והמספר חושש מפניו רשאי הוא שלא להוכיחו ולספר את המעשה אפילו בפני איש יחידי.
ד. יזהר שלא להגזים בדבריו ולהגדיל את העוולה יותר ממה שהיא, כגון על ידי סיפור דברים שלא היו, או על ידי החסרת פרטים שהם לזכותו של עושה המעשה אף על פי שבסך הכל הוא לא נהג כדין. ואם הנפגע מן המעשה הוא קרובו של המספר או הוא בעצמו צריך להזהר מאוד בזה, שהרבה פעמים במקרים כאלה האדם הנוגע בדבר נוטה להגזים בסיפור העוולה או להחסיר פרטים שהם לזכותו של השני.
ה. שהמספר יכוון לתועלת שבסיפור ולא כדי להתכבד בקלונו של עושה המעשה ולא מתוך שנאה או תחרות, ואם המספר נגוע גם הוא באותה עבירה אסור לו לספר, שהואיל והוא לא מונע עצמו מאותה עבירה ניכר הדבר שאין כוונתו לשם שמים אלא להתכבד בקלונו של חבירו, וכן אסור לספר את המעשה בפני אנשים הנגועים באותה עבירה שבעיניהם מעשה זה אינו מגונה ולא תצמח כל תועלת מסיפור הדברים. וצריך לשים לב שמסיפור הדברים אכן תצא תועלת באופן מעשי שהשומעים אכן יכולים להועיל במקרה כזה, שאם לא כן אסור לספר, אף על פי שכוונת המספר לטובה.
ו. אם ניתן להשיג את אותה התועלת שבסיפור הדברים גם ללא סיפור הדברים, אסור לספרם. וישיג את התועלת בדרך השניה, ואם אפשר להשיג את אותה התועלת שבסיפור על ידי סיפור מקצת העוולה, אסור לספר את כולה.
ז. צריך להיזהר שבסיפור הגנות לא יגרום לעושה המעשה נזק יותר מהמגיע לו על פי הדין שהיה יוצא אילו העידו עליו בפני בית דין. שעל פי חוקי התורה כל עבירה יש לה את העונש המתאים לה לפי קביעת התורה, וכן גם בעונשים המגיעים על ידי בית הדין ולכן אם ידוע שיגרם לו נזק יותר ממה שמגיע לו אז לא לספר. ואם מסופק כיצד לנהוג יתייעץ עם תלמיד חכם שמבין בהלכות לשון הרע.
וכשמתקיימים כל התנאים האלו אין זה נקרא לשון הרע כיון שאין כוונתו להרע או להזיק אלא אך ורק להועיל
בני, אל תשב בחבורות האומרים גנאי מחבריהם ובעלי לשון הרע, כי כל הדברים עולים ובספר נכתבים וכל העומדים שם נכתבים בחבורת לשון הרע
(אוצר המדרשים אליעזר עמוד 31)