גניבת דעת · דיני גניבת דעת
א) גניבת דעת - אסור להטעות דעת הבריות ולתת תחושה שעושה דבר טוב והאמת היא שלא עשה. כגון שאומר לחבירו שדיבר עליו טובות למנהל העבודה והאמת היא שלא עשה כן כן פסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן רכח סעיף ו אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם, כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח. אף אם הוא עובד כוכבים, לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה. ואף לגנוב דעת הבריות בדברים, שמראה שעושה בשבילו, ואינו עושה, אסור. כל הטעיית הבריות בכל אופן שהוא יש בכך גניבת דעת בפרט שמחזיק לו טובה יש לו רגשי הכרת הטוב על דבר שאינו מגיע לו באמת. .
ב) טועה מעצמו - כשאדם טועה מעצמו, אין חובה להעמיד על טעותו כגון: שהגיע לבית חולים ובמקרה פגש חולה אחר שמכיר ושמח שבא לבקרו, אינו צריך להעמידו על טעותו ולהסביר לו שלא בא בשבילו אלא רק אם הוא שואל כן פסק בשו"ע סימן רכח סעיף ו כתב שאם אדם מטעה עצמו שסובר שעושה בשבילו לכבודו, כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבדו, אין צריך להודיעו. .
ג) הטעיית גוי - אסור לגנוב דעתו של גוי וכן אין להטעותו ויש בכך חילול ה', אבל אם טעה מעצמו אין חיוב לחזור אליו ולהשיב לו את כספו במסכת חולין דף צד עמוד א דאמר שמואל: אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים ובמקרה שגוי מחזיר יותר עודף אין חיוב להשיבו כדין השבת אבידה לגוי אלא אם כן יש חשש של חילול ה' או שרוצה לקדש שם שמיים על ידו בכך שמחזיר את הממון החסר. .
ד) מתנה מזוייפת - אין ליתן מתנה ולומר למקבל שהיא מקורית, כאשר היא חיקוי, כגון: בושם תואם או דמוי עור וכן שאר חיקויים שהמקבל אינו יכול להבחין בזיוף והנותן מטעה אותו ואומר לו שהוא מקורי ואם לא אמר כלום והמקבל הטעה את עצמו לא עבר איסור כנזכר לעיל. אבל ראוי שהנותן יפרש בשעת מתן המתנה שהמוצר אינו מקורי והוא יותר זול ממה שהוא נראה ולכן לא יחזיק לו טובה יתרה. .
ה) הבטחת שווא - המבטיח לחבירו דבר ואינו מתכוון לקיימה ויודע באופן וודאי שלא יעשה זאת מלבד איסור מוציא דבר שקר, יש כאן בנוסף גניבת דעת הרי יש כאן איסור של "מדבר שקר תרחק" ובנוסף הוא מטעהו הרי הוא מוליך שולל את חבירו ונותן לו הרגשה שאכן רוצה לקיים את הבטחתו וזוהי גניבת דעת ממש. .
ו) אמת בפרסום - חנות המפרסמת שהיא הכי זולה בעיר וכן כשכותבים שהמוצר הטוב ביותר, וזו לא האמת, הרי יש כאן גניבת דעת כיון שנכנסים לקנות שם על דעת שהוא הכי זול בעיר ולכן ראוי לכתוב באופן שונה כגון: "הזולה בעיר" מבלי להתחייב שהם הכי זולים מכולם. .
ז) סוחר מכוניות - מוכרי מכוניות המשבחים את הרכב יותר מכפי שויו וגונבים את דעתו של הקונה עוברים על שלושה איסורים: איסור של אונאה, איסור גניבת דעת, ומלבד זה יש איסור נוסף של אונאת דברים ונכשלים באיסור דאורייתא של אונאת ממון היות ומוכרים ביותר משוויו והצער שגורמים לקונה נחשב להם לאונאת דברים ואיסור של גניבת דעת היות והם לא אומרים את האמת במכירת הרכב. .
ח) שליח לנתינת מתנה - הנותן מתנה שהיא אינה ממנו צריך להודיע למקבל שהוא רק שליח ואין הוא נותן המתנה כדי שהמקבל לא ירגיש שהוא חייב טובה לשליח. .
ט) ההזמנה לסעודה - כשיודע שחבירו לא יבוא לסעוד אצלו אסור לו להפציר בו ולעשות כאילו הוא חפץ בו שיאכל איתו, אבל מותר להזמינו פעם אחת מתוך דרכי נימוס במס' חולין צד ע"א היה ר' מאיר אומר: אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, וגם במקרה הזה שהוא סבור שהוא מזמינו מכל הלב והאמת שהוא גונב את דעתו. אבל להזמינו פעם אחת, אין איסור היות וכך דרכם של המארחים להציע מאכל ומשקה. .
י) הצעה ל"טרמפ" - לא יציע לחבירו הסעה ברכב כשיודע שהוא מעדיף ללכת ברגל כגון שהוא גר קרוב או שאינו צריך להסעה וזוהי גניבת דעת של ממש שהלה מחזיק לו טובה לשווא.שחושב בליבו שאדם זה ישר ונאמן שרוצה לגמול איתו חסד וזו לא האמת. .
יא) בשבילך אני מפסיד - אין לשקר לאדם ולומר לו בגללך אני מפסיד או בשבילך אני לא מרויח או בשבילך אני עושה הנחה, כשאין זה נכון כמו שפרש"י מסכת חולין דף צד עמוד א שיש איסור כאשר גונב לבו להחזיק לו טובה חנם כסבור זה הפסד גדול נפסד על ידו עיי"ש. .
יב) המלצה שלא ניתנה - כשהתבקש להמליץ ולא עשה כן אסור לו לומר שאכן המליץ אפילו שהעניין הסתדר על הצד הטוב ביותר כיון שהמבקש יחזיק לו טובה על שלא עשה לו דבר. .
יג) שקר עבוד חסד - המשקר על מנת שיעשו עמו צדקה וחסד נחשב לגונב דעת הבריות כגון שמתלונן על כאב על מנת שיחליפו אותו בעבודה או שמבקש להיכנס ראשון בתור בדחיפות משום סכנה כיון שציבור הממתינים מוחלים לו בטעות היות ולאמיתו של דבר אין הוא במצוקה אלא רוצה לחסוך זמן. ורק גונב את דעתם, ולעיתים יש בכך גם חילול ה' ובפרט שכתוב במשנה מס' פאה פרק ח' וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם עכ"ל. .
יד) העתקה במבחנים - אסור להעתיק במבחנים, ויש כאן גניבת דעת של הבוחן שמחזיק את הנבחן לידען וכל שכן שאסור לזייף תעודה או לקבל תעודה על סמך העתקה במבחן שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סימן ל וכן בשו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רעה הובאו בספר לרעך כמוך בפרק גניבת דעת. .
טו) המצאת קורות חיים והמלצות - הרוצה להתקבל לעבודה אסור לו למסור קורות חיים מזוייפים או המלצות "מפוברקות" על מנת להתקבל בקלות אסור לאדם לזייף המלצות בנושא כניסה לעבודה וכד' והמסייע בידו עובר על לפני עיוור לא תיתן מכשול היות ויש כאן אונאה ממש שהרי מסלף מהאמת על מנת להתקבל לעבודה, בפרט כשהמעסיק מוכן להעסיקו בהתאם להמלצות ולכן אם הן מסולפות הרי שיש כאן דין של מקח טעות. .