גזילה
אמר רב יהודה (ב"ב קסה, א), רוב העולם נכשלים בגזל. ופירש רש"י, שאין הכוונה שרוב האנשים מתכוונים ממש לגנוב, אלא מפני שהממון חביב על האדם, ולעומתו ממון חבירו אינו חשוב אצלו כל כך, לכן אנשים רבים מורים לעצמם היתר, ואינם נזהרים מספיק בממון זולתם, ונכשלים בלא משים בגזל.
מהו גזל?
כמו כל דבר גם מהו גזל צריך ללמוד ולהקפיד שלא להכשל בכך בחיי היום יום.הגדרת גזלן זה הלוקח חפץ או מעות ללא רשות הבעלים ולאו דווקא רעול פנים עם אקדח שפוקד להוציא כסף ולהניח על השולחן.. ואין הכוונה רק לאדם שמכניס לכיס מוצרים במכולת ואינו משלם אלא גם אחד שראה טעות של קופאית בחשבון ולא חזר להשיב, או שגילה שנכנסה לו משכורת גבוהה מהרגיל ולא בירר או שדיבר בטלפון או שהדפיס דף מבלי רשות הרי הוא עובר על גזל.
הכלל אומר: זה לא שלי - לא נוגע!!!
ספק אם מותר - לא משתמש!!!
האם גם בדבר זול ופשוט שייך גזל?
אין הדבר תלוי בשווי הגניבה, אלא כל גניבה, ואפילו פעוטה ככל שתהיה, אסורה מן התורה. ולכן אסור לגנוב או לגזול כסף או חפצים, אפילו אם שוויים אינו מגיע לשווה פרוטה. ועוד צריך להוסיף, שלא רק גניבת חפץ לצמיתות נחשבת גניבה, אלא גם מי שגונב על מנת להחזיר, שרוצה להשתמש זמן מסוים בחפץ של חבירו, ולאחר מכן להחזירו, אף מעשה זה נחשב גניבה.
מה ההבדל שבין שני האיסורים, גניבה וגזילה?
חכמינו עמדו על השוני בין גנב לגזלן ,ופירשו שאדם גזלן עושה זאת בגלוי ואין פחד על פניו לא פחד מפני ה' ולא פחד מפני בני אדם, ואפילו חוטף בכוח חפץ או כסף מיד הבעלים.
לעומתו גנב הוא פחדן ,מפחד מהבריות ואינו מפחד מבורא עולם ולכן בא בסתר, ללא ידיעת הבעלים גונב רכוש או ממון.
ושניהם, גם הגנב וגם הגזלן, צריכים להחזיר את שלקחו או לשלם את דמי מה שלקחו. אלא שהגנב חמור יותר ובזמן הסנהדרין היה צריך לשלם כפליים.
הגונב מגנב פטור...ממה?
מי שלא למד את הלכות גזל וגניבה, חושב בטעות שגנב הגונב מגנב פטור, ויש להבהיר שהוא פטור מתשלום כפל אבל הוא אכן גנב וצריך להחזיר את הגניבה. וכך כתב הלכות גניבה פרק א הלכה יז הרמב"ם הגונב מאחר הגנב אף על פי שנתיאשו הבעלים אינו משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אבל חייב להחזיר את הגניבה.
האם מותר להשתמש בחפץ של חבירו ללא רשות?
הלכה היא, ששואל שלא מדעת נחשב לגזלן, ולכן אסור להשתמש בכליו של אדם אחר מבלי רשות, והאיסור קיים גם כאשר מסתפק אם חבירו אכן מתיר לו להשתמש בחפץ. היות ואיסורי גניבה וגזילה הם איסורים מהתורה, וכל זמן שישנו ספק יש להחמיר.ולאסור. ולכן אסור לקחת כל חפץ ללא בקשת רשות ואפילו לא לשימוש קל למספר דקות.
האם יש איסור גזל וגניבה מגוי ?
כתבו מובא בבאר הגולה סי' שמח ס"ק ה וסי' רלא ס"ק ב מילקוט שמעוני רבותינו שאותם אנשים שגזלו או עשקו גויים לבסוף פשטו את הרגל ולא נשאר להם מאומה מכל רכושם ולעומת זאת מי שנהג עם הגויים ביושר לבסוף התעשר וזכה לקדש שם שמים ולכן אסור לגנוב או לגזול מגוי אפילו דבר פעוט ערך וכן אסור להטעות את הגוי. למשל, לבלבל אותו בחשבון כך שיחשוב שעליו לשלם יותר ממה שצריך. וכן אם קנה היהודי מהגוי דבר מה בהקפה, והגוי שכח שהיהודי חייב לו כסף, חייב היהודי לשלם לו.
וכשיש חשש שמא יגרם חילול ה', שאולי יתברר לגוי שטעה ויתרעם על היהודי שלא תיקנו, במצב כזה חובה על היהודי להעמיד את הגוי על טעותו ולקבל התשלום המגיע לו ולא יותר
ועוד כתבו חכמי ישראל ספר חסידים תרסא שאלו שהרוויחו כספים מטעויות של גויים, לא ראו ברכה בעמלם, ונכסיהם ירדו לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה. ולעומתם אלו שקידשו את ה' והחזירו כספים של גויים שהגיעו אליהם בטעות, גדלו והעשירו והצליחו, והניחו יתרם לעולליהם.
כשטעה בחישוב האם צריך לומר לו?
לכתחילה תמיד צריך להזהר שלא להשתמש בממון שהגיע אליו בטעות בפרט שאם לא מחזירים ליהודי שטעה בחישוב הרי נכשלים בגזל ממש. אבל אם הגוי טעה מעצמו, כגון שהוא חייב ליהודי סכום כסף עבור כמה דברים, וחישב הגוי את חובו וטעה וסבר שעליו לשלם יותר, אין היהודי חייב לתקנו ולומר לו שעליו לשלם פחות, אלא יכול לומר לו "על חשבונך אני סומך". ואם ירצה היהודי לקדש ה', ולומר לגוי שטעה, הרי זה משובח.
האם מותר להשתמש בחפצי קודש מבלי רשות?
אפילו חפצי קודש אסור להשאיל ללא רשות. אע"פ שיש כלל שנוח לו לאדם שיעשו מצווה בחפציו, כל זה הוא רק כשאין חשש שהחפץ יינזק, אבל לגבי לימוד בספר ישנו חשש שהספר יתבלה, ולכן פסק או"ח יד, ד , ובמשנ"ב שם הרמ"א שגם בספר קודש אסור להשתמש ללא רשות מבעליו.וכמובן שאסור להוציא ספר מספריית בית כנסת או בית מדרש ללא רשות הגבאים או הספרנים, למרות שהספר נועד לשימוש הרבים.
אדם שגנב וגזל וכעת חוזר בתשובה כיצד עושה זאת??
בראש ובראשונה צריך להחזיר את כל הממון והחפצים הגנובים שנמצאים ברשותו,. , ואם גנב ממקום העבודה צריך לחזור לבעלים ולהודיע לו על גזילותיו ולפייסו בסכום כספי ואע"פ שמתבייש מהבעלים, עדיף שיתבייש בעולם הזה מאשר יצטרך לתת דין וחשבון בעולם הבא, כידוע המקובלים כותבים שצריך לחזור בגלגול על מנת להחזיר את הגזלות...
לכן צריך להשתדל ולהתאמץ לחפש את הנגזלים ולפייסם ואפילו להשתדל לקבל את מחילתם.
ואם אינו יודע ממי גזל, ישתדל לעשות בכספי הגזלה צרכי רבים כגון ברזי מים ציבוריים, ספסלים על מדרכות, גמחי"ם שונים, כדי שהנגזל ישתמש בהם.
לזכור תמיד על עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. לכן, צריכים להתרגל להתרחק מכל אבק של גזל, וכל שכן מגזל ממש. וכל אדם צריך לפתח שנאה ותחושה של מאיסה כלפי לקיחת ממון שאינו שלו. ממש כמו מוקצה מחמת מיאוס אצלו, ולא יוכל ליהנות ממנו כלל, אלא הנאתו תהיה רק מממונו שהשיג בצדק וביושר, ביגיע כפיו.
"אם גונבים לא מרויחים..."
יש ביטויים של כפירה כגון "אם לא תרמה לא תרויח", "בשביל פרנסה מותר לשקר", "אם תלך ישר ירמסו אותך" "אין ברירה זוהי דרך העסקים" ועוד משפטים כאלה ודומים להם.
משפטים והצהרות אלו הם דברי כפירה!!! הרי אדם אינו יכול להרויח מעצמו אלא הכל תלוי בחסדי ה' יתברך וברצונו וכשאדם מתכנן להרויח על חשבון הפסד של אדם אחר, הרווח הזה הופך להיות לו למלכודת של כישלון.
המתנהג בערמומיות נראה כאילו הוא מצליח אבל כל זה אינו אלא דמיון ואין בכסף שמרויח ברכה כיון שלאדם אחר נגרמה עוגמת נפש מכך. ומכיון שמישהו הצטער, הזיל דמעה, הריקבון ישלוט בעסקיו של המתעתע...
והסיבה לכך היא שלכל צער יש משמעות גדולה בשמיים, עד כדי כך שהמצער מפסיד את הברכה ונגרם לו הפסד גדול בתחומים אחרים.
סגולה לברכה בעסקים
על מנת שתהיה ברכה בפרנסה צריך להרויח ביושר מבלי לגנוב אפילו פרוטה אחת, מבלי לשקר או להערים. המאמין יודע שהכל ממנו יתברך, הוא עשה, עושה ויעשה. אם אדם יתנהג בעורמה זה לא יתן לו פרנסה, אלא אחיזת עיניים של רווח כספי אבל לא פרנסה.
כשאדם מאמין בבורא עולם ועושה חשבון נפש עם עצמו, הוא מבין שאין צורך לרמות או להתנהג בערמה שהכל מבורא עולם. ופרנסתו של אדם מזומנת לו כבר מראש השנה ואין אפשרות לשום בריה לקחת לאדם את המגיע לו.
ולכן כל השתדלות שאינה ביושר לא תביא לו ברכה להיפך עובדה היא, שכל אלו שהרוויחו כספים מטעויות של "בוסים", מ"עקיצות" של בעלי עסקים, ממנהלים, בין ישראלים ובין גויים, לא ראו ברכה בעמלם, ונכסיהם ירדו לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה. ולעומתם אלו שהרויחו כספיהם ביושר ובאמונה, זכו לברכה בפרנסה, ללא הוצאות מיותרות.
דיני גזילה
א) איסור גניבה וגזל - אסור מהתורה לגזול או לגנוב מחברו אפילו חפץ פעוט ערך, ואיסור זה קיים גם כשגונב מגוי פסק בשו"ע חו"מ סי' שמח סעיף ב כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים, ואחד הגונב מגדול או מקטן אמנם דבר מועט שאין דרך בני אדם להקפיד עליו מותר מן הדין ליטלו, אולם מדת חסידות לא לטול ללא רשות אפילו דבר מועט כפי שפסק בשו"ע חו"מ סי' שנט סעיף א אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעובד כוכבים; ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה, שרי: כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצות בו שיניו; ואף זה אוסר בירושלמי, ממידת חסידות. .
ב) לגנוב על מנת לשלם יותר - אסור לגנוב אפילו שבדעתו להחזיר חפץ השווה יותר ממה שגנב ואפילו כשמצבו של הנגנב דחוק ביותר פסק בשו"ע חו"מ סי' שמח סעיף א אסור לגנוב, אפילו כל שהוא, דין תורה. ואסור לגנוב אפילו דרך שחוק, ואפילו על מנת להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו, הכל אסור, כדי שלא ירגיל עצמו בכך. וכתב שם הסמ"ע ס"ק ג אפילו במקרה שרוצה להנותו ויודע בו שלא יקבלנו ממנו, אסור לגנוב על מנת להחזיר יותר. .
ג) גונב "בצחוק" - יש הלוקחים מחבריהם ארנק או מפתחות על מנת לחנכו וגם זה אסור משום גזל ובנוסף יש בזה איסור של אונאה כמובא בהערה הנ"ל. ומש"כ שנחשב אונאה מפני שלרוב האדם מצטער על כך שנלקח ממנו החפץ, והוא מבזבז את זמנו לשווא, ועוד שואל את חבירו היכן החפץ והלה נכשל באיסור שקר וכו'. .
ד) קניה מגנב מפורסם - אסור לקנות סחורה כשידוע שהיא גנובה, והקונים חפצים גנובים עוברים על איסור, ובנוסף נחשבים כמחזקים ידי עוברי עבירה פסק בשו"ע חו"מ סי' שנו סעיף א אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב, ועון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גנבות אחרות; שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב ( וכן אסור לסייע לגנב בשום דבר כדי שיגנוב). .
ה) קניה מהשוק - אסור לקנות ממקומות שידוע שמוכרים שם חפצים גנובים שו"ת ויצבור יוסף חלק א סימן פא בענין לקנות דבר שהוא ספק גנוב עי' שו"ת אבני ישפה חלק ב סי' קכד שכתב אם רואים שהמחיר הוא כ"כ זול שלא יתכן שנקנה ומוכרחים לומר שנגנב לא יועיל מה שנשתנה החפץ ועדיין הוא ודאי גנוב ויש להחמיר ג"כ דבזה שהוא קונה את החפץ הוא עוזר לגנב להמשיך לגנוב וע"כ יש איסור לקנות את החפץ. .
ו) שואל שלא מדעת - כל הלוקח חפץ בהשאלה ללא רשות, וכן המשתמש בחפץ מבלי לבקש רשות מהבעלים, נחשב לגזלן פסק בשו"ע חו"מ סי' שנט סעיף ה אפילו הלוקח בשאלה, שלא מדעת הבעלים, נקרא גזלן. וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' רצב סעיף א וכן מוסכם בכל הפוסקים ולכן אסור להיכנס לחדרו של חבר על מנת להשאיל מחשב או כלי כתיבה, אלא אם כן הם רגילים אחד בשני וידוע לו בפירוש שהוא מתיר. .
ז) משנה מטרת ההשאלה - השואל רכב אסור לו לשנות את מסלול נסיעתו, וכן אסור לו להעלות נוסעים אחרים, ללא אישור מהבעלים ההשאלה ניתנת בהתאם למטרתה ואם משנה לדבר אחר הרי הוא נחשב לשואל שלא מדעת הנקרא גזלן וה"ה בכל חפץ ששואל. .
ח) טלית ותפילין - בזמננו הרבה מקפידים שאחרים לא ישתמשו בטלית ובתפילין שלהם לכן רצוי תמיד לבקש רשות לפני שמשתמשים כתב הבן איש חי פרשת וירא אות יד לא ילבש אדם תפילין של חבירו שלא מדעת הבעלים, דשואל שלא מדעת גזלן הוא, ובשעת הדחק, דלא אפשר לו ללבשם מדעת בעלים, דאינם מצויים לפניו, ואם ימתין יעבור הזמן, אז יש לסמוך על נדבת לבם של ישראל, דניחא להו למעבד מצוה בממונם, וטוב שאחר כך יגיד לבעלים, ויבקש מהם רצון על מה שעשה למפרע, אם אפשר לו למצוא אותם עיין עוד באבני חושן חלק ג עמ' שפג. .
ט) ספרי קודש - כאשר הבעלים מתירים ובאופן כללי אינם מקפידים, מותר להשתמש בספרי קודש. אבל אם מונח בתא פרטי או שכתוב עליו שצריך לבקש רשות, אין להשתמש ללא רשות כתב הרמ"א בשו"ע או"ח סי' יד סע' ד אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו וכתב שם במשנה ברורה ס"ק טז בשם הפרי מגדים שאפילו באקראי בעלמא דחיישינן שמא יקרא בהן הרבה עד שיתקרעו מרוב המשמוש. והעולם נוהגין כשמוצאין סידור תפילה או מחזור בבהכ"נ שלוקחין אותו כדי להתפלל בו ואיני יודע היתר לזה דמה שונה סידור מספרים. .
י) שיחות טלפון - אין לשוחח שיחות טלפון פרטיות מבית אחר ללא רשות או ממשרד על חשבון המעסיק, זהו גזל של זמן ושל ממון המעסיק אלא אם כן יש אישור לכך, אבל אם אין אישור הרי יש בכך גזל של כספים עבור השיחות וגזל זמן העבודה, שמקבלים עבורו תשלום ועיין מה שכתבנו לעיל בענין גזל בשעת העבודה. .
יא) הישענות על מכונית - אסור להשען על מכונית חונה וכל שכן שלא לשבת עליה והעושה כן נחשב לשואל שלא מדעת שהגדרתו גזלן כדין כל שימוש בכלי של אחר מבלי רשות ובפרט שכל בעל רכב מקפיד שלא ישענו על הרכב ואין זו טענה לטעון שהכל עושים כך והכל לא מקפידים, כיון שראינו הרבה שמקפידים, ויש שמתביישים לומר ולהתלונן, אך בליבם יש תרעומת. .
יב) עגלת קניות - מצוי ברשתות השיווק שנותנים רשות להשתמש בעגלת קניות וצריך לדעת שכל המשתמש בה שלא על דעת הבעלים הרי הוא גזלן. ולכן אסור לקחתה הביתה או להוציאה מהמתחם של החנות אלא אם קיבל רשות מהמוסמך לכך וידוע שעלות של כל עגלה כמה מאות שקלים והקונה מאבד את ממונו של בעל העסק ולכן צריך לבקש רשות כשמוציאה מרשותו. אמנם כשמוליך את העגלה אי אפשר לחייבו להחזירה בפרט שבדרך כלל מעסיקים אדם אחר שממונה על כך, אבל בוודאי שלא לקחתה לביתו מבלי רשות. .
יג) התקלקל ברשלנות הלקוח - אסור להחזיר מוצר שהתקלקל בגלל רשלנות של לקוח כגון חלב שנשאר במקום חם והתקלקל או שנישבר כתוצאה מחוסר זהירות.והמחזיר הרי דינו כגזלן אפילו שיש היתר מהמוכר, כיון שהמוכר מחזיר את ה"מקולקל" לספקי החברה והם רושמים לו זיכוי מתוך מחשבה שהנזק קרה כתוצאה מאספקת המוצרים ולכן הם מוכנים לספוג את ההוצאות על עצמם אבל אם ידעו בוודאות שהמוצר התקלקל ברשותו של הקונה, והמוכר עושה "טובה" לקונה הם לא היו מחליפים. .
יד) מוצר מקולקל - המחזיר מוצר ללא סיבה מיוחדת אלא כי לאחר זמן התברר לו שאין בו צורך, ותולה את ההחזרה בקלקול המוצר, הרי זה מחוסר אמנה המכונה "שקרן" כיון שקנאו במחיר מלא, והמוכר השלים עם מכירתו, ברגע שחוזר בו הרי דינו כמחוסר אמנה, וכל שכן שהוא משקר ותולה את חזרתו בטעמים אחרים שאינם נכונים, לכן בוודאי שיש כאן אונאה. וצריך לי עיון האם יצטרך לגשת לבעל החנות על מנת לבקש שימחל לו על כך.. .
טו) תלונת שווא כדי לקבל פיצוי - המתלונן בטענה שקרית על מוצר כדי לקבל פיצוי הולם, נחשב לגזל אפילו שאין לחברה הפסד משמעותי כיון שלוקח על ידי שקר מה שלא מגיע לו ומטעה את החברה, ואין נפק"מ אם החברה עשירה או עניה או אם יודעת ומוותרת שאילו היתה יודעת שיש כאן רמאות, בוודאי שלא היתה רוצה לשלוח שוברי זיכוי חינם לאדם שמשקר. .
טז) מוצר שנשבר בחנות - כשגרם לשבירת מוצר צריך להודיע לבעלי החנות על מנת לא להכשל בגזל, ואם מוצר נשבר על ידי ילד קטן יתייעץ עם דיין כיצד להעריך את התשלום פסק בשו"ע חו"מ סי' שמט סעיף ג קטן שגנב, מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין; ואם אינו בעין, פטור אף לאחר שיגדיל. וכתב הסמ"ע שם ס"ק ו היינו טעמא כיון דאינו בר דעת, וה"ה חרש ושוטה, ועל שלשתן אמרו [ב"ק פ"ז ע"א] שפגיעתן רעה, עכ"ל ולכן אין אפשרות לחייב ילד קטן לשלם תשלומי נזיקין והדורש ממנו תשלום מכח ההלכה, הרי הוא מטעהו, ויש כאן חשש של גזל לכן יתייעץ עם תלמיד חכם המבין בהלכות אלו הן ביחס לקונה והן ביחס לבעל העסק ובאיזה מציאות נגרם הנזק האם באשמת בעל החנות או באשמת הקטן או הוריו של הקטן. .
יז) בקבוק שנשבר לאחר קניה - אין להחזיר לחנות מוצר שנשבר כתוצאה מרשלנות הקונה כגון: נשמט מהידיים או כשנשבר במכונית, אע"פ שבעל החנות מוכן לקבלו. ורק במקרה שבעל החנות סופג זאת על חשבונו הפרטי אין כאן חשש של גזל מהרגע ששילם ויצא מהחנות הבקבוק ברשותו שלו, ולכן אם נשבר אינו יכול לחזור אפילו כשהפקק שלם. אמנם בעל עסק מעוניין לשמור על קשר טוב עם הלקוחות ולכן יעשה הכל על מנת שיצאו מרוצים מחנותו ולכן יש סבירות גבוהה שהוא יחזיר את המוצר לספק על מנת לקבל זיכוי של מוצרים מקולקלים. ואילו החברה היתה יודעת שהמוצר התקלקל בביתו של הלקוח לא היתה מסכימה להחליפו.. .
יח) טעימות במאפיה או פיצוחים - מותר לטעום כאשר מקבלים רשות וישנה כוונה לקנות, אבל כשאין כוונה לקנות, או כשהבעלים אוסרים, הטועם נכשל בגזל אם אינו משלם על כך זכות הטעימה ניתנת ללקוח המעוניין לקנות ומתלבט מה יותר ערב לחיכו ואדם שנכנס שלא על מנת לקנות אלא מלווה אדם אחר לדוגמא, הרי הוא גוזל את הבעלים ולכן אסור לו לטעום אלא אם יבקש רשות או שישלם. .
יט) בושם "טסטר" - המתבשם בחנות בשמים ואינו מתכוון לקנות נכשל בגזל, אלא אם כן הודיע לבעל החנות שאינו מתכוון לקנות, וקיבל רשות מבעל החנות כמובא בהערה הקודמת שכל ההיתר הוא על מנת שאדם ירצה לרכוש בושם ולבדוק את הריח המתאים לו ביותר אבל כשאינו מתכון לקנות הרי הוא עובר על דעת בעל החנות ונחשב לגזלן. .
כ) בול שלא הוחתם בטעות - קניית הבול היא תשלום עבור שירות משלוח מכתבים ולכן המשתמשב בבול בשימוש חוזר מפני שלא הוחתם הרי הוא משתמש בשירות הדואר מבלי לשלם ולכן צריך לקרוע את הבול יש שרצו להתיר מהסיבה שהבול הגיע לביתו וזכה בו משום הפקר. וכן ראיתי שכתב בשו"ת שבט הלוי ח"ה סימן קעג בדין מי שקיבל מכתב והבול לא הוחתם ע"י הדואר ששמע שאנשי מעשה בחו"ל קרעו הבול וכתב שאין זה אלא ממדת חסידות שמעיקר הדין שייך הבול למקבל ולא לשולח, שכבר סילק עצמו ממנו ונלענ"ד שאינו דומה, היות והשימוש בבול הוא תשלום עבור שירות הדואר ולכן אם משתמש שוב בבול הרי הוא אינו משלם על השירות ונחשב לגזלן עיין פתחי חושן גניבה והונאה שכתב שבא"י מעיקר הדין אסור להשתמש בבול..ולענ"ד לא כדאי להכנס למחלוקת ושב ואל תעשה עדיף. .
כא) מתקן מיחזור (קרטונים בקבוקים וכו') - אין להוציא בקבוקים או קרטונים מתוך מתקן איסוף למיחזור אפילו על מנת להחזיר אלא אם מבקשים אישור מהחברה היות והמתקן שייך לחברה מסויימת וממוקם ברשות הרבים, ושכרו מקום מהעיריה המתקן נחשב לחצר פרטית כדין חצרו של אדם הקונה לו בפרט כשזוהי חצר המשתמרת, וכל אחד שמניח בקבוק או כל קרטון במתקן הרי הוא מקנה לחברה את החפץ והוא הופך לקנינה הבלעדי, ולכן אין היתר להוציא ממתקן אפילו שמתכוון להחזיר בתום השימוש אלא בכל מקרה צריך אישור שדינו הוא כשואל שלא מדעת הנחשב לגזלן. ונכון להיום ביררנו עם חברת המיחזור לקרטונים והם אמרו בע"פ, שהם מתירים להשאיל קרטונים לשימוש, בתנאי שמחזירים למתקן בתום השימוש, את כל הקרטונים מבלי יוצא מהכלל, ורק באופן כזה אפשר להקל. .
כב) הטבות של קופת חולים - כל קופת חולים נותנת הטבות למנויים אצלה בלבד. ולכן אין היתר לרכוש תרופות או הטבות לאדם אחר שאינו מנוי בין חבריה, ורק אם קנה לעצמו ואינו משתמש יכול להעבירו לאדם אחר מהטעמים שהובאו לעיל. אבל שמימש את זכותו וקנה תרופות ולאחר השימוש לעצמו נשארו לו מיותרות יכול להעבירן לאדם אחר, אבל לא ירכוש זאת מלכתחילה לשם אחרים שאין להם זכות בקופת חולים הזאת. והסיבה לכך היא כשהוא קונה למישהו אחר הוא גונב את דעתם של בעלי הביטוח הרפואי שנותנים רק לו את האפשרות. אבל כשהוא לא גנב את דעתם, וקנה לצורך עצמו ורק לאחר זמן התברר לו שאין לו צורך בכך מאחר שהבריא ב"ה, יכול להעבירו לאדם אחר כדי שלא יפוג תוקפו ויזרק. .
כג) הנחות לעובדים - ישנן מקומות עבודה המעניקים הטבות והנחות לעובדים אצלהם ואם זכות הנחה או הטבה זו אישית אז אינה ניתנת להעברה כגון שירות קניות מוזל לחברי העובדים או כניסות מוזלות לאתרים או לבתי המלון וכן שאר זכויות לביגוד והנעלה יש מקרים שהבעלים מקפידים שזכות זו תישאר אך ורק לטובת העובדים ויש שלא מקפידים אם יעבירו את הזכות הזו לקרוביהם. .
כד) כרטיס "חבר" - רק כשיש הסכם עם החברה שמותר לרכוש כרטיסים במחיר מוזל גם לאנשים אחרים שאינם חברים בארגון מותר להשתמש בו לאנשים אחרים אחרת יש בכך גזל כרטיס חבר הוא יוזמה של כמה ארגוני ביטחון שנותנים הטבות והנחות לחברי העובדים, ולכתחילה הם מייעדים זאת לעובדים שלהם בלבד. ובמקרה שהם אינם מקפידים על השימוש בכרטיסים אין איסור לרכוש עבור אדם אחר, אבל במקומות מסויימים שמקפידים על כך, יש איסור של גזל. .
כה) כרטיס "רב קו" - כל כרטיס לנסיעה באוטובוס או ברכבת יש חיוב להשתמש בו בהתאם לתנאים שכתובים עליו ואסור להעבירו מאחד לשני לכל חברה יש יכולת לקבוע את התנאים המגבילים למכירות הכרטיסים שהיא מנפקת וכל הקונה כרטיס מהחברה מתחייב לעמוד בתנאים אלו ואם אינו מקיימם הרי הוא משתמש שלא כהלכה במה שניתן לו והעסקה מתבטלת ולכן יש כאן חשש גדול של גזל. .
כו) כרטיס לנוער או למבוגר - אין להתחזות לאדם אחר מבוגר או צעיר על מנת לזכות בהנחה שיש בכך משום גזל. וכן הדין במנויים לבריכה או למקווה או בכל הטבה אחרת, אפילו כשמצא את הכרטיס המשקר על מנת לזכות להנחה הרי הוא גזלן וחייב להחזיר את ההפרשים שבמחיר ולא להשתמש עוד בכרטיסים שלא על פי התנאים הכתובים שם. ועוד יש לציין כשנכתב במפורש על הכרטיס שהזכות אינה ניתנת להעברה כפי שכתבוב בכרטיסי נסיעה וכרטיס מנויים קבועים פשוט שאסור להעבירם אחד לשני ולכן המוצא את הכרטיס אסור לו להשתמש בכרטיס.ומש"כ שאפילו כשמצא אסור, מפני שהחברה נותנת שירות למשלם הכרטיס ולא לאדם אחר שלא שילם, וזה שאיבד הפסידו. ואולי יש מקום לומר שהמאבד התייאש והעביר את זכותו למוצא והרי דינו כקונה כרטיס, ונותן מתנה, שאין איסור מצד החברה, אבל לא מצאתי דבר זה מפורש בפוסקים, ומסברא קשה לי לבוא ולהקל בדיני ממונות החמורים. .
כז) "טיפ"/"תשר" - יש חיוב לשלם טיפ כאשר מנהג המדינה מחייב לשלם בתנאי שהשירות מצדיק נתינת הטיפ, כגון למלצר או לשליח, וכן לחברת הובלה אפילו אם הוא גוי נראה שיש חיוב על המקבל לתת תשורה עבור שירות שקיבל ולכן צריך לשלם אפ' עבור ניקוי שמשה של מכונית וכד' ואם אינו מעוניין יאמר לו שיפסיק לפני שיתחיל עיין שו"ת שרגא המאיר ח"ד סימן קנה. .
כח) אירוח בישיבה או בפנימיה - אין היתר לתלמיד לארח במעונות של מוסד הלימודים בו הוא לומד. אפילו לא לשינה בלבד, וכל שכן לאירוח לשבת, אלא אם קיבל היתר מהממונה על כך פשוט. וראיתי שכתב באור יחזקאל כרך ו עמ' פא וזה לשונו: בקרב בני הישיבה יש מהבחורים מכניסים אורח לחדרי הישיבה ולחדר האוכל ודומה בעיניהם כאילו ומקיימים מצוות ומכניסים אורחים ואינם יודעים כי גזל בידם. כולם רק בגדר אורחים פה בישיבה ואין אורח מכניס אורח והיינו נמי כהנ"ל חושבים שהעיקר עשיית מצוות וצדקות אף כאשר גוזלים ועושקים וחומסים. הירא שמים מבקש ובוחן כל מעשה מצוה שעושה האם מתאים פעולתו עם הדרך הנכונה עכ"ל. .
כט) אכילה מתוצרת העסק - אסור לעובד לאכול מהתוצרת במקום עבודתו, אלא אם קיבל רשות עיין בשו"ע חו"מ סי' שלז שכל ההיתר לפועל לאכול מתוצרת בעל הבית הוא רק בגידולי קרקע ולא בתוצרת רגילה. אין רשות לפועל לאכול שלא מדעת מעסיקו אלא יש לו לבקש ממנו רשות על כך מתחילה וגם הם צריכים לפרש ביניהם את סוג המאכלים ושיעור האוכלים שניתן עליהם רשות אכילה בלא תשלום ואם ירצה הפועל לאכול יותר ממה שנקצב לו מראש עליו לחשב זאת עם מעסיקו בסוף היום או בסוף החודש. .
ל) חדר אוכל של עובדים - אסור לשכיר להכניס חברים וקרובים לאכול בחדר אוכל של מקום עבודתו מבלי רשות של אדם המוסמך לכך ואין סמכות לשומר להכניס, אלא אם יש הסכמה מפורשת של בעלי הארגון המשלם עבור הארוחות. והאוכל שם מבלי רשות נחשב לגזלן.ויש מקום להתיר, במקרה שנשארו שאריות מזון, שלא נלקחות למיחזור, אלא נזרקות לפח, והיות ומזון זה מעיקרא אינו עומד למכירה, אין חשש הפסד לבעלי המקום, ולכן נלע"ד. שיהיה מותר לאורח לקחת מהמיועד לזריקה לאשפה. .
לא) תלוש משכורת - יש שרוצים לקבל הטבות לרישום לגנים או לקבל מימון עבור לימודים אבל משכורתם גבוהה, ולכן אינם זכאים להנחה. אסור להם לעבוד פחות על מנת לקבל תלושי משכורת פחותי שכר, ולהגישם לועדת קבלה על מנת לקבל את ההטבות ההטבות ניתנות בהתאם למצבו הכלכלי של האדם ולכן יש בכך אונאה וסוג של גזילת כספים והטבות שאינן מיועדות לאנשים שברמות אלו. .
לב) גזל מחברת הביטוח - אסור לשקר ולשנות פרטים על מנת לקבל את כספי הביטוח בין של יהודי ובין של גוי כגון: להמציא תאונת עבודה או לשנות פרטי התאונה או כשלא נעל את הרכב שזהו גזל ממש הרי יש כאן אונאה על חברת הביטוח, שכל מבוטח משלם בפוליסת הביטוח בהתאם להסכם שיש לו עם חברת הביטוח, וברגע שהוא לא עמד בתנאים הוא אינו יכול לדרוש את כספו, וכל שכן לא על ידי שקר. וגם את הגוי אסור להטעותו מדין גניבת דעת שהרי גניבת דעת של גוי אסורה ואף כאן גונב דעתו לחשוב שקרה כך וכך כאשר הדבר לא קרה. .
לג) להשתמש בשירותים של מסעדה - אסור להיכנס לחנות או מסעדה רק בשביל לשתות או בשביל שירותים או כדי להמתין לאוטובוס, אלא אם נכנס על מנת לקנות שם מוצר או קיבל רשות בעל עסק מסעדה מחויב לתת שירות למתארחים אצלו ובוודאי שהוא לא מעוניין שכל אדם שיש לו צורך לשירותים או למזגן ישהה במסעדה שלו, אך ורק לנוחיותו ולו לא יהיה כל רווח מכך ולכן צריך לבקש רשות, שזהו בית פרטי לכל דבר שנותן אפשרות להשתמש בשירותיו רק לדיירים בו באותה שעה והכוונה לסועדים במסעדה. והוא הדין לגבי חנות. .
לד) פח אשפה פרטי - מיכל לאיסוף אשפה נחשב לחצרו וקנינו של בעליו ולכן אסור להשתמש בפח אשפה של אדם אחר מבלי רשותו ואפילו לא בשביל נייר קטן פח אשפה נחשב לקנינו של האדם ולרכושו הפרטי וכמו שאין היתר להשתמש בחצירו של אדם בלי רשותו כך אין רשות להשתמש בפח אשפה פרטי בלא רשות אלא אם מקבלים רשות מהבעלים. .
לה) הוצאה מפח אשפה פרטי - אם נמצא במיכל אשפה פרטי חפץ הראוי לשימוש יש לשאול את הבעלים אם אפשר לקחתו או שנזרק בטעות. אבל חפץ שניכר עליו שהוא שבור אינו צריך לבקש רשות יש מחלוקת בראשונים האם אבידה מדעת הוי הפקר ופסק בשו"ע חו"מ סי' רסא סעיף ד המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו. כיצד, הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו, השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו, הרי זה איבד ממונו לדעתו, ואע"פ שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו, אינו זקוק להחזיר, שנאמר: אשר תאבד (דברים כב, ג), פרט למאבד לדעתו. וכתב שם הרמ"א וי"א דאבידה מדעת הוי הפקר וכל הקודם זכה. וכל שכן שיש איסור לקחת מבלי רשות מפח אשפה פרטי משום שאינו נחשב להפקר היות ויש מקרים רבים שנזרקים לפח אשפה חפצים יקרי ערך והבעלים מחפשים בפח כיון שלא התייאשו מהם. .
לו) פח אשפה שכונתי - כל הנזרק לפח אשפה השכונתי ("צפרדע") הרי הוא הפקר, ומותר לכל אדם לקחת מתוכו אבל אם מוצא שם חפצי ערך, שניכר שהושלכו בטעות חייב לקיים מצוות השבת אבידה כדין אשפה העשויה להפנות שו"ע חו"מ סי' רס סעיף יא ועיין שם שנפסק שחפצים קטנים שיש סבירות שנזרקו בטעות חייבים להחזירם משום השבת אבידה כיון שנזרקו בטעות. .
לז) אשפה המיועדת לפינוי - אשפה המונחת בצידי הרחוב ועומדת לפינוי על ידי העיריה כל מה שמונח שם נחשב להפקר. אבל אם נמצא שם חפץ יקר ערך, שיש עליו סימנים, וניכר שהושלך בטעות, יש לקיים בו מצוות השבת אבידה היות והוא מיועד לפינוי, הרי זה הפקר. אבל כשאדם רואה שיש דבר יקר טמון שם שהושלך בטעות, הרי הוא חייב להחזירו. כמו כל דין של אבידה בטעות שיש מצוה להחזירה לבעלים. .
הנסיון מוכיח
שהסיבה למריבות ולמחלוקות
היא אי מתן "כבוד"
ברגע שנותנים כבוד לאדם אחר
אז הוא
מתרכך, מתרצה, ומתחשב
לכן כשרוצים קשרים טובים
ולא מחפשים אויבים
סך הכל
מכבדים