איסור ריבית · ללמוד כיצד עושים מצוות
כשרוצים לזכות במצות צדקה וחסד
ונותנים הלוואה
צריכים להזהר שלא להכשל
באופן הנתינה ובתנאי ההחזרה
שמצוה זו לא תהפך לרועץ
למלאך שחור שמקטרג
לכן לפני כן צריך ללמוד
כיצד להלוות
ובאמת לזכות
דיני ריבית
אלו עיקרי הלכות ריבית המצויות, וראוי לכל אחד ללמוד את הדברים ביתר עיון ולהתייעץ עם רב כיצד לעשות הלוואה או כל עסקה מבלי להיכשל בהלכות ריבית.
א) הגדרת ריבית - יש איסור להרבות ממון או כל הנאה אחרת למלוה בעקבות נתינת ההלוואה. ואיסור זה חל על המלוה, על הלווה, על המתווך ביניהם ואפילו על העדים והערבים החתומים בשטר טור סימן יורה דעה סימן קס ואין הבדל בין פרוטה למאה אלא כל סכום שהוא מעל סכום ההלוואה יש בכך ריבית וכתב בשולחן ערוך הרב הלכות ריבית וכללו של ריבית הוא כל שנוטל מחבירו איזה שכר בעד המתנת החוב שהוא חייב לו אם הוא נוטל בעד המתנת החוב בלבד שלא על ידי מקח וממכר, הרי זו ריבית של תורה. אפילו לא פסק לו בשעת הלואה אלא אחר כך כשבא לתבעו נותן לו להרחיב לו הזמן, וכן אם תובעו חוב אחר שאינו מחמת הלואה ונותן לו להרחיב לו הזמן. ואם הוא נוטל שכר על ידי מקח וממכר הרי זה אבק ריבית ואסור מדברי סופרים. .
ב) קנס חודשי בפיגור התשלום - אסור להטיל קנס קבוע על הלווה כאשר הוא לא עומד בתשלומים שזוהי ריבית אסורה, אפילו באופן חד פעמי תשלום שנובע כתוצאה מאיחור התשלום, אפילו אם בשטר נקרא "קנס" נחשב לריבית, שזהו שכר המתנת מעות האסור מהתורה. ואם לאחר איחור התשלום החליט על קנס כספי, זוהי ריבית האסורה מדרבנן. וכתב במלוה ה' פרק ג סעיף כא שאסור לעשות כן מדברי סופרים מפני מראית עין וכדי שלא יבואו להערים לתת ריבית בדרך זו עי"ש. .
ג) הלוואה צמודה לדולר או למדד - כל הלוואה שנעשית צמודה למטבע זר או למדד יש בה חשש של איסור ריבית, ולכן צריך להתייעץ עם תלמיד חכם כיצד לעשות זאת באופן המותר עיין באגרות משה חיו"ד ח"ג סימן לז שמותר משום שהדולר "גם בא"י הוא מטבע לגבי עצמו" ולכן אין כאן בעיה של סאה בסאה וכן פסק בשו"ת "שבט הלוי" ח"ו סימן רלב ע"ע ב"מנחת יצחק" ח"ו סימן קסא אך האור לציון" יו"ד סימן ד' נטה לאסור וכתב שהעצה לזה שיתן לחבירו סך שקלים וימנה אותו שליח לקנות בהם דולרים ויתן לו שכר טרחא, ויאמר לו שההלואה תתבצע לאחר שיקנה דולרים ויחזיר לו דולרים בתנאי שיש ללוה דולר לכן אם יקנה דולרים יחזיר דולרים ולא הוי סאה בסאה דאיירי שיש לו דולר בכיס ואם לא יקיים השליחות, הרי הוא פושע וחייב לשלם את כל ערך הכסף לפי שער יציג של שעת הפרעון מדין מזיק, ולא מדין לוה, וא"כ אין כאן חשש רבית ובספר "תורת ריבית" פרק יט סע' מ' מא . .
ד) מתנה מרצונו של הלווה - יש איסור על המלוה לקבל מתנה מהלווה, אפילו שעושה כן מרצונו וללא התחייבות משעת ההלוואה שו"ע יו"ד סי' קס סעיף ד אפילו אם הלוה נותן לו יותר, מדעתו, בשעת הפרעון, שלא התנה עמו, ואינו אומר שנותנו לו יותר בשביל ריבית, אסור. וכתבו הפוסקים. שנתינת מתנה למלווה לאחר פירעון החוב נקראת ריבית מאוחרת והיא אסורה ברוב המקרים כיון שבימינו לא נהוג לתת מתנות בלי סיבה מיוחדת ברוב המקרים יהיה אסור לתת מתנה לאחר הלואה משום שניכר הדבר שהיא ניתנת בתמורה להלואה. אך אם ההלואה היתה בין שני קרובים ידידים או שכנים שדרכם לתת מתנות זה לזה בהזדמנויות שונות, אפשר להקל בנתינת המתנה לאחר שעבר זמן רב משעת פירעון החוב, אפילו מתנה גדולה כמובא במשפטיו לישראל עמ' קטו. .
ה) עמלה מהבנק - מותר למלוה לדרוש מהלווה את התשלומים ששילם עבור עמלות או שאר הפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפקדת צ'קים וכן כשחזרו צ'קים יכול לגבות את ההפסדים. כיון שאין ממונו מתרבה על ידי כך ואין כאן אגר נטר, עיין במלוה ה' חלק א פרק ג סעיף לא. .
ו) שבירת תוכנית חיסכון - מלווה ששבר תוכנית חיסכון עבור הלוואה אינו יכול לדרוש מהלווה את הרווחים שהיה צריך לקבל אם התוכנית היתה ממשיכה אלא אם יעשה היתר עסקא כן כתב בספר מלוה ה' פרק יז סעיף עא. וכתב שם בהערה שאסור ללוה לפצות את המלוה על נזק שנגרם לו בגלל המתנתו למעות ההלואה שהואיל והמלוה הכניס עצמו מרצונו להלואה ולכל הנזקים שנגרמו בגלל ההלואה אין על הלוה דין מזיק ורק על נזק שנגרם למלוה בגלל הלוה שאינו קשור להמתנתו למעות ההלואה מותר לו לקבל פיצוי מהלוה ע"ש .
ז) מכירת צ'ק עצמי - אין אפשרות למכור צ'ק עצמי דחוי בפחות משוויו (כגון צ'ק דחוי ששויו 1000 ש"ח ולפדותו במזומן ב-900) שזוהי הלוואה בריבית קצוצה ממש שהמלוה קונה הצ'ק הדחוי נותן לו סכום ולאחר זמן מקבל יותר ויש בכך איסור מדאורייתא של ריבית. כתב בספר מלוה ה' בפרק ג הערה 29 שבאופן זה המוכר אינו מסתלק מהשטר ולא שייך לומר שמוכר בפחות כדי להיות בטוח במעותיו שהרי השטר הוא של עצמו ועל כרחך עושה כן כדי לשלם לקונה שכר המתנה שאין כאן שום מכירה רק התחייבות לשלם יותר בזמן מאוחר עבור קבלת הלואה עכשיו והרי זו הלואה בריבית קצוצה וכן מתבאר בדברי הרב חכמת אדם כלל קלט דין ט .
ח) מכירת צ'ק של אדם אחר - מותר למכור צ'ק של אדם אחר אפילו בפחות משוויו אבל צ'ק עצמי אסור למכור בפחות משוויו כתב בס' שערי הלכה עמ' קפ"א שצ'ק אין לו דין שטר חוב ולכן אין היתר למכור צ'ק דחוי בפחות וכן בחוט שני עמ' קט"ו ובנתיבות שלום עמ' תמח צידד שמותר למכור צ'ק במעט פחות אף אם המוכר קיבל אחריות על צ'ק אם כל מה שהקונה משלם פחות הוא רק מחמת הטירחא והסיכונים שיש בנטילת הצ'ק ולא מחמת הקדמת המעות כדין מכירת שטר חוב שמותרת אפילו בפחות משוויו ואין כאן שכר המתנת מעות אלא מכירת שטר וכן ראיתי שפסק במלוה ה' פרק ג סעיף יב. .
ט) תשלום ריבית לחברת חשמל מים וכד' - צריך להזהר מאוד ולא להגיע לידי חוב ולתשלום ריבית בגין איחור בתשלום, ובדיעבד אפשר לשלם אפילו שגובים יותר לכתחילה יש לשלם את החוב עם התוספת מה שיותר מהר כדי שלא יתווספו עוד ועוד רביות, כתב בספר שערי תורת הבית בשם הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א שבדיעבד ניתן להקל לשלם תוספת זו אם כוונתו בכך הוא כדי שלא ינתקו לו את החשמל או הטלפון וכדומה או כדי שלא יתבעו אותו בערכאות ולכתחילה יש לכל אחד ואחד להזהר להשתדל לשלם הכל בזמן כדי שלא להסתבך באיסור ריבית ח"ו ואף חשבונות שאין עליהם ריבית חייבים לשלמם בזמנן משום אבק גזל ומשום חשש חילול השם וכן כתב בספר מלוה ה' חלק א עמ' קח. וע"ע בספר נתיבות שלום עמ' קיז כתב בשם הגר"ז אויערבך והגר"ש אלישיב זצ"ל להתיר לשלם את הרבית לחברה דכיון שאינו מעוניין לשלם רבית וכל מה שהוא משלם הוא כדי שלא ינתקו לו את החשמל ואת הטלפון, כתשלום לגולן המאיים עליו שאם לא יתן לו סך מסוים יגרום נזק לממונו,. שמתחלה סבר שלא יגיע למצב של רבית פיגורים וקרתה לו תקלה והגיע לידי כך לא הוי תשלום ריבית אלא רק תשלום להסיר האיום ממנו עיי"ש. .
י) פיצוי בגין איחור בתשלום - אין להוסיף לפועל תוספת שכר עבור איחור תשלום המשכורת בין אם עובד יומית או קבלנות כן כתב בספר מלוה ה' ח"ב פרק יא סעיף יח ועוד בהערה שם הוסיף טעם שהרי הסיבה שהשוכר עיכב את תשלום דמי שכירות היא מפני שלא היו בידו מעות מזומנות לשלם בזמן שמסתמא לא התכוין לעשוק את השכיר ונמצא שמצד השוכר הרי הוא משלם תוספת "עבור מה שלא היו בידו מעות" והוצרך לעכב את הפרעון וללוות כביכול את דמי השכירות שמגיעים לשכיר והוי ריבית. .
יא) החזרי תשלומים - המקבל החזרי מס הכנסה או החזרים עבור תשלום שנלקח בטעות מותר לו לקבל את כל הסכום אפילו שהוא מקבל תוספת ריבית עבור המתנת המעות כתב בספר מלוה ה' פרק ג סעיף מו, וזה לשונו "מה שנוהגות חברות שונות שמספקות שירותים לצבור להחזיר ללקוחותיהן כסף שנגבה מהם בטעות בתוספת ריבית על הזמן שעבר משעת הגביה יש להם על מה שיסמוכו ומותר ללקוחות לקבל את התוספת מפני שהדבר ידוע שאין שום ענין לחברות ללוות את הכסף שנגבה בטעות ולהשתמש בו ונמצא שאין בנדון זה "לוה" וממילא לא שייך איסור ריבית ומטעם זה מותר לקבל בחזרה כסף שנגבה בטעות על ידי שלטונות מם הכנסה בתוספת ריבית על הזמן שעבר משעת הגביה" .
יב) תשלומים בכרטיס אשראי - מותר לקנות לכתחילה ע"י כרטיס אשראי כשאינו משלם שום ריבית לבנק או למוכר אבל כשמשלמים בקרדיט יש בכך חשש ריבית ולכן יש להמנע מכך באחרונים דנו בכך ויש שצידדו להקל כאשר יש לחברות אלו היתר עסקא אבל החשש קיים שקונים לצורך הבית ולא לצורך עסק ולכן קשה לסמוך להקל על זה לכתחילה. עיין מלוה ה' פרק יג סעיף יג. .
יג) תוכנית חיסכון - מותר לפתוח תוכנית חסכון בבנק ממשלתי שיש לו היתר עסקא, אע"פ שלאחר זמן הוא מקבל ריבית ברווחיו כן כתב בהליכות עולם חלק ח עמ' לט. ועוד כתב שם בהערה שטוב להשתדל שכל חשבונו יהיה בבנק ממשלתי שבזה יש מקום לומר שאין צריך כלל היתר עיסקא כיון שאין שום זכות בעלות על עצם הממון שבבנק ואינו דומה לבנק של חברה מסויימת שאז יש בעלים על כספי הנזק והריבית באה מיד הלוה למלוה. .
יד) חוב בבנק - אפילו שיש לבנק היתר עסקא יש להשתדל מאוד שלא להיכנס לחובות בבנק "מינוס" כשמשתמש בכסף שלא לצורך עסקא ומכל מקום יש המקלים בכך עיין בהליכות עולם שם שבכל אופן יש מתירים כאשר הבנק ממשלתי וכשיש לבנק היתר עסקא שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קכו בכספי הבנק הממשלתי אין מי שיש לו זכות בעלות על הכסף וגם הריבית אין זוכה בהם שום אדם פרטי, מכש"כ שאין זה ריבית הבאה מלוה למלוה, ואין בכה"ג איסור ריבית. והביא שם עוד פוסקים שמקילים בזה. .
טו) משכנתא - מותר לקחת מבנק הלוואה ולמשכן את הבית אפילו כשמחזיר בהרבה יותר ממה שלקח. כשיש לבנק היתר עסקא כמבואר בהערות הנ"ל ורצוי שיכתוב מראש שהכל נעשה על פי היתר עסקא או שיאמר בפה מלא לפני שחותם עיין בספר פרשת ריבית פרק טו הערה יז שכתב, שבגר"ז הל' רבית אות מב אסר ללוות לצורך דירה, משום שאין בזה רווחים. ומשמע דר"ל דאף לצורך קניית דירה אסור, ומבואר דהיינו בזמנו ובמקומו שאין מחירי הדירות עולים, אך במקום שמחירי הדירות עלולים לעלות , הרי הדירה עצמה עיסקא, ששייך בה רווחים ודיני היתר עיסקא, וכ"כ בספר ברית יהודה פל"ח הערה יח ד"ה ומכל מקום ועיקרי דינים פכ"ט ה"ל ובשם שו"ת תשורת ש"י ח"א סי' כג. .
טז) הלוואת דולרים תמורת דולרים - יש אוסרים להלוות דולרים ולאחר זמן להחזיר דולרים, אלא אם יש ללווה לפחות דולר אחד בכיסו, או שיעשה עמו היתר עסקא כתב מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בהליכות עולם ח"ח פרשת עקב דף ל כתב שנראה שיש לאסור להלוות דולרים לזמן מסויים על מנת לקבל דולרים בחזרה כיון שאינו מטבע היוצא בהוצאה, ולפעמים דרך הדולר להתייקר ולעלות יותר ממחיר השקלים שבשעת ההלוואה וכדין סאה בסאה ובספר ריבית לאור ההלכה עמו' קכו הביא שנחלקו בזה חכמי דורינו שלדעת הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אג"מ חיו"ד ח"ג סימן לז כתב שמותר ואילו הרב בן ציון אבא שאול בשו"ת אור לציון ח"א סימן ד כתב לאסור. .
יז) מתנה למלוה - אסור לתת מתנות למלוה שיש בכך איסור ריבית ואפילו משלוח מנות אסור לו להרבות לו בגלל ההלוואה אבל לאחר שלושים יום מפרעון ההלואה והלאה מותר למלוה ליהנות מהלוה אפי' בדבר שאין דרך בני אדם לתת לחבריהם בחינם פסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן קס סעיף ו אסור להקדים הריבית או לאחר אותו, לוה ממנו והחזיר לו מעותיו, והיה משגר לו דורון בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, זו היא ריבית מאוחרת ואם עבר ועשה כן, ה"ז אבק ריבית. ומש"כ שלושים יום כן כתב בספר מלוה ה' פרק ה סעיף לז, וכן פסק בספר פרשת ריבית עמ' נא. .
יח) ריבית מגוי - מותר לבקש ריבית מגוי וכן לשלם לו ריבית עבור הלוואה אומרת התורה [דברים כ"ג, כא]: "לנכרי תשיך...", וכן בגמרא ב"מ ע' ע"א: אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם ולוין מהן ומלוין אותן בריבית. ולדעת הרמב"ן [השגות לשורש ו' בספר המצוות לרמב"ם], אין ב'לנכרי תשיך' מצות עשה להלוות לעכו"ם בריבית. לעומתו דעת הרמב"ם [ספר המצוות, עשה קצ"ח] וספר החינוך [מצוה תקע"ג] היא ש"לנכרי תשיך" היא מצות עשה להלוות לנכרי.פסק בשו"ע יו"ד סי' קנט סעיף א דבר תורה, מותר להלוות לעובד כוכבים בריבית. וחכמים אסרוהו, אם לא כדי חייו, או לת"ח, או בריבית דרבנן. והאידנא, מותר (בכל ענין). (הטור). .
יט) ריבית דברים - אסור ללווה לתת למלווה כיבודים או מתנות כשלא היה נותן לו קודם ולא היה רגיל בכך שנחשב לריבית אלא רק לאחר שהחזיר לו את כספו פסק בשו"ע יו"ד סי' קס סעיף יב לא יאמר לו: הודיעני אם בא איש פלוני ממקום פלוני. הגה: וכן שאר רבית דברים בעלמא, אסור ואפילו לטובת הנאה בעלמא, כמו שיתבאר בסוף הסימן. אסור לקדש אשה בהנאת מלוה, כגון שהיא חייבת לו ומרויח לה הזמן כדי שתתקדש לו וכתב בקיצור שולחן ערוך סימן סה סעיף ט אם לא היה הלוה רגיל להקדים להמלוה שלום בפעם אחרת, אסור להקדים לו, ואסור לכבדו באיזה כיבוד בבית הכנסת או במקום אחר אם לא היה רגיל כן גם בפעם אחרת, וכן שאר ריבית דברים בעלמא אסור, שנאמר נשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור. וכן המלוה מוזהר על רבית דברים, כגון אם אומר להלוה, הודיעני אם יבא פלוני ממקום פלוני, אף על פי שאינו מטריחו אלא באמירה בעלמא, אם לא היה רגיל עמו בזה קודם .
היתר עסקא
בהלוואה במסגרת היתר עסקה משתנה ההגדרה של פעולת העברת הכסף מיד המלווה ליד הלווה. במקום ההגדרה "הלוואה" אנו מגדירים זאת "הסכם" (או "עיסקא" בלשון חז"ל). לפי הסכם זה, חלק מסכום הכסף שנותן המלווה ללווה, שייך עדיין למלווה והוא ניתן לו כפיקדון שיוחזר לו בתום הזמן שנקבע.
אם העלה הפקדון רווחים, מתחלקים בהם הלווה והמלווה. המחצית השנייה של הסכום ניתנת ללווה כהלוואה ללא ריבית. הכסף, מרגע שהגיע לידי הלווה, שייך לו והוא יכול לעשות בו ככל העולה על דעתו. כאשר מגיע תאריך פירעון ההלוואה רשאי המלווה לקחת את חלקו (חלק ה"פיקדון") בעסקה יחד עם חצי מהרווחים שנלוו אליו וכן את חלק ההלוואה.
ולכן רק הלוואה שניתנת לצורך עסק שמפיק רווחים אפשר לקיים ע"י היתר עסקא אבל הלוואה שניתנת לצורך שימוש יומיומי ללא רווחים אין להתיר.
ברוב הבנקים קיים היתר עסקא ולכן יש אפשרות ללוות מהבנק משכנתא לרכישת דירה.
על אף שיש היתר עסקא יש פוסקים האוסרים ל"הכנס למינוס" בבנק כאשר נתינת הכסף היא עבור צרכים יומיומיים אבל יש פוסקים שאפשר להקל גם בזה.
הרוצה שכל עסקיו יהיו על פי היתר עיסקא, יקפיד:
לכתוב בשטר של היתר עסקא את שמו, למלא את התאריך, ולחתום על השטר (ואין צורך שיחתמו עדים על השטר). ולתלות את השטר, במקום בולט, שכל מי שמתעסק עמו יוכל לראותו, באופן שזה מחייב אותו בכל עיסקא הנערכת במקום.
לכתוב בכל חוזה ועסק או כל הסכם שמעורב בו חשש ריבית, שההסכם כפוף לשטר היתר עיסקא הנמצא בביתו.
בכתיבת החוזה או השטר, ישתמשו בלשון 'עיסקא' במקום 'הלוואה', ובמקום 'ריבית' יכתבו 'רווח' וכדו', כדי שלא יסתור למהות ההיתר עיסקא, אך אם אי אפשר, אין זה מעכב.
נוסח היתר עסקא
(נוסח זה הובא בספר תורת ריבית)