התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן עד
בחלומי נסתפקתי אם אחד נתן לקטן במתנה מצה והוא נתן אותו במתנה לאביו אם יוצא בזה מצות בערב תאכלו מצות אם אוכלו כי קטן קונה מן התורה בפרט אם דעת אחרת מקנה אותו ואינו יכול להקנות ונמצא שמצה לא קנה אותו אביו ואיננו שלו וגם לא נתן מצה זו לאביו בשאלה יעוין היטב בטורי זהב סי' תנ"ד ס"ק ד' אם שאל מצה "לאכלה" מקרי שלו (אבל הוא לא שאל לאביו) והמצה צריכה להיות שלו כדילפינן מעריסותיכם דכתיב גבי חלה כדאיתא בטו"ז שם ואם גם הבן סמוך על שלחן אביו וכל מה שיזכה הבן שייך לאביו מכל מקום זה רק תקנות חכמים שתקנוה משום איבה, ויש לעיין בזה אם קנין דרבנן מועיל מדאורייתא ובפרט אם אחר הקנה לו על מנת שלא יזכה בו אביו, וכאשר ננערתי עלה בדעתי על פי מה שהובא במ"א סימן בשם הירושלמי שאם אכל מצה גזולה שיש לומר שקנאו בלעיסה שנשתנה ואינו חוזר לברייתא, ועוד שכתב הרב המגיד עליו אבל מ"מ אין לברך עליה הגם שקנאו משום בוצע ברך ואיתא שם במג"א סימן תנ"ד ס"ק ד' דאין לברך עליה ואפילו גדל חיטים ועשה ממנו מצה דקנה בשינה שם ובשינה מעשה וציין על סימן תרמ"ט מ"מ בזה ניחה לי דיכול לברך כיון דבאמת איננו גזולה כיון שבנו נתן לו במתנה רק שאינו יוכל להקנות אותו ואיננו שלו מכל מקום בליעסתו ובליעתו קונה אותו והוה שלו: