התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן מח
איזה גרגרים בסוגיה דפסח דוחה שבת (פסחים רי"ש פרק אלו דברים דף ס"י ע"א).
המהרש"א דקדק על דברי תוספ' בד"ה שם תוחב לו בצמרו שכתב התוספ' שמשמע בשמעתין שירושלים ר"ה היתה למה לא דקדקה כך מהא דתנן שבחל ע"פ בשבת "חשיכה" יצאו וצלו את פסחיהן משמע ביום אסור משום הוצאה, ותירצו מזה אין ראי' שיש לומר משום איסור כרמלית נגעו בה, וי"ל שבלאו"ה משם אין ראי' משום דאסור להכין משבת ליו"ט כדאי' במג"א סי' תרס"ח שאפי' בהכנה בעלמא אסור ואין לומר כל גוף עשיית הפסח אינו אלא הכנה לאכילת לילה שהוא יו"ט כי עיקר הוא אכילת הפסח ומי שאינו יכול לאכול אפי' כזית אין שוחטין עליו את הפסח ואם כ"כ מלאכות דאורייתא היתרו מכ"ש הכנה בעלמא, זה אינו כי מה שא"א בלא זה פשיטא שמותר אבל להוציא את הפסח ביום כדי לצלותו בלילה אינו מוכרח כי יכול להמתין עד הלילה:
שם ע"ב היינו דאמרי לי' דבר שיש לו היתר מה"ת ודבר שבות עומד לפניו לעוקרו כלאחר יד במקום מצוה מאי, יש לדקדק על אריכת הלשון למה והכה תוספ' ד"ה הנח להו הקשה הא במתניתין אסור שבות דרבנן כיון דאפשר לעשותו מע"ש עיין במהרש"א שם, ויש ליישב הנה תוספ' בגיטין דף ח' ע"ב בד"ה אע"ג דאמירה לנכרי שבות איתא דאפי' שבות דשבות לצורך מצוה אסור רק במילה התירו שבות דשבות בשבת משום דמילה גופא דוחה ש"ק ובתוספ' מגילה דף ד' ע"ב כתבו דלכן לא גזרו במילה שמא יעבירנו משום דמילה חמירא דנכרת עלי' י"ג בריתות, י"ל רש"י ז"ל כתב שאם נותן משא על טלה זה הוה כלאחר יד שאין דרך לעשות מלאכה בטלה א"כ אם תוחב לו בצמרו הוה שבות דשבות שאפי' אם נושא משא כדרכו הוה רק שבות אם תוחב לו עוד בצמר הוה שבות דשבות, לפי"ז זה הי' ספיקתם אם במילה הותר משום דמילה גופא דוחה שבת א"כ כיון שהלל אמר להם שפסח דוחה שבת מותר דשבות דשבות הזה, אבל אולי הטעם מילה חמור שנכרתו בי"ג בריתות וזה לא שייך בפסח א"כ לא הותר שבות דשבות אמר להם הכח להם וכו':
ב) יש לדקדק לדברי בעל המאור דקאמר דלכן סבר ר' מאיר דמבערין הכל מלפני השבת משום דסבירא לי' כר' יהודא אין ביעור חמץ אלא שריפה א"כ למה נקט לשון מבערין הי' לו לומר שורפין הכל מלפני השבת, וצריך לומר דדוקא בזמנו סבר ר' יהודא אין ביעור חמץ אלא שריפה אבל שלא בזמנה השבתתו בכל דבר כידוע בזה שיטת רש"י ז"ל ותוספ':
לעיל דף י"ג ע"א אמרו לו א"כ תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו למחר ויטהרם, אמרו לו מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט מפני הטורח ברש"י ז"ל וז"ל שיש להם לעסוק בסעודת שבת ויטרדו עכ"ל, רבים תמהו הלא בשבת שחל בעיו"ט אסור להכין צורכי סעודה משבת ליו"ט אבל לשבת גופא כבר טרח בערב שבת, ויש לתרץ שטרודין באכילת סעודת שבת וזה המתיק רש"י ז"ל בלשונו הטהור שיש להם לעסוק בסעודת שבת לשון עסק יש לפרש ג"כ שעסוקים בסעודת שבת היינו בסעודת אכילת שבת ואין לומר א"כ הי' אלי' יוכל לבא אחר חצות דאז אין טרודים עוד באכילת הסעודה כיון דאסור לאכול מן המנחה ולמעלה (מדברי רש"י ז"ל כאן נראה שהיינו מן המנחה גדולה ולמעלה דאם אסור לאכול בע"פ רק מן המנחה קטנה הי' יכול לאכול סעודת שלישית מן המנחה גדולה) אבל הוא דוחק לומר כן כי כילת הסעודה אין כ"כ טורח ואין צריך זמן רב: ג') ובזה מיושב מה שתמהו על דברי המהרי"ל ההובא במג"א סימן תרפ"ו המהרי"ל לא הי' מגיד הלכה בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צורכי פורים וכתב המג"א עליו אם לא כשחל פורים ביום א' והגהות מיימוני הוכיח מהגמרא שאפי' בפורים היו רגילים ללמוד לפני רבם במחצית השקל מיישב שם דטירדות אכילת הסעודת פורים אין מטריד כי יוכל לאכול בשעה או שתים משא"כ להכין הוא טירחא יותר כמעשה בכל יום שהכנות הסעודה הוא טירחא יותר מאכילת הסעודה עצמה לכן נלענ"ד ליישב קושיא חמורה כך דשבת שחל בע"פ טרודים מאוד מאוד דביעור החמץ אם יש להם תרומה לחפש בכל העיר אחר כהנים שיאכלו התרומה כדי שלא יהא צריך לאבדם ולבערם שאסור מה"ת מדכתיב את משמרת תרומותי כדאי' בתוספ' בד"ה ושורפין תרומות טהורות תלויות וגם לחולין צריך לחפש אחר אוכלין הן יהודים הן גויים כדי שלא ישאר לו חמץ ברשותו א"כ מכ"ש לא יבא אלי' בע"פ שחל בשבת קודש שטרודים יותר מן כל עיו"ט וזה ניחא אם מבערין הכל בשבת אבל אם מבערין הכל בעש"ק אין כאן טירדא והוא השיב לדבריהם שטהורות לא ישרפו שמא ימצאו אוכלין והשיב להם לפי זה גם תלויות לא ישרפו שמא יבא אלי' ויאמר שטהורות הם ויוכל לאכלם ושפיר השיב להם א"כ אם נחוש לזה ולא יבערם מפני זה בערב שבת רק בשבת א"כ יהי' טרודים מאוד בביעור ושפיר השיב להם מובטחני שלא יבא אליהו בערבי שבתות ובערבי יו"ט. אך י"ל שכל טירדא זו איננו אלא עד שעה שישית אבל לאחר שעה שישית שאז כבר ביער הכל יש פנאי הרבה לבא מן חצות עד הערב אבל אז לאחר חצות כבר טרודים הכל בקרבן הפסח ובפרט שזה אמר ר' אלעזר איש ברתותא משום ר' יהושוע וסתם ר' יהושוע הוא ר' יהושוע בן חנניה שהוא הי' בזמן הבית כדמוכח בגמרא גיטין פ' הניזקין ובמסכת ערכין שהי' מן המשוררים (מן השוערים) וק"ל השתא דאתית להכא יש לומר אפי' אם מבערין הכל מלפני השבת טרודים בערב פסח עד חצות בהכנות לקרבן פסח, אבל על זה יש להשיב הלא בזמן הבית לא הי' אליהו צריך לבא לבשר על הגאולה וצריך לומר אולי מצפי על אלי' לבשר על הגאולת עשרת השבטים שתהי' אז גאולה שלימה ודבר זה תלוי' בפלוגתא דתנאי במס' סנהדרין פ' חלק עם עשרת השבטים עתידים להגאל:
ולכאורה קשה מהא דאי' עירובין דף מ"ג ע"ב שאומר הרני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ויו"ט ואסור בימות החול הלא אם חל שבת בערב יו"ט של עצרת הלא בשבת אינם טרודים בעסקי צרכי סעודה כי הכינו הכל מע"ש ובשבת אסיר להכין ליו"ט מן התורה א"כ אינם טרודים ויכיל לבא אליהו בשבת ולמחר משיח ולמה מותר לשתות יין וצריך ע"כ לומר שאינו בא בשבת קודם האכילה מפני טורח סעודת שבת כדאיתא מפורש להדיא בתוס' שם בסוף ד"ה האי תנא ספוקי וכוונתם באכילת סעודת שבת וממילא אינו יכול לבא אפי' בשבת ערב יו"ט, ולפי"ז גם משיח לא יוכל לבא בשבת ויו"ט מפני אכילת סעודת שבת שזה אי אפשר ע"י אחרים בשלמא לטרוח צרכי סעודה אם יבא משיח ויהי' הכל עבדים לישראל אבל אכילת סעודת שבת א"א לעשות ע"י אחר ועיין שם בגמרא עירובין כל הסוגיא:
ד') והנה יש לתמוה שם בפסחים דף ס"ו ע"א דאמר הלל לבני בתירה ק"ו תחילה ואולי יש להם פירכה על זה אמר להם ג"כ גזירה שווה ומאי עלה על דעת הלל שאין על ק"ו פרכה ? הלא מובן מאליו שתמיד תדיר הוא ולא יוכל לילף פסח ממנו, ויש בזה עוד דקדוק למה אמר הלל הלא יש לנו יותר ממאתים פסחים ופי' רש"י שהיינו קרבן מוסף שמקריבין בשבת שבפסח ובשבת שבתוך החג הלא די בזה שידרשו ק"ו תמידים שמקריבין בשבת, ויש לומר שהלל ידע שיש לו פירכה מפני שהוא תדיר אבל קרבן מוסף בשבת שבתוך החג שהוא רק פעם אחת בשנה בשבת ובפסח שמקריבין בו קרבן מוסף של פסח שהיא ג"כ רק פעם אחת בשנה יכולין לילף פסח ממנו בק"ו אבל יש להשיב קצת על זה שפסח וסוכות יחד הוא שני פעמים בשנה ופסח רק פעם אחת בשנה וזה פירכה כל דהוא ואיתא ביבמות דף שדבר שנדרש במה הצד נדחה בפירכה כל דהוא וזה הי' סברת הלל, ואולי יש לדחות הק"ו ג"כ בפירכה כ"ד, ויש לומר שזה הי' ספיקות בני בתירה אם ק"ו ג"כ נדחה בפירכה כ"ד לפי"ז אין פסח דוחה שבת או לא נדחה בפירכה כ"ד ובזה יכולין לילף פסח ממוסף של קרבן בשבת בפסח ובסוכות:
ה) בזה יש ליישב קושיות התוס' לפי מה שהגי' המהרש"א שם בסוף הדיבור שהקשה לילף פסח במה הנד ממילה ושתי הלחם מה לשתי הלחם שהם באים להתיר (להקריב למזבח בתבואה חדשה חיטים מנחות) מילה יוכיח הלא גם מילה בא להתיר להנימול לאכול בתרומה וקדשים ואין לילף ממנו מה תאמר ? שתי הלחם באים להתיר לציבור ומילה מתיר רק לאותו יחיד הנימול א"כ לא הוי רק פירכה כ"ד ודבר שילפינן במה הצד נדחה בפירכה כ"ד, ועל קושי' השני שנילף פסח מתמיד ושתי הלחם היינו אם לומר מה לשתי הלחם שבאים להתיר תמיד יוכיח הלא גם תמיד בא להתיר להקריב אחריה כל הקרבנות של ציבור ושל יחיד וא"ת שאינו אלא למצוה דבדיעבד כשרים הקרבנות שהקריבו קודם התמיד הלא גם בשתי הלחם כן הוא שאיננו אלא למצוה ובדיעבד כשר בשהקריב מנחות אחר העומר כדאי' בהדי' ברמב"ם הל' תמידים ומוספים מה תאמר ששתי הלחם מקריבים הקרבנות עצמם היינו המנחות עצמן למקריבין ותמיד אינו מתיר רק זמני ההקרבה ואינו כל כך פירכה גמורה מ"מ נדחה בפירכה כ"ד ומיושב קושי' התוס' שם דף מ' ע"א ד"ה מה לתמיד:
שם אלא אמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד מלמד שכל תמיד קריבה בשבת, ויש לדקדק למה לי למילף מתמיד לילף מרישא דקרא עולת שבת בשבתו שדוחה את השבת מכ"ש פסח שהוא בכרת, ויש לישב הלא אמרו חכמז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בני שכה בדיבור אחד נאמרו א"כ לא יוכל למילף מניה שדוחה שבת כי מעיקרא לא נאמר שביתת שבת על קרבן מוסף כי בדיבור שאמר הקב"ה מחלליה באותו דיבור אמר ביום השבת שני כבשים ואין לומר נילף פסח במה מצינו ממוסף שבת זה אינו ויש לומר מוסף שבת שבא מחמת שבת השבת גורם לקרבן מוסף לכן זה מותר בשבת אבל קרבן פסח שאינו בא מחמת שבת שחיוב בכל השנה רק אירע פעם זה בשבת ואין ללמוד ממנו לכן יליף מעולת תמיד שהוא בכל יום ואין בא מחמת שבת:
ו) הלא תמו' קושי' הירושלמי שבכל מחזור קטן חל לכל הפחות שני פעמים י"ד בשבת, ויש לישב המה ידעו שמקריבין פסח בשבת רק לא ידעו אם הוא דחו' או הותרא ונ"מ אם הוא דחיו' כל מה שיכולין למעט בחלל שבת צריכין למעט אבל אם הותר מותר בכל והותרא שבת לגמרי, ויש להסביר מהגמר' חגיגה דף ו' ע"א נראה דמצוה שנתנו לפני הדיבור (היינו מתן תורה) מעולה ביותר ממצוה שניתנה אח"כ, א"כ אם שבת ניתנה קודם פסח ואח"כ ניתנה המצוה דפסח אם גם שמותר להקריב בשבת רק נדחה שבת בפני' ולא הותרא אבל אם מצות קרבן פסח נתנה קודם שבת ואח"כ נצטוי על שבת יש לומר במקום פסח לא נצטוו מעיקרא על שבת והיתרא והנה בזה יש פלוגתא בקדושין דף ל"א ר' ישמעאל סבר כי תבואו אל הארץ היינו לאחר ירושה וישיבה א"כ לא נתחייבו בפסח רק אחר שנכנסו לארץ ומצות שבת נתחייבו מיד במרה והוי שבת קודם ממצות הפסח א"כ אינו אלא דוחה כאשר כתבנו, אבל ר' עקיבא סבר כי תבואו היינו עשה שתכנס בזכותה לארץ א"כ פסח שנצטווה כבר במצרים לדורות קודם לשבת והותרא שבת לגבי פסח וזה הי' ספק של בני בתירה אם כר' ישמעאל או כר' עקיבא וק"ל:
שם ע"א בד"ה כלאחר יד בתוס' הקשו דהוי מצי למיפרך הלא משתמש בבעלי חיים שאסור מדרבנן, ויש לישב לפי דברי התוס' לעיל בד"ה והא עביד עבודה בקדשים שכתבו הירושלמי מפרש בענין אחר ויש ללמוד שכוונת התוס' כיון שהקדיש קרבן זה ותכלית הקרבן הוא לשחטו ולהקריבו לגבוה א"כ מה שמניח על הקרבן הסכין כדי לשוחטו והוא לא יכול להביאו בענין אחר מפני השבת א"כ הוי הנחת הסכין על הקרבן לצורך הקרבן ואין שייך בו מפני עבודה בקדשים וה"ה משמש בבעלי חיים לצורך הקרבן כמו סמיכת גברא שסומך בכל כוחו על הקרבן משתמש בבעלי החיים והתירו מפני שהוא צורך הקרבן וק"ל: