אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר

סימן מה

סימן מד

איזה הערות בענין מקואות:

נסתפקתי במים שזוחלין ע"ג קרקע למרחוק (יש לחוש שאינה מעיין) אפי' יש בהם שיעור מקוה לשי' הרא"ה שאם המה מרודדים אין טובלין בהם עד שיתפחו והנה ד' מחיצות גדולות סביב למים כדי שלא יוכל לזול למרחוק כדי שיתפחו מימיו ונשאר פתח גדול במחיצות שאם ירצה לנקות המקוה יצאו המים שמה ותמיד הפתח הזה סתום ע"י שלשה דפים של עץ שעשו בו ג' חריצין אחת מלמעלה ואחת מלמטה ואחת מן הצד מתוחבים בחריצין אלו דף אחד כדי שעי"ז יתחברו שלשה דפים אלו יחד וע"י זה הוי כלי עץ שיש בו בית קיבל העשוי למלאות ויש לחוש להויה ע"י דבר המקבל טומאה וגם דפקו הדף שמחבר השלשה דפים יחד ע"י ברזלין (הנעשה מחדש לצורך דבר זה) כדי שידבקו הדפים שהכניסו בו הדף בחברם מעשה אומן, והנה ידוע פלוגתת הרמב"ם והתוס' בכלי קיבול העשוי למלאות אם דינו ככלי קיבול בתשו' הרי"בא מרבותינו האחרונים ז"ל הביא תשו' מבי"ט שכלי קיבול הנעשה מעיקרא למלאות אינו מקבל טומאה אלא מדרבנן גזירה אטו כלי קיבול שאינו עשוין למלאות ומסיק שם שאם מתחילה נעשה הכלי קיבול למלאות וניכר לכל שנעשה מתחילה רק למלאות לא שייך בזה גזירה מדרבנן ומסיק שם דהמילוי צריך להיות מעשה אומן והנה החריצים האלו נעשה מתחילה ונראה לכל שעשוי רק למלאות א"כ לפי"ז אין חשש בזה הגם שחברו ע"י ברזל מתחת הדף שניתן בתוך החריצים ע"י ברזלים מעשה אומן כדי שלא יקבלו טומאה כאשר אמרנו אעפי"כ לא מקרי מעמיד ע"י כלי מתכות שאזלינן בתר המעמד שע"י זה יהי' מקבל טומאה כיון שהוא כלי בלאו הכי והברזלין אינו מועילים אלא כדי שיחובר מעשי אומן ואין הכלי מקבל טומאה עי"ז המתכות ובלאו הברזלים ג"כ מחובר יחד והי' נראה לי לומר סברא כיון שתחילת הכלי נעשה רק ע"י המילוא א"כ אינו דומה לכלים העשוין לקבל שנעשה מתחילה הכלי ואח"כ כעשה בית קיבול, אבל עומד מנגד זה מה שאית' במגן אברהם סימן תרכ"ט ס"ק ח' סולם שהנקבים הנעשים בו אינם נקובים מעבר לעבר יש לו דין כלי בית קיבול העשוי למלאות והלא אינו נעשה כלי ששני עמודים העומדים מימין ומשמאל אינם מחוברים אלא ע"י שליבות ונעשית כלי רק ע"י המילוי ויש לומר שעמודים הארוכים מימין ומשמאל יש להם דין פשוטא כלי עץ והראי' לדבר שחיצים זכרים שתוחבין בשפודים של ברזל קאמר הגמרא שהוא פשוטא כלי עץ כדאיתא בגמרא סוכה דף (גם צריכין לומר כיון שהדיוט יוכל לסלק אין לו דין בית קיבול העשוין למלאות): ואולי יש סברא לומר כיון שעומדים השלשה דפים של עץ על הפתח שבענין זה הי' ג"כ המים עולה ונתפח ושלשה דפים אלו בלי חיבור הדף שנותנים לתוך החריץ אינם שום תורת כלי עליהם אפי' פשוטא כלי עץ לא הוי א"כ הויה הוי ע"י דבר שאינה מקבל טומאה כדאיתא בהלכות מקואות סימן ר"א סע' מ"ח שאם המשכת המים ע"י דף ואוחז הדף בידו פסולא שהוי לי' הויה ע"י דבר המקבל טומאה לכן צריך לסלק ידו קודם שיבואו המים אמנם אם הי' יכולין לבוא המים מעצמן בלי אחיזת ידו לא מיקרי הויה ע"י דבר המקבל טומאה ה"ה בזה אם גם לא הי' הדפים כלי רק שהעמידו שמה ג"כ הי' המים עולים ונתפחים ויש לחלק שבאמת שהוא עתה כלי המעמיד המים והנה כדי לחוש לכל הספיקות בעשו הכל מתחילה כדי לשמש עם הקרקע וכדי שיהי' גם מחובר לקרקע קבעו שלשלת מעשה אומן בדפין האלו קצה השלשלת קבעו מעשי אומן בדופן הבנין וראיתי לגאון אחד ספר גדולי טהרה בסופו תשו' ט"ו בסופו כתב שלשלת אינה חיבור ונראה כתלוש ומביא ראיה ממתניתין דפרה פ' י"ט משנה ט' כיסוי מיחם שקבוע בשלשלת ומהוזה על המיחם הוזה על הכסא ואם הוזה על הכסא לא הוזה המיחם לדעתי משם ראיה להיפוך כיון שהוזה על המיחם הוזה הכסא עכ"ח הוי חיבור ע"י שלשלת בלי ספק הטעם שאם הוזה על הכסא לא הוזה המיחם הוא רק מדרבנן משום מ"ע או שצריך הזאה להיות עכ"ח על עיקר הכלי, ויש לומר שהזאה שאני כיון שבשעת מלאכה שני הכלים מחוברים מועיל להזאה מן התורה הגם שמפרידים לפעמים הכלים אעפי"כ אם בשעת מלאכה הם מחוברים הוזה על אחד מועיל גם לחלק השני כדאיתא מס' פרה משנה ח' פרק י"א משא"כ בשאר דברים צריך קביעות מעשי אומן א"כ אינו ראיה משם אבל גם להיפוך ג"כ אינו ראיה ויש לומר שמתניתין מיירי שחיבר השלשלת כמו דרך רוב העולם שטבעת האחרונה של השלשלת פתוחה קצת ומכניסין אותו בטבעת הקבוע בכלי והדיוט יכול בקל להכניס ולהוציא, אמנם אם הטבעת האחרונה אחר שהכניסו בכלי נתחבר ע"י מעשה אומן פשיטא דהוי חיבור גמור, ואין לומר כיון שיוכל להגביה השלשלת ונראה כתלוש קצת לא הוי חיבור דזה נגד החוש והסברא: ויש להביא ראיה מפי' הרמב"ם ממשנה כלים פרק י"א משנה ב' ומן הנגר ומן הדלת אינם מקבלין טומאה ופי' הרמב"ם נגר הוא הנועל הדלת מקצה לקצה א"כ אם פותחין הדלת צריך הנגר להוציאו ממקומו (אפי' אם הי' בקצה אחד מחובר לקרקע) מ"מ צריכין להוציאו עד החיבור א"כ ע"כ משם ראיה שאינו צריך להיות כ"כ מחובר שלא יוכל לזוז ממקומו, ועוד יש להביא ראיה טבעת של דלת אינו מקבל טומאה כיון שהוא מחובר לקרקע וכתב רש"י על זה בשבת דף נ"ח ע"ב וז"ל דלת מחובר לבית שהוא מחובר לקרקע ואינו כלי לקבל טומאה עכ"ל והדלת פותחין ונועלים בו אעפי"כ נידונא כמחובר לקרקע גם הטבעת:

והנה דברי הר"י קורקוס הובא בכסף משכה סוף פרק ד' מהלכות כלים שכתב שהא דמתנות המשמש לכלי עץ אינו מקבל טומאה דוקא אם המתכות נעשה כוי לכלי עץ מסתם דמשניות ופירושיהן נראה להדי' שגם אם אינו עושי' לנוי כיון שמשמשת את העץ אינו מקבל טומאה והראי' מדברי עצמו שמקל שחפוי אותו במתכת כדי להגין על המנעל שלא יהי' נשחק מליחת הקרקע מקבל טומאה ופי' שם הטעם מפני שהמתכת על ידו נשער המקל לא נרקב ע"י הקרקע והוי המתכת עשויה להעמיד והכל הולך אחר המעמיד ולמה לא כתב הטעם מפני שאינו עשוי לנוי וצריך עיון:

ומבואר מס' סוכה דף י"ב ע"ב חיצים זכרים כשרים לסכך פי' רש"י שם וז"ל אע"ג דכלים נינהו פשוטא כלי עץ אינם מקבלים טומאה עכ"ל נראה בפי' מרש"י שיש להם לחיצים דין כלי עץ, ואם נאמר שהרמב"ם סבר דנגר אינם מחובר לקרקע א"כ מוכח דעשוי מתחילה לשמש עם הקרקע אע"ג שאינה מחובר לקרקע אינה מקבל טומאה ואם נאמר שהרמב"ם סבר שהנגר מחובר הוא מוכח עכ"ח שמחובר אינה צריך להיות קבוע בקרקע כ"כ עד שלא יוכל לזוז ממקומו:

תמוה לי מאוד על דברי הרשב"א הובא ביד אפרים או"ח סימן תרכ"ט על דברי מג"א ס"ק ט' שפשוטא כלי עץ שניקב מעבר לעבר כדי לקבל דבר מקרי בית קיבול והלא תנן בהדיא במתניתין טבעת של אלמוג וחותמו של מתכת טהורה מפני שעיקר הוא הטבעת וטבעת זו כלי עץ שאין לו בית קיבול, וקשה לי דברי הרשב"א הלא נותן בו האצבע והוי כלי קיבול של אצבע וניחה לי על פי מה שראיתי במס' שבת בר"ע ברטנורא פרק ו' משנה ח' הקיטע יוצא בקב שלו דגרסי' ר' מאיר ור' יוסי אוסר ואם יש לו בית קיבול כתיתין טמא אבל אם אין לו אלא בית קיבול רק לשוקי' בלא כתיתין לאו בית קיבול הוא לטומאה והוי ליה כפשוטי כלי עץ דוודאי ל"ש שהוא עשוי לטלטל על ידו מה שנותנים בו אבל שוק אינה מטלטל על גבי כלי עכ"ל, לפי"ז הכי נמי בטבעת שאין הטבעת מטלטל האצבע אם מוציא ומכניס האצבע ולא נישאת האצבע ע"י הטבעת אלא אדרבה האצבע נושא את הטבעת ולא מיקרי בית קיבול הדומה לשק:

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה