אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר

מפתחות או"ח

הקדמה

סימן ב' במי שגזל עצים ועשה בהם סוכה לחבירו אם שייך גם בזה שלא גזל מאומה תקנת השבים ודי אם נותן דמי עצים להנגזל. ב') אי שייך הא דדרשינן למשחה בהם שצריך לאכול הקדשים דרך גדולה ושררות אם זה דווקא בבשר קדשים או שייך זה ג"כ במנחות שהמה מצה:

סימן ד' בענין תקון המועדות של שני יו"ט של גליות שכתב הריטב"א בסוכה שעל מנת כן קידש הלל עפ"י חשבון הגם שיהי' בקיאים עי"ז בקביע דירחא שצריכין לעשות גם שני ימים טובים כמקדם:

סימן ה' ב') שבא ליתן טעם שאם נתן שמן בנר חנוכה יותר מן השיעור בכל זאת הוקצה כל השמן למצוותה ואסור ליהנות ממנו עיין שם:

סימן ה' ג') בענין אם לא בירך שהחיינו בשעת הדלקת כר חנוכה בכל ח' לילות ונזכר ביום השמיני אם יכול לברך עוד ביום השמיני שהחיינו: סימן ד' ביאור בדברי בעל המאור על מה שכתב לפרש דברי רבא שאמר וצריך כר אחרת להשתמש לאורה. ה') ביאור בדברי שלטי גבורים במה שכתב שאין לעשות נר חנוכה גדולות יותר מדאי ולמה? מה יפסיד בזה? ו') מבאר אם מתענה תענית חלום בשבת ר"ח חנוכה אם צריך תענית לתעניתא שלשה ימים שמפני שלכל אחד לבדו צריך למיתב תענית לתעניתו:

סימן ט' ביאור בענין על הא דאמרינן גרדומי תכלת כשירים גרדומי אזוב כשירים מפני שהוא שיורי מצוה אם נאמר בכל המצוות כולה כן ששיורי מצוה כשרים. ב') שמתמה על המנהג שמביא רמ"א שמתחילין לאכול סעודות פורים ביום ואוכלים גם בלילה רק שרוב הסעודה צריכה להיות ביום הלא כיון שיודע שתמשוך סעודתו בלילה הוה כמי שהתחיל באיסור ואסור לאכול משום ק"ש של לילה כמבואר מג"א סימן תע"א שזה מקרי התחיל באיסור. ג') ביאור בענין שאי' בשו"ע או"ח סימן תר"צ שאין מדקדקין בקריאת המגילה אם טעה וקרא על יהודים יהודיים בשני יודי"ן: סימן י"א אם אסור לאכול גם אחר אכילת פסח שני כמו אחר אכילת פסח ראשון:

סימן י"ב איזה גרגרים בסוגיא דמי פירות. ב') אם לר' שמעון דיליף אכילת מצה בזמן שאין פסח מקרא בערב תאכלו מצות ולא מפסוק תאכלו עליו לחם עוני אם יוצא במצה עשירה:

סימן י"ג ב') אם בני אדם היושבים במסילת הברזל (אייזעכבאהן) והמה עשרה ובין מושב לתושב יש הפסק מהנסרים של המושב אם מצטרפין למנין ולא מקרא מחיצה מפסקת:

סימן י"ד מבאר שם אם המכסה על השולחן מיועד להניח על ספר התורה הוא תשמיש קדושה אם מותר להניח עלי' כרות שבת ואם המכסה אסור לטלטל משום בסיס לדבר האסור להנרות שעומדים עליו:

סימן ט"ז ב') ליישב תמיהא גדולה על מה שכתב רש"י ז"ל בפירוש הגמרא שכל גדולי הדור הי' באפר ולא ישבו בסוכה כל ז' האיך זלזלו במצוה הזו כיון שבקל הי' יכולים לעשות סוכה (עיין סוכה דף מ"ג):

סימן י"ט ב') במי שנגע באמצע סעודתו בדבר מטונף שצריך לחזור וליטול ידיו מכ"ש אם בשעת נטילה לסעודה ניגוב ידיו במטפחת שלא הי' נקי שאינו יוצא בנטילה זו:

סימן כ"א בענין אם נדחה ת"ב אם מותר לברך שהחיינו במוצאי התענית אעפ"י שאין אוכלים בשר עדיין. ב') על דברי המג"א הנוהגים שלא לאכול בשר עד שבת נחמו שאסורים גם בחמשה עשר באב שחל אז בערב שבת: סימן כ"ב ב') אם אוכל פירי המורכב מאילן שמורכב מפירות שבעת המינים עם שאר פירות איזה ברכה יברך אחרי' והאיך לנהוג בזה: סימן כ"ג בענין אם לש עיסה בפסח ונתחמץ מאליו אם חייב מלקות או לא אם כדון כלאו שאין בו מעשה. ג') האיך לנהוג בפורים בשבעת ימי המשתה שבא פנים חדשות ומברכים שבע ברכות האיך לעשות מצות סעודת פורים שצריכה היכר שהיא משום פורים:

סימן כ"ד בדברי הרמב"ם ה' שבת פ' ששי ה"ז במרחץ שהוחם בשבת בעיר שרוב גוים דרים בה שמותר לישראל לרחוץ בו במוש"ק מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו. ג') במי שנתאחר להתפלל מנחה בין השמשות האיך יעשה שמא כבר לילה הוא ועבר זמן מכחה ומברך ברכה לבטלה עיין שם עצה טובה:

סימן כ"ה בעל הניסים שאומרים בו על הפורקן ועל התשועות למה אומרים ופורקן שהוא תרגום של תשועה וכופל הענין בתיבות שונות. ב') ליישב למה שינה הרמב"ם לשונו מדברי הרי"ף רבו שהרי"ף כתב א"נ לשיעורי' היינו לאחר זמן מצוותו יוכל לכבותו או להשתמש לאורו והרמב"ם שינה ולא כתב להשתמש לאורו אלא כתב יוכל לסלקו. ג') הרואה נר חנוכה שצריך לברך אם ראה אותו בעש"ק קודם הלילה אם יכול לברך עליו הגם שעיקר מצוותו בלילה:

סימן כ"ו בענין מי שמתענה בשבת ר"ח חנוכה תענית חלום אם צריך למיתב תענית לתעניתא לכל השלשה ימים:

סימן כ"ז פילפול למה הצריכה לנס המנורה שדלק ח' ימים מפני שלא ה' להם שמן טהור הלא יכלו להוציא שמן מן זתים שהמה פחותים מכביצה והשמן אינו מקבל טומאה ולסוחטו בתוך כלי אבנים שאינם מקבלים טומאה. ב') על דברי טו"ז שכתב שגם ביום ראשון של חנוכה הי' כס שנשתייר קצת שמן מהשיעור כדי לחול בו הברכה. ג') אם נתאחר בליל פסח על הסדר עד כשהגיע לכוס רביעי ולומר עליו הלל כבר עלה עמוד השחר אם יוצא בזה ויוכל לברך ברכת יהללוך וגם על הכוס כיון שעדיין לא עלה הנץ החמה: סימן כ"ח איזה גרגרים בסוגיא דנוקשה פסחים ר"פ אלו עוברין: סימן כ"ט פילפול וביאור בדברי הרמב"ם ה' קרבן פסח פרק א' הלכה כ' שאם שחט הפסח ונמצא טריפה ולא הספיק לשחוט פסח כשר עד שחשיכה מביא פסח שני אם גם נמצא ספק טריפה חייב בפסח שני:

סימן ל"א ב') לפי"מ שהעלה המג"א שלשלוח דורון הוא בכלל שאילת שלום אם בת"ב שאסור בשאילת שלום מותר לשלוח לחבירו חמאה וחלב על סעודת הלילה לפי מנהגינו שבמוצאי ת"ב אין אוכלים מאכלי בשר:

סימן ל"ב בענין שמסיימים בר"ה פסוקי שופרות בפ' וביום שמחתכם וכו' ותקעתם בחצוצרות שתמהו על זה הראשונים שלא כזכר בפ' זה שופר או תרועה עיין בפנים. ב') אם אכל חצי זית מליח וטפל לו חצי זית פת להעביר המליחות אם מצטרפין יחד לכזית לברך אחריו בו"נ כיון שהפת טפל למליח:

סימן ל"ד ה') ליישב מה שקשה על דברי רבותינו האחרונים ז"ל שכתבו הש"צ באשמורת הבוקר שאומרים סליחות יטול טלית חבירו דבטלית שלו הוא מכניס עצמו בספק ברכה וכי משום ספק ברכה דרבנן יבטל עצמו מספק מצוה דאורייתא עיין בפנים:

סימן ל"ה פילפול בסוגיא דכבתה שבת דף כ"א ע"א:

סימן ל"ו מי שכותב בש"ק מכתב ארוך אם חייב בדיני שמים על כל שתי אותיות ואותיות עיין בפנים. ב') ליישב קושיא על דברי רש"י ז"ל מגילה דף ב' ע"ב שדרש ר' שמואל ב"כ ימים כימים לרבית י"א וי"ב הלא בפ' הזה כ' לעשות אותם ימי משתה ושמחה א"כ שני ימים האלו הם חייבים גם במשתה ושמחה ובפירוש אמרו במתני' אעפ"י שמקדימין הקריאה מותרים ימים אלו בהספד ובתענית אבל שמחה אינן נוהגת אלא בזמנה. ג') פילפול במה שהקשה רבותינו האחרונים ז"ל דחזקי' קרא בטבריא בי"ד וט"ו מספק הלא טבריא הוא קרוב לחמתן שיעור מיל וחמתן מוקף מימות יב"כ ממילא צריך לקרותו רק בט"ו:

סימן ל"ז איזה גרגרים בסוגיא דהואיל:

סימן ל"ח ב') ליישב תמיהא רבה על מנהג העולם שנוהגים ללבוש טליתים קטנים אשר אין בהם שיעור עפ"י המובא בשו"ע ובגמרא כדאיתא בדרכי משה סימן ח' וטו"ז שם ולכן אין מברכינן עלי' להתעטף רק על מצות ציצית למה לא נהגו לעשות טלית קטן אשר יהי' בו שיעור שנקל מאוד לעשות כשיעור שאין בו לא הוצאה ולא הפסד:

סימן ל"ט ב') אם בערב ת"ב בסעודה המפסקת שאכל בו רק תבשיל אחד אם מותר לאכול עוד לחמניות ומיני פת הבאה בכיסנין:

סימן מ"ב איזה גרגרים בסוגיא דמצות לאו להנות ניתנו:

סימן מ"ו על מה שנהגו רבים שאוכלים בשבת ויו"ט בשחרית מעשה אופה עוגה או פת הבאה בכיסנין ואוכלין יותר משיעור סעודה בלא נטילה וברהמ"ז אי שפיר עבדי או לא:

סימן מ"ז אם הא דצריכין ליתן בפורים שתי מתנות לשני בני אדם אם נותן מתנה אחת לאב ומתנה אחת לבנו הסומך על שולחן אביו אם יוצא בזה כיון שכל מה שיש לבנו שייך לאב:

סימן מ"ח גרגרים בסוגיא דפסח דוחה שבת פסחים ריש פרק אלו דברים דף ס"ו ע"א. ג') בענין מה שכתב המג"א שהמהר"ל לא הי' מגיד הלכה בתענית אסתר מפני שטרודים בסעודות פורים:

סימן מ"ט על קושיות בן המחבר נ"י שהקשה על מה שאי' בגמרא שבת דף ל' ע"א שאמר הקב"ה לדוד חביב עלי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שיעלה שלמה ואיתא במגילה דף ד' שעבודה חמור מת"ת:

סימן נ' בא ליישב מה שתמה האיך ילפו חכמז"ל שכהן הדיוט קודם שנכנס לעזרה צריך טבילה מק"ו מכ"ג ביוהכ"פ שהוא צריך טבילה בין עבודה לעבודה בקודש מכ"ש הכהן הנכנס מחוץ לעזרה הלא עבודת יוהכ"פ חמורה ומקודשת יותר:

סימן נ"א אם גם תשמישי קדושה דינם כקדושה עצמו שמותר לטלטלין בשבת שלא לצורך כלל כמו כתבי קודש ואוכלים. ב') נתינת טעם ויסוד למה שנוהגין בליל שבועות שאומרים בתנ"ך ראשי פרשיות וסופי פ' וכן משניות משנה ראשונה ומשכה אחרונה ונחשב כאלו קרא כל התנ"ך ולמד כל המשכיות: סימן נ"ג על מה דאיתא במג"א או"ח סימן תק"כ סעיף ב' שבעל נפש יחוש לעצמו להחמיר לנהוג גם בשאר צומות כמו בט' באב אם בעל נפש רשאי להחמיר בזה בכל הד' צומות:

סימן נ"ד במי שמברך ברהמ"ז ואמר ברכה רביעית בתחילה אם צריך לברך עוד הפעם אחר שבירך ג' ברכות הראשונות ברכה רביעית:

סימן נ"ה בשומר הבית שפקודתו לפתוח ולנעול הבתים ליוצא ובא אחר זמן הקבועה לנעילת שערי הבתים ונותנים לו בעד שכרו איזה פרוטות האיך לנהוג בשבת וי"ט:

סימן נ"ט ב') עפי"מ דאמרו חכמז"ל מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי שמברך עלי' אם האילנות מורכבים שנעשה בהם איסור אם גם עלי' מברך:

סימן ס"א מיישב על מה שמקשה המחבר על פי מה דאי' ביומא סוף פ' יוה"כ הגם דרבי סבר יוהכ"פ מכפר בלא תשובה אם חוטא על דעת זה שיוהכ"פ מכפר מודה רבי שאינו מכפר א"כ מה מקשה גמרא בשבועות דף י"א ע"א לרבי כרת דיומא היכי משכחת לה הלא משכחת אם אוכל על דעת שיוהכ"פ מכפר. ב') על דברי הטו"ז בענין מה שכתב אם הכהן אוכל חלות ונזהר בפת עכו"ם והיושבים עמו בסעודה אוכלים פת עכו"ם אם מצוי' להם פת כשר שיוכלו לאכול ממנו לזמנים יחד:

סימן ס"ב יישוב ופירוש בהא דתנן סוף מסכת תענית לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהם בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים האיך שרי ביוהכ"פ לרקד הא תנן סוף מסכת ביצה אין מרקדין ביו"ט:

סימן ס"ג בענין האיך לנהוג אם מעשן בכלי (פייפע) טאבאק ביו"ט ונתקרר האפר בו ואסורה לטלטל משום נולד מה יעשה אם רוצה עוד הפעם לעשן באותו יום באותו כלי עצמו יעוין בפנים:

סימן ס"ד ישוב וטעם על מה שכתב הרמ"א שיכול לברך ברכת נ"י עד שיאכל המוציא גם שאי' בשו"ע ה' שבת שאחר שגבי הקמח לעירובי חצירות מברך על מצות עירוב וגם התמיהת המג"א סימן רס"ז שמתמה שאם לא בירכה האשה בעש"ק על הדלקת הנרות מבעוד יום או אחר שהדליק נרותי' שכשתבא אל ביתה תפרוש ידיה ותברך הלא כולם המה אחר עשיית המצוה והאיך יוכל לברך עלי':

סימן ס"ה איזה גרגרים בסוגיא מצות צ"כ ר"ה דף כ"ה ע"א. ב') בענין דאחכמז"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח. ג') פלפול בדברי הטו"ז שכ' אם עובר אחורי ביהכנ"ס ושמע קול שופר יצא שצריך להבחין אם שמע קול שופר ולא קול הברה:

סימן ס"ו ביאור עניני בל תוסיף במצוות דאורייתא ובמצוות דרבנן ובסופו להזהיר ליטול מהאתרוג החוטין של מין אחר שנאחזים בו ע"י שכורכן אותו בהם. ב') מבאר שגם הנשים שפטורות מתפלת המוספין אבל במוסף דר"ה משום דרחמי נינהו חייבים:

סימן ס"ז בא לבאר וליישב מה שתמהו רבים וכן שלימים על הא דאי' בסוכה דף מ"ז וברש"י ז"ל שם שכל גדולי הדור לא הי' יושבים בסוכה כל שבעת ימים כלל וכי יעלה על הדעת שיזלזלל במצוה הלזו יעוין בפנים ומבאר שם בסופו הא דסוכות רועים חייבים בסוכה. ב') מיישב המנהג בטוב טעם ודעת שיוצאים בהדסים שאינם עבות היינו ששלשה העלים אינם יוצאים מהגבעול שוה בשורה אחת:

סימן ס"ח ליישב על מה שמפקפקים ביוצרות בסילוק שמתחיל ולך תעלה קדושה ומאריך הרבה מאוד עד שמסיים לבסוף קדוש קדוש וכו' שאיננו אלא ספור דברים והאיך יוצאין בזה סדר קדושה. ג') ביאור נאים ופילפול על דברי המג"א סימן תצ"ד להנעורים בליל שבועות כל הלילה האיך לנהוג בב' התורה בשחר. ביאור נכון וטעם מספיק להא דאי' בשם רבותינו האחרונים ז"ל שגם הנוהגין להתפלל תמיד בכל ע"ש ויו"ט מעריב מב"י וליל שבועות המתינו עד הלילה משום דכתיב תמימות תהיינה:

סימן ע' במי ששכח לומר הלל בחנוכה וכבר התפלל ערבית אחר פלג המנחה ועוד היום גדול ונזכר שלא אמר הלל אם חייב לומר עוד הלל ואם גם צריך לברך עליו:

סימן ע"א בענין כמה שבותין שהתירו ביו"ט מפני אוכל נפש בעלמא כגון אכילת פירות וכדומה שאין דבר המאכל בעצמו משמח כמו בשר בהמה: סימן ע"ג ביאור על מאמר תמוה מאוד שאי' בירושלמי אמר ר"ל אין רה"ר בעולם הזה שנאמר כל גיא ינשא:

סימן ע"ד באחד שנתן לקטן מצה והקטן סומך על שלחן אביו ונתנו לאביו אם אביו יוצא עיין בפנים ואם גם יוצא אם יוכל לברך עלי':

סימן ע"ו אשה שחלתה בנה וחוששין שהיא בעון נדרים שלא קיימה נדרי' כמו שאחכמז"ל בעון נדרים וכו' אם מותר להתיר נדרי' בשבת. ב') אם חלה שבועה על תורה שבע"פ כיון שקבלת תורה שבע"פ היתה באונס כדאי' בגמרא שבת פ' ר' עקיבא עיין שם ואונס בשבועה רחמנא פטרי' ולא חלה השבועה של סיני:

יו"ד:

סימן א' על מה שנסתפק רב אחד על הא דאמרו חכמז"ל ביצה בששים ואין ביצה מן המנין וצריך ס"א וכתבו מן הראשונים הטעם משום היכרא אם נפלו שני ביצים של איסור במאה ועשרים של היתר אם די בקכ"א בצים של היתר שכיון שמוסיף אחד יותר מששים כבר יש היכרא:

סימן ב' ב') בענין על מה שפסק הרמב"ם שבן נח מותר בדם שבא מן החי: סימן ג' באור נחמד ונעים על מה שכתבו הפוסקים דם שבשלו אינו עובר עליו מה"ת. ב') בענין אם קונים בצים שיש להם סימן טהרה ששואלים את המוכר ממי הם ומאיזה עוף. ג') בענין שלא לאכול דג ובשר יחד. ד') ביאור בדברי רש"י ז"ל במכות ט"ז ע"ב מאן דאכל ביניתא דבי כרבא לוקה משום שרץ השורץ על הארץ:

סימן ה' מה ששכיח ורגיל לימצא בבצים טפה שחורה מה דינה:

סימן ו' ביאור בסוגיא חולין דף צ"ח האי פלגא דזיתא דנפל לדיקולא דבשרא ביאורי נעים אף נחמד. ב') על מה דאיתא בגמרא חולין שם דסבר לשער במאי דבלעה קדירה וכו'. ג') בדברי האו"ה שמביא הש"ך בשו"ע סימן צ"ט סעיף ה' ס"ק י"ב:

סימן ז' על ספיקת הרב מהו"ר זלמן סופר נ"י בהא דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים מה"ת לאכול אם אסור דבר בקונם אם מותר לסחור בו. ב') ליישב קושית תוספ' יו"ט על הא דאי' בבכורות דף ז' ע"ב שאין ראיי' מפסוק זה את עשרת חריצי החלב שהביא דוד לשר האלף שחלב מותר באכילה ודלמא לסחורה הביא והקשה התוספ' יו"ט אם אסור באכילה ממילא אסור בסחורה. ג') האיך מוכח מהא דאסרה התורה לא תבשל גדי בחלב אמו דחלב מותר דלמא לעולם חלב אסור משום יוצא מן החי אבל התורה אסרה לבשל בחלב בת פקועה שניתר בשחיטת אמו והיא חלב שחוטה:

סימן ח' אם יש להתיר תפוחי אדמה (ערדעפפעל) שצלאום גוי אם יש בו משום בישול נכרי:

סימן י"ג מי שידו מספקת להשיא בתו אבל כדי להשיאה לת"ח צריך לבקש סיוע מאחרים אם נכון הוא אי אמרינן גם בזה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ג') לפי דברי המחבר בשו"ע יו"ד סימן רס"ז סעיף ע' שכתב סתם משום מצוה מותר לשחרר עבדו אפי' משום מצוה דרבנן ולא כתב משום מצוה דרבים איך יעבור עשה מה"ת משום מצוה דרבנן עיין שם ישוב נכון: סימן י"ד ב') על מה שמפקפק גאון אחד על אותן השולחין מעות לא"י לקנות בהמה ולשוחטו כדי ליתן המתנות לכהן בשלחותם הלא כל מה דאיהו לא מצי עביד שלוחו כמי לא מצי עביד:

סימן י"ז הא דזהירין הנשים שלא לפגוע בצאתם מבית הטבילה בדבר טמא וכדומה אם גם אשה נדה בכלל הזה:

סימן י"ט מי שיש לו סך מסוים להכנסת בתו לחופה ויש אתו להדפיס ח"ת מאביו ולהפיצם בישראל איזה מהם קודם:

סימן כ' ג) אם יש להחמיר לחוש אולי הבודק לא ימעך הסירכא כהוגן הגם שהוא מומחה בכך:

סימן כ"ב אם ראתה כתם בימי טוהר שאנו נוהגין להחמיר שלא לבעול על דם טוהר אם צריכה לספור שבעה נקיים:

סימן כ"ד ב') על דברי נקודת הכסף בשו"ע יו"ד סימן קכ"ד סעיף כ"ב עכו"ם שנגע ביין של ישראל ואמר לישראל שמותר לשתותו יען כי נגע בכוונה בו כדי להכעיסו:

סימן כ"ט ב) ליישב מה דתנן פ' ראשון דחגיגה משכה א' מי שחציו עבד וחציו בן חורין ב"ה אומרים וכו' מה נפקא לן מזה אם עובד את עצמו יום אחד יעשה ביומו מה שהוא רוצה:

סימן ל"ג איזה גרגרים בסוגי' מופלא סמוך לאיש כדה דף מ"ו ע"א: סימן ל"ד הא דילפינן משלשה פסוקים אלו מטומאה דם ושרצים דספי לינוקא בידים אסור מה"ת אם זה דווקא במה שאסור בל"ת או גם באיסור עשה או חצי שיעור עיין בפנים:

סימן ל"ח בבית החולים שבשלו טריפות ומעתה רוצים לבשל רק מאכלים כשירים האיך ינהגו בהגעלת הכלים המצופים באבר וכלי חרס ופארצעלאן אשר אם לא יגעילו הכלים יעלה להפסד גדול והוצאה גדולה לקנות חדשים: סימן ל"ט לפי"מ שכתב הרמב"ם שעיקר מצוות כתיבת ספר תורה הוא משום השירה רק משום שאין כותבין התורה פרשיות פרשיות צריך לכתוב כל התורה כולה אם אחר כתיבה נטשטשה ונפסקו הרבה אותיות כיון שהשירה נשאר כתובה כהוגן אם יוצא עוד בזה מצוות כתיבת ספר תורה:

סימן מ"ג אם עלים הנדפסים בלשונות אחרים ונדפס בו שמו של הקב"ה בלע"ז אם מותר להשתמש בהם ובפרט לדבר שיוכל לבא עי"ז לבזיון עיין בפנים:

סימן מ"ד בהמה שנולדה עם יותרת ונחתך אח"כ ממנה היותרת ואינה ניכר מקום החתך אם נתערבה באחרות אם יש לה דין ברי' ואינה בטילה [וגם דבלא"ה אינה בטילה משום דבעלי חיים אינן בטילים מ"מ היכי דלא שייך בו שלא יתבטל משום בעלי חיים כגון עופות קטנים מאוד או שנתבטל לאחר שחיטתן שאין בה עוד דין בעלי חיים]:

סימן מ"ה איזה הערות בענין מקואות:

סימן נ"ב דברי הטור יו"ד סי' של"א שכתב שתרומות ומעשרות נוהג בזמה"ז מה"ת בארץ ישראל ושביעית רק מדרבנן ואעפי"כ פטור בשביעית מתרומות ומעשרות:

סימן נ"ו הא דאסור לעשות דמות צורות לבנה אם אסור רק אם עושה כדור שלם או אפילו מקצת צורת הלבנה כמו שנראה בתחילת או בסוף החודש. ב') אם בשלשה כוחות של נכרי בעשיית יין וכח ישראל מעורב בו אם מותר גם לכתחילה:

סימן נ"ז ליישב תמיהא רבה במה שהובא בטו"ז יו"ד סי' רנ"ג ס"ק א' בשם הרא"ש שכר שעורים של חדש שנתערב אינו בטל משום שהוא דבר שיש לו מתירין אם יבא עומר הבא וקשה הלא שכר של שעורים חמץ הוא והעומר אינו מתיר רק בשני של פסח וכיון שנכנס פסח צריך לבערו מן העולם. ב') יישוב על קושיות הש"ך שהקשה ביו"ד סימן ק"ה סעיף ב' על מה שכתב המחבר שכבוש במים היינו מע"ל ובציר ובחומץ משיעלה על גבי האור והרתיחו ובסימן ק"ד פסק דגם בחומץ צריך להיות כבוש בו מע"ל: סימן נ"ח נסתפקתי אם בשר עוף בחלב אסור לאכול שלא כדרך הנאתן: סימן נ"ט יישוב לקושית בן המחבר על פי מה שאי' בגמרא ע"ז כ"ב ע"ב וננסרינהו ומתרץ לא תנוף עלי' ברזל אמר רחמנא הלא יכול לנסרינהו בשאר כלי מתכות לפי דעת המחבר שרק בברזל אסרה תורה להניף:

סימן ס' בא ליישב על מה שמתמה על בעית רמא בר חמא זבחים דף צ"ה ע"ב אם בישל בלא בלוע צריך שבירה לשיטת הראב"ד שלאו דווקא חטאת בעי שבירה אלא אפי' אם בישל בו קדשים קלים צריך שבירה נפשוט מהא דאמר חוני המעגל תענית דף כ"ז ע"א צאו והכניסו תנורי פסחים כדי שלא ימוקו הלא פסח שנצלה בו באויר התנור הי' בישול בלא בלוע ולמה לא שברו אותם מוכת דלא בעי שבירה ה"ה אם תנור של חרס שמחובר לקרקע אינו צריך שבירה אם כטמא בקדשים ועוד אם התנור מחובר לקרקע אם צריך שבירה: סימן ס"ח אם כבר מונחים ספרי נביאים על ספר תורה אם מותר ליתן עוד ספרי נביאים על ספרי הנביאים שמונחים כבר על ספר תורה:

סימן ס"ט ביאורים ופילפולים נאים בסוגיא בפסחים דף מ"א ע"א בהא דתנן יקלוף את מקומו ובסוגיא שם אי עילאה אי תתאה גבר:

סימן ע"ה מי שהי' לו מעקה בגגו והסיר כל התקרא ונתבטל מתורת בית דירה ואח"כ חזר התקרה כמו בראשונה אם צריך לחזור ולעשות המעקה כיון שנתבטל בנתיים ממצותו כמו שהובא בספרי רבותינו האחרונים ז"ל לענין מזוזה:

חו"מ:

סימן י' בנתבע אחד שביקש מהדיין שיזכה להתובע שהנתבע חייב לו לשלם והטעם שהוא רוצה להכותו והוא נכבד ואין רוצה לקבל מתנות אבל ע"י שיסבור שמגיע לו מן הדין יקבל אותו בשמחה אם שייך גם בזה לא תטה משפט ודל לא תהדר בריבו:

סימן ט"ו ביאור ופלפול בסוגיא הולך מנה לפלוני גיטין דף ס"ג ע"ב: סימן י"ח בהא דאיתא בבא מציעה דף צ"ז שביומא דכלה הרב שאול לתלמידים אם שאל התלמיד מהרב חפץ של מצוה בלא ידיעתו שמותר לעשות כך משום דניחא לי' לאינש לעביד מצוה בממוני' אם ג"כ מקרי שאילה בבעלים כיון שלא ידע הרב מזה:

סימן כ' האיך יחייב אדם בקללתו של עצמו הלא המקלל עצמו חייב מלקות והוא רשע והמקלל רשע פטור מפני שאינו עושה מעשה עמך. ב') מי שנזהר תמיד שלא לקבל מתנות ממחללי שבת קודש אם הוא צריך לכך באופן שמחייב ליטול כגון שהוא זקן או חולה ובעל יסורין אם מותר להחמיר בזה שלא לקבל:

סימן כ"ג ב') פרוזבל שרשאים הדיינים לחתום בתורת דיינים או בתורת עדים אם קרובים כשרים בזה:

סימן ל' בענין שאלה חדרי דירה שמרוצף קרקע בקרשים לכל השנה ומנקים ורוחצים אותו מן הרפש ומן הטיט אם מותר לעשות כן מר"ח עד התענית: סימן מ' לפי מה דאי' שו"ע חו"מ סי' רל"א שאין מוציאין פירות ארץ ישראל לחו"ל מי שדר בחו"ל ויש לו שדה בא"י אם פירותיו שלו מותר להוציאן לכה"פ מה שצריך לצורכו:

סימן מ"א במי שמזכה שכר שכיר ע"י אחר ביומו אם יוצא בזה כיון שלא יבא ליד השכיר ביומו רק לאח"כ:

אהע"ז:

סימן ט"ז פלפול בסוגי' בענין האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל האנשים שבעולם:

סימן ל"א אם במקום שאין יכולין רבים ליכנוס בו אבל המקום גדול מאוד מאוד אם שייך בזה איסור יחוד:

סימן נ"ו יישוב נכון לקושיות התוספ' על רש"י ז"ל שכתב שגם אם לא יעברו בני גד ובני ראובן לא"י אעפי"כ יקבלו חלקם בא"י בסוגיא דתנאי כפול (קידושין דף ס"א):

סימן ע"ב מיישב התמיהא למה לא מביאים הפוסקים הא דתניא בברייתא מבטלין ת"ת להכנסת כלה רק הובא ברמ"א אהע"ז סימן ס"ה וגם אי שייך דבר זה גם בגרושה ואלמנה בהכנסתם לחופה:

בהתעוררות תשובה ח"ר סימן רנ"ד בסוף הדבור ד"ה "אבל" כתוב שאם עירב דבר מר בחמץ שפטור על אכילתו משום שהוא שלא כדרך הנאתן אינו עובר עליו ג"כ משום בל יראה עיין שם, ויש לפקפק על זה כמו פת שעיפשה שחייב לבערו עד שנפסד מאכילת כלב וכתב הר"ן הטעם מפני שיוכל לחמץ בו עיסות אחרות ה"ה בחמץ שעירב בו דבר מר ראוי' לחמץ בו עיסות אחרות וטעם המרירות בטל בעיסה הגדולה והוה כדרך הנאתן. כעת כראה לדעתי שביום הכפורים של יובל שחייבים בתקיעת שופר ותנן שוה היובל לר"ה לתקיעת ולברכות מ"מ אין צריכין לתקוע שני פעמים תקיעת דמיושב ותקיעת דמעומד ודי בתוקע פעם אחת דהא דתוקעין כשהם יושבים וחוזרין ותוקעים כשהם עומדים הטעם כדי לערבב השטן כדאי' בגמרא ר"ה דף ט"ז ע"ב אבל ביוהכ"פ דאין השטן מקטרג כמו שאמרו חכמז"ל מסכת יומא דף דביוהכ"פ לית לי' רשותא לשטן לאסטוני שהשנה יש לו

שס"ה ימים השטן בגמטריא שס"ד א"כ אין צריכין לערבב אותו כיון שלית לי' רשות לאסטוני:

נראה לע"ד באחד שעושה מנין בתוך ביתו להתפלל בצבור ויש לו מנין בצמצום והלוה לאחד סכום מעות ועי"ז בא למנין מה שמקדמתא דין לא בא והנה לפי"מ דאי' בשו"ע יור"ד סי' ק"ס סעי' י"א ששום טובה לא יעשה הלוה למלוה אפי' בדיבור בעלמא כגון להקדים לו שלום ומ"מ אין בזה אלא חשש באבק רבית אבל עיי' שם סעי' ו' ובש"ך שם ומבואר באו"ח סי' רמ"ב שמביא שם המג"א בשם הירושלמי שלוין בריבית לצורך סעודת שבת וכתבו רבו' האח' ז"ל שכוו' בריבית דרבנן שמותר לצורך מצוה לפי"ז קו"ח הוא ומה לצורך מצוה מותר ללוות בריבית דרבנן מכ"ש לצורך להשלים עשרה למנין שמותר לעבור לפי"ז אפי' על עשה מן התורה לעולם בהם תעבודו כדאי' ביו"ד סימן רס"ז סעי' ע' וק"ל:

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה