התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קנז
נסתפקתי במי שאכל ערב תשעה באב סעודה מפסקת קודם חצות שרשאי לאכול בו כמה תבשילין כמבואר בסימן תקנ"ב סעיף ט' ונמשכה סעודתן לאחר חצות והביאו לו עוד תבשיל אחד אם מותר כאוכלו אם מצטרף לתבשיל שאכל קודם חצות ואסור לאכול משום שני תבשילין, או נאמר שמותר לאכול יען שהתבשיל ראשון אכל קודם חצות ותבשיל שני לאחר חצות. והכה הטעם שאסור לאכול שני תבשילין משום שנראה דרך שררות כי סתם עניים אינם אוכלים אלא תבשיל אחד וא"כ י"ל שהתבשיל השני שאוכל נראה דרך שררות וגבהות ע"י תבשיל שאכל מקודם זה ודרך שררות וגבהות אסור לאכול בסעודה שמפסיק בה אחר חצות אפילו אם אכל רוב הסעודה קודם חצות אינו מועיל. ואין להביא ראייה להתיר מדברי רמ"א סימן תרצ"ה וזה לשונו שאם אכל סעודת פורים בלילה אין יוצאין בה גם שמתחילין בעוד היום גדול רק שרוב הסעודה צריכה להיות ביום ואז יצא ע"כ נראה דאזלינן בתר רוב הסעודה דשאני התם דבמה שאכל בשר ושתה יין ביום יצא בזה עיקר שמחת פורים וכדנראה מסימן תרצ"א סעיף ב' רק שמצוה להרבות בסעודה כדאיתא בב"ח הובא בטו"ז סימן תרצ"ז סק"א וז"ל סעודת פורים שהטילו הנביאים וחכמים על כל ישראל להיותם ימי משתה ושמחה יותר משבתות וימים טובים וכו' עכ"ל גם צריכה היכר ומשום זה אם חל פורים בשבת עושים סעודת פורים בא' בשבת כדאיתא סימן תרפ"ח סעיף ו' א"כ די בזה ויוצא ידי חובתו אף אם לא יאכל עוד בלילה ויוצא במה שאכל ביום ואין לומר בנידון דידן להקל שהכל נגרר בתר התחלת הסעודה כדאיתא במחבר סי' תר"צ ס' ג' וס' קפ"ח ס' י' דאם התחיל סעודתו ביום ומושכי עד הלילה שאומר אעפ"כ על הנסים כיון דהתחיל ביום דבתר תחלת היום אזלינן דשאני התם כיון שהתחיל ביום לאכול ואכל ביום כזית כבר נתחייב בבה"מ ולהזכיר מעין המאורע מאותו היום אפי' אם אכל רוב סעודה בלילה אעפ"כ אמר הנסים כמובן וק"ל.
ב) מה שנראה לענ"ד שאם רואה חתול רודף אחר תרנגולים להכותן שמותר ומצוה להרוג החתול כדי שלא יוכל לרדוף עוד אחריהן אם אי אפשר להציל הנרדפין בלא הריגת החותל (הגם שאין החתול רע ואינו מזיק לבני אדם שאם היה שמזיק פשיטא שמצוה להרגו וכל הקודם זכה וזכה בעורו) שלא יהיה עדיף מאדם הרודף אחר חבירו שמצוה על כל אחד להרוג הרודף אם אי אפשר להציל באחד מאבריו הגם שבטבעו הוא עושה כך מ"מ מנ"מ מה לנו לחוס על טבעו יציל התרנגולים ויחוס עליהם ואפילו אינם שלו רק של חבירו מחוייב להצילם משום השבת אבידה אפילו הם של גוי מכ"מ משום צער בעלי חיים מצוה להצילם.