התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קמב
נסתפקתי בהאי דאי' ברמב"ם הל' מלכים שכל דבר אם משחית אותו עובר על בל תשחית ומכין אותו מכת מרדות הגם שאינו אילן מאכל שלוקין עליה ובל"ס כמו גזל וגניבה ששעורו שוה פרוטה ואעפ"כ חצי שעור אסור מה"ת כדאיתא בשו"ע ריש הלכות גניבה וה"ה שאסור להשחית דבר אע"פ שאינו שוה פרוטה מצד ח"ש ועוד אם לדידי' לא שוה יוכל להיות שלאחר שוה הרבה והנאתו מזה יותר שוה מכמה פרוטית והנה שם בשו"ע ופוסקים הובא שליקח תבן לחצוץ בו שיניו מערמת תבן של חבירו אינו אסור רק ממדת חסידות הטעם כי איננו אפי' בגדר ח"ש איננו אם יש לדמות זה לענין בל תשחית שמותר לאבדו רק ממדת חסידות אסור או יש לחלק התם חבירו אינו מקפיד מאומה אם לוקח מתבנו קש לחצוץ בו שיניו ואנן סהדי ע"ז שאין מקפידים לכן אינו בגדר גניבה רק ממדת חסידות אסור אבל להשחיתו אסור. והנה אם יש לו טרחא ואיבוד זמן להזהיר שלא ישחית דבר מועט כזה אם נאמר טרחתו ואבוד זמנו חשוב לו יותר מדבר זה כמו שאי' בפוסקים אפי' להשחית אילן מאכל אם צריך למקומו או מפני דבר אחר שחשוב לו יותר מהפירות מותר להשחיתו מכש"כ בדבר זה אבל יש קצת לחלק כיון דלהנאת מקומו הוא צריך וחשיב לו יותר מהפירות מותר דהתורה התירה אבל כאן לא מיקרי טרחא באבוד זמנו והנאה יותר מזה רק אדרבה הוא מטריח בעצמו שלא לעשות איסור ובזה עובד הקב"ה ולא מיקרי בילוי זמן וזה מצינו בגמ' שבת בל תשחית דגופו עדיף אבל לומר בל תשחית זמנו עדיף כי איננו השחתת זמן כיון שעוסק בדבר מצוה בזה שלא לעשות איסור ויש להביא קצת ראיי' מהא דפירורי פת פחות מכזית מותר לאבדן ביד כדאי' בגמ' ברכות פ"ח פלוגתת ב"ש וב"ה מזה מוכח להדיא שאין זה בגדר בל תשחית ויש לחלק שהפירורין אין להם חשיבות וממילא בטלי כדאי' פסחים דף ו' ע"ב ובר"ן שם כתב להדיא דמיירי פירורין פחות מכזית (שכל פחות מכזית מיקרי פירור) אבל בדבר שיש לו קצת חשיבות ויוכל להנות ממנו ובפרט אם אחרים יכולים ליהנות ממנו, דפירורין לא חשיבי לכ"ע משא"כ בדברים כאלו.